מכתשים בנגב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בין המכתשים בנגב נכללים חמישה מכתשים אירוזיים, המהווים תופעת טבע ייחודית. בעולם כולו קיימים שבעה מכתשים שכאלה, כולם נמצאים בארץ ישראל או בסיני ודרך הווצרותם דומה.
הסברה כיום היא שהמכתשים נוצרו משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר - מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש.
המכתשים בנגב הינם הווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר א-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).
תוכן עניינים |
[עריכה] התפתחות המכתשים בהר הנגב
- בתחילה הייתה סביבת המכתשים יבשתית. בסביבה זו שקעו סלעי אבן חול, שהם סלעי משקע יבשתיים רכים יחסית.
- בשלב מאוחר יותר התכסה האזור בים וכך נוצרו על גבי אבן החול הרכה שכבות של סלעי משקע ימיים קשים (גיר), משקיעה והתפוררות עצמות בעלי החיים בים.
- לפני כ-90 מיליון שנה פעלו באזור כוחות קימוט שיצרו קמרים (הרים הנוצרים מקימוט הקרקע).
- לפני כ-50 מליון שנה (בתקופת האיאוקן) הציף הים שוב את איי הר הנגב וכך נותרו בו סלעי משקע ימיים אחרים, כמו הקירטון והצור. הקמרים התרוממו עוד יותר בתקופה זו.
- לפני כ-30 מליון שנה נסוג הים מאזור זה. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים של הסלעים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות הקשות העשויות סלע גיר נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה.
- בהמשך התפתחה באזור מערכת נהרות גדולים שזרמו מהרי אדום ומואב מערבה לכיוון ים טתיס ובדרכם השקיעו סחף של חלוקים ואבן חול באזור המכתשים. מי הנהרות החליקו את ראשי ההרים ויצרו את מישורי הגידוע, הנראים היום ברמת עבדת ובפסגות הצוקים סביב המכתשים של היום.
- לפני כשבעה מיליוני שנים התרומם הרכס שוב בשל כוחות בפנים כדור הארץ. הוא נטה לכיוון מזרח אל עבר הערבה כיוון שאז החל להיווצר השבר הסורי אפריקאי. באזור רכסי הקמרים התפתחה מערכת נחלים לכיוון מזרח ולכוון מערב. אנרגיית הסחיפה של הנחלים שזרמו מזרחה הייתה גדולה בהרבה מזו של הנחלים שזרמו מערבה, ההרמה וההטיה אפשרו לשכבות החול שבלב הקמר להתרוקן במהירות בשל היווצרות בקע הערבה. הנחל שזרם על הרכס הסיר את תוכו של הקמר ויצר את המכתש: עמק מוקף קירות זקופים, המנוקז על ידי נחל יחיד בדרך כלל.
גודלו של המכתש נקבע על פי גודל הסרת שיא הרכס בתחילת התהליך. המכתשים לא שינו את עומקם ומעט מאוד את רוחבם מזה ארבעה מיליוני שנים. המחקרים החדשים במכתשי הנגב לימדו שאין קשר בין גיל המכתש לבין גודלו (מכתש רמון הוא המכתש הצעיר והגדול מבין המכתשים). תהליכי הבליה שיצרו את המכתשים הואטו עד כדי עצירה מאחר והנחלים היום צרים וקטנים ואין להם יכולת להמשיך בתהליכי הבליה שהביאו להתפתחות המכתשים.
בדרך כלל נחל אחד בלבד מנקז את המכתש לכיוון מזרח. הדבר נכון לגבי המכתש הקטן והגדול, אבל במכתש רמון התמונה שונה. "שער רמון" דרכו יוצא נחל רמון אל מחוץ למכתש, אינו הפתח היחידי ואליו מצטרפים נחל קמאי, נחל מעוק, נחל חררים, מפער גוונים, שן רמון ופיטם. ייתכן שהמוצא מהמכתש נדד ממפער למפער.
[עריכה] המכתשים
[עריכה] מכתש רמון
- ערך מורחב – מכתש רמון
מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול מסוגו בעולם. על קצה המכתש נמצאת העיירה מצפה רמון. אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המירבי כ-9 ק"מ ועומקו היחסי כ-400 מטר.
במכתש רמון יש עושר רב של צומח וחי. בתקופה הרומית והביזנטית שיגשגה החקלאות מסביב למכתשים אולם מחסור בשטחי מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וכך השתמרה הצמחייה המקורית. לפני 20 שנה שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאז הם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.
אתרים ותופעות במכתש כוללים את המצוק הצפוני ומרכז המבקרים על שפתו, המשקיף אל עבר נופי המכתש, ה"נגרייה", נחל ארדון, קיר האמוניטים (שרידי מאובנים) ונחל נקרות.
במכתש רמון מתבצעת שנים רבות כרייה של מחצבים: חרסית, גבס, בנטוניט (סוג של חרסית) וחול. עד שנת 1994 לא היו נהלים ברורים להסדרת הכרייה והחציבה במכתש רמון ובמכתשים האחרים, ושנים של כרייה בהם הביאו להצטברות של השפעות סביבתיות שליליות: רעש, אבק, שפכים ופגיעה ויזואלית בנוף. ב-1994 אימצה ממשלת ישראל את המלצותיה של ועדה שקבעה הסדרים לפעילות הכרייה לאחר פעילות אינטנסיבית של גופים ירוקים הפועלים למען שימור הטבע.
[עריכה] המכתש הגדול (מכתש חתירה)
- ערך מורחב – המכתש הגדול
אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המירבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה.
האטרקציה במכתש הגדול היא אזור החולות הצבעוניים, שם נחשפו שכבות של אבן חול בצבעים שונים, המתפוררת במגע.
