מיחזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מִחזור הינו תהליך שבו מפרקים פסולת ו"מחזירים" אותה למצב של חומר גלם, אשר ישמש לייצור מוצרים חדשים.

המחזור מאפשר חיסכון בחומרי גלם בתוליים מצד אחד ובכמויות הפסולת והזיהום מצד שני, ועל כן נודעת לו חשיבות גם כלכלית וגם אקולוגית.

לדוגמה: בתהליך של מִחזור נייר מרסקים נייר ישן בתוך מים ליצירת עיסה נוזלית, אשר נפרשת בשכבה דקיקה על רשת לייבוש. בתום הייבוש ניתן לקלף נייר מן הרשת - זהו הנייר הממוחזר.

כיום בישראל 10%-20% מהפסולת ממוחזרת לעומת נורבגיה, אחת המדינות הממחזרות בעולם, בה 88% אחוז מהפסולת ממוחזרת.

פינת מִחזור בהרצליה, ובה מכל לאיסוף נייר, מתקן לאיסוף בקבוקי שתייה מפלסטיק ותיבה לאיסוף סוללות

[עריכה] מה אפשר למחזר?

חומרים שניתן למחזר כוללים, בין היתר: נייר, מתכות (בעיקר אלומיניום), פלסטיק, זכוכית, פסולת אורגנית פריקה ביולוגית ולאחרונה גם בד.

בטבע מתרחש תהליך תמידי ומתקדם ביותר של מחזור, כאשר כל הפסולת של אורגניזם אחד (למשל עלים שנשרו מעץ) משמשת כמשאב עבור אורגניזמים אחרים (למשל חיידקים וחרקים הניזונים מהעלים ומפרקים אותם בחזרה לאדמה).

[עריכה] ביו דיזל

ערך מורחב – ביו דיזל

ביו דיזל הוא דלק ביולוגי המיוצר משמנים צמחיים כתחליף לדיזל המחצבי. הוא יכול להיות מופק משמן צמחי (סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ועוד) או להיות ממוחזר משמן טיגון ואף משומן בעלי חיים. בתהליך ההפקה הגליצרול (גליצרין) מוצא באופן כימי מהשמן. ביו דיזל יכול לשמש כל מנוע דיזל, וכן לצורך הסקה ביתית.

[עריכה] מחזור מתכת

ערך מורחב – מיחזור מתכת

[עריכה] מחזור גזם

מחזור גזם הוא שימוש חלופי לפסולת גינה. הגזם מהווה אמנם רק כ- 3.95% ממשקל הפסולת בישראל, אך הוא עדיין מהווה בעיה באתרי פסולת. כמות הגזם בישראל מוערכת בכ- 500,000 טון לשנה, מתוכם מוחזרו בשנת 2002 כ- 160,000 טון.

השימושים העיקריים בגזם הם יצור קומפוסט (בשילוב עם חומרים נוספים כדוגמת חומר אורגני רקבובי, זבלים ובוצות), חיפוי קרקע וכן רפד לרפתות.

היתרון במחזור הגזם הוא בכך שבמרבית הרשויות המקומיות הגזם מופרד משאר הפסולת, כך שאין צורך בהקמת תשתית מיוחדת למחזור.

[עריכה] מחזור צמיגים

ערך מורחב – מיחזור צמיגים

[עריכה] מדוע לא תמיד ממחזרים?

על אף יתרונותיו הבולטים של המִחזור, פעמים רבות הבעיה של כשלי שוק גורמת לכך שהמִחזור יראה כבלתי כדאי מבחינה כלכלית, ועל כן למרבית הציבור בישראל אין עדיין אפשרות להפריד ולשלוח למחזור את מרבית הפסולת שלו. כך, באין ברירה, מרבית הפסולת מושלכת לפחי אשפה רגילים.
בנוסף תעשיינים טוענים כי ישנו קושי לייצר על בסיס חומר גלם ממוחזר, משום שהדבר מוביל לבעיות בקווי הייצור עקב פגמים במוצרים או בחלקים מהם. הטיעון הוא כי שימוש בחומר גלם ממוחזר מוזיל אמנם את עלות חומרי הגלם, אך מוביל לעלויות כוללות גבוהות יותר עקב מוצרים רבים שאינם עוברים את בקרת האיכות ועקב השקעה רבה יותר בקווי הייצור.

[עריכה] אלטרנטיבות

יש להבחין בין מחזור, כפי שתואר לעיל, לבין שימוש חוזר - שמשמעותו היא שימוש רב פעמי באותו המוצר שוב ושוב - למשל מילוי חוזר של בקבוק משקה, הטענת סוללות רב-פעמיות, מסירת חפצים משומשים שמצבם טוב ותיקון חפצים מקולקלים.

הן המִחזור והן השימוש החוזר הם "פתרונות קצה", כלומר דרכים לטיפול במוצרים ב"סוף חייהם", כאשר הם במצב של "פסולת". עבור חלק מהמוצרים הללו, ניתן למנוע את הפיכתם לפסולת עוד בראשית חייהם, על-ידי עצם ההימנעות מצריכתם. שיטה זו, המכונה "הפחתה במקור", מכוונת להימנעות מצריכת אותם מוצרים שאפשר להסתדר בלעדיהם, כמו חלק מהאריזות והשקיות (ניתן לשים כמה מוצרים באריזה אחת, או אריזת חיסכון, הליכה לחנות עם שקית-בד או עם תיק), וכן הימנעות מקניית מוצרים מיותרים.