בליה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בליה היא תהליך התפרקות או התפוררות סלעים במקום בו הם נמצאים. אין לבלבל בליה עם שחיקה, שהיא תזוזת סלעים או תוצרי בליה עקב השפעת מים, רוח, קרח או כוח המשיכה.
תוצרי ההתפרקות, לאחר הבליה הכימית של הסלע ומשקעי המינרלים, וסינון החומרים המסיסים יותר, יחד עם חומר אורגני רקוב, נקראים קרקע.
תוכן עניינים |
[עריכה] בליה מכאנית
בליה מכאנית היא הסיבה להתפוררות סלעים. בדרך כלל הסלעים מתפרקים לשברים קטנים, בניגוד לבליה מכאנית.
[עריכה] התפוררות
התפוררות מתרחשת בעיקר במקומות חמים, כמו מדבריות, שבהם מרווח הטמפרטורות היומי הוא רחב. הטמפרטורות גבוהות מאוד במהלך היום, וצונחות לרק כמה מעלות מעל לאפס בלילה. בשל כך, הסלעים המתחממים מתרחבים במהלך היום, ומתקררים ומתכווצים במהלך הלילה, מה שגורם להפעלת לחץ על השכבה החיצונית.
הלחץ הזה גורם ל"קילוף" השכבה העליונה בצורה של יריעות דקות, תהליך מכונה גם "נשירה". למרות שעיקר התהליך נגרם בשל שינויי הטמפרטורה, נדרשת כמות מסוימת של לחות כדי שהוא יתרחש.
[עריכה] קפיאה-הפשרה
תהליך קפיאה-הפשרה מתרחש כאשר מים שמחלחלים לחריצים בסלע קופאים ומתרחבים, בשל האנומליה של המים. בתהליך ההתרחבות, הם יכולים להפעיל לחץ של עד 2100 ק"ג/ס"מ2 בטמפרטורה של -22°C. לחץ זה בדרך כלל חזק יותר מכוח העמידה של הסלע, והלה נשבר ומתפרק.
קפיאה-הפשרה מתרחשת בדרך כלל באזורים עשירים בלחות, שבהם גם הטמפרטורה נעה מעלה-מטה סביב נקודת הקיפאון - בעיקר באלפים וכאלו שנוצרו על ידי קרחונים.
[עריכה] שחרור לחץ
בשחרור לחץ, שכבות של חומר (לא בהכרח סלע) מוסרות (על ידי שחיקה או תהליך אחר), מה שגורם לשכבת הסלע שמתחתם להתרחב ולהשבר במקביל לפני השטח. השכבה המכסה היא בדרך כלל מחומר כבד, והסלע שתחתיה נמצא בלחץ עז, כמו למשל קרחון בתנועה. שחרור לחץ יכול לגרום גם לבליה דמוית נשירה, כמו בהתפוררות.
[עריכה] צמיחת גבישי מלח
התגבשות מלח יכולה לגרום להתפוררות סלע כאשר מלחים מומסים מחלחלים לתוך חריצים בסלע, ואז המים מתאדים, ומשאירים מאחוריהם גבישי מלח. הגבישים הללו מתרחבים בהשפעת חום, לפעמים פי שלושה מגודלם המקורי. ההתרחבות, כמובן, מפעילה לחץ על הסלע, והוא מתפורר.
גבישי מלח יכולים לקחת תפקיד גם בתמיסות שממיסות את הסלע (למשל אבן גיר) ויוצרות תמיסות מלח כמו נתרן גופרתי או נתרן פחמתי, ואז התאדות המים מביאה שוב ליצירת גבישי מלח.
המלחים היעילים ביותר בפירוק סלעים הם נתרן גופרתי, מגנזיום גופרתי, וסידן כלורי. חלק מהמלחים הללו יכולים להרחב עד פי שלושה או יותר.
[עריכה] בליה כימית
[עריכה] תמיסות פחמניות
פחמון (קרבוניזציה) מתרחש בסלעים שמכילים פחמת הסידן כמו אבן גיר. תהליך זה מתרחש כאשר גשם יחד עם פחמן דו חמצני או חומצה אורגנית מתחברים ויוצרים חומצה פחמתית חלשה, שמגיבה עם פחמת הסידן ונוצר סידן דו פחמתי
הריאקציה היא כלהלן:
H2O ←→H2CO3 + CaCO2
חומצה פחמנית →← מים + פחמן דו חמצני
H2CO3 + CaCO3 → Ca(HCO3)2
חומצה פחמנית + סידן פחמתי → סידן דו פחמתי
[עריכה] ספיחת נוזלים
ספיחת נוזלים היא התהליך שבו מינרלים בסלע סופגים מין ומתרחבים, ולעתים גם משתנה המבנה הכימי שלהם. לדוגמה, anhydrite הופך לגבס לאחר שהוא סופח מים.
CaSO4 + 2H2O → CaSO4.2H2O
anhydrite + מים → גבס
למרות שזהו תהליך כימי, יש לו לפעמים גם השפעות מכאניות, שכן חלק מהחומרים מתרחבים בעת שהם סופחים מים. חומרים אלו יכולים להתרחב עד לפי 16 מגודלם, בעיקר mudstone וחרסית.
[עריכה] הידרוליזה
הידרוליזה מתרחשת כשהסלע מכיל פצלת השדה מסוג אורתוקלז - בעיקר בגרניט. פצלת השדה מגיבה למים חומציים ויוצרת קאולין, חומצה צורנית ואשלגן הידרוקסילי. רק הקאולין נשאר שכן החומצה הצורנית והאשלגן ההידרוקסילי נשטפים על ידי המים.
2KAlSi3O8 + 2H2O → Al2Si2O5(OH)4 + 4SiO2 + K2O
פצלת השדה + מים → קאולין + חומצה צורנית + אשלגן הידרוקסילי
[עריכה] חימצון
חימצון הוא התגובה של תרכובות ברזל לחמצן ומים באוויר, שמעניק לפני הסלע מעטה בצבע אדום-חום. חימצון מתרחש כאשר חומצת ברזל (Fe (II)) (FeO) מתחמצנת ל-Fe (III) (Fe2O3).
[עריכה] ראו גם
שחיקה