[עריכה] המכתש הקטן (מכתש חצרה)
מיקומו של המכתש במרכזו של הקמר הנמשך מבקעת צין בדרום-מערב ועד מדבר יהודה בצפון-מזרח וכולל את ההר החלק ואת מעלה עקרבים.
המכתש הוא עמק מעוגל, אורכו 7 ק"מ, רוחבו, 5 ק"מ, עומקו המירבי 520 מטר ועומקו הממוצע 450 מטר.
מכתש זה הוא המכתש הקטן ביותר מבין שלושת המכתשים אך רבים טוענים שהיפה ביניהם. הנחל המנקז אותו הוא נחל חצרה הנשפך אל נחל צין.
[עריכה] מכתשי עריף
צמד המכתשים שבראש הר עריף הם המכתשים הקטנים מכולם. מכתשים אלה, הנראים כמו מכתש אחד, חושפים שכבות אדמה מעידן הקריטקון, היורה, ועוד...
[עריכה] שימור אזור המכתשים
לאחר קום המדינה, יצאה לנגב משלחת המחקר הראשונה בראשות הגיאולוג יעקב בן תור, ומטרתה ניצול המחצבים הקיימים בנגב לטובת המדינה החדשה. במכתשים נמצא שיש מגוון של מחצבים הדרושים לתעשייה ולענף הבניה.
בשנות השישים והשבעים הפכו המכתשים לאתרי כרייה וחציבה. עיקר הפעילות הייתה במכתש רמון, שם נכרו קאולין (חרסית לבנה) ששימשה לייצור קרמיקה, חרסית דמוית צור ששימשה חומר גלם לייצור לבנים חסינות אש, כמויות גדולות של חרסית שוקולד המשמשת לייצור רעפים אדומים וגבס לתעשיית הבניה. במכתש רמון ובמכתש הגדול הוצבו מיתקני ייצור ובהם מכונות לגריסה ולניפוי חומר החציבה וכן תנורים ענקיים.
פעילות הכריה גרמה לשינוי תואי השטח: אפיקי נחלים נסכרו כדי למנוע איום שטפונות על מיתקני התעשייה; שטחים נרחבים נחפרו; מצוקים רוסקו. באחד האתרים נוצרה בקעה גדולה לאחר שהחוצבים ביקשו להגיע אל שכבת החרסית דמוית הצור. במכתשים גם נפרצו דרכים שגרמו נזק רב לנוף ולמערכת האקולוגית. לפי הערכה, עבודות הכרייה והחציבה פגעו ב10% משטח המכתש הגדול וכחמישית משטח מכתש רמון. המכתש הקטן, בו נעשו בעיקר עבודות של קידוחי מים, נפגע פחות. מכתשי עריף ניצלו מהרס סביבתי מאחר ולא היה בהם מצאי משמעותי של חומרי גלם ובשל מיקומם בתוך שטחי אימונים של הצבא.
בעקבות פעילותם של גופי שמירת הטבע בישראל ומדענים להצלת המכתשים, הוכרז בתחילת שנות השמונים אזור מכתש רמון כשמורת טבע וכך גם חלק ניכר מהמכתש הגדול. ב-1994 התקבלה אחת ההחלטות החשובות בתחום שמירת טבע ואיכות הסביבה. בעידודן של החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע והגנים, הצליח השר לאיכות הסביבה, יוסי שריד, לשכנע את הממשלה לקבל החלטה על שימור "ארץ המכתשים".
החלטה זו היוותה צעד חסר תקדים בנושא שימור טבע מאחר והתייחסה לא רק לשמורות מוכרזות אלא לחבל ארץ שלם, לרבות השטחים שבין המכתשים. עיקרי ההחלטה, שעל יישומה הופקדה ועדת מנכ"לים:
- קביעה שרוב שטחי הכרייה והחציבה יוגדרו נטושים (שטחים שאין בהם עתודות של חומרי כרייה וחציבה) וייועדו לשיקום.
- לא תותר כריית חומרים שיש להם חלופות במקומות אחרים בישראל ומפעלים לעיבוד חומרי הגלם יוצבו מחוץ למכתשים.
בשנים האחרונות השתנתה המציאות במכתש רמון ובמכתש הגדול והחלה דינמיקה של שימור. חלק ניכר מפעילות החציבה והכרייה נפסק, ושאר הפעילות מתקיימת תחת פיקוח הדוק. חלק מפעולות השיקום נעשה תוך שיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים והצבא: הצבא נזקק למבנים שאפשר לפוצץ באימונים של חיל ההנדסה והרשות רצתה בהרס מבנים שהותירו הכורים. בנוסף, עוסקים אנשי הרשות ואדריכלי נוף בשחזור הטבע הפגוע בעזרת כספים של הקרן לשיקום מחצבות הפועלת בישראל ובמימונם של בעלי המחצבות. השחזור כולל הזזת ערימות עפר וסלעים שהשאירו הכורים, סתימת "חורים" ונסיון להחזיר אפיקי נחלים למסלולם.
לטיילים, היתרון היחסי של המכתשים לעומת שמורות טבע רבות בנגב הוא שאינם נמצאים בתוך שטחי אימונים של הצבא. מכתשי הר עריף לבדם נמצאים בתחום שטח צבאי ואפשר לטייל בהם בסופי שבוע בלבד. תוכניות לכריה בשטחי חול ייחודיים וכן רכבי שטח של טיילים החורצים את פני הקרקע עדיין מאיימים על תואי השטח באזור המכתשים והמאבקים לשימור האזור נמשכים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תיאור הווצרות מכתש רמון באתר מט"ח
- מכתש רמון והר הנגב באתר מט"ח
- כתבה על אזור המכתשים באתר הארץ
- החלטת הממשלה על "ארץ המכתשים"
