זכוכית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכוכית בצורתה הטהורה היא חומר שקוף, חזק באופן יחסי, עמיד לשחיקה ואדיש מבחינה כימית וביולוגית. את הזכוכית ניתן לעצב בקלות רבה לגופים בעלי שטח פנים חלק ובלתי חדיר. תכונות אלו הופכות את הזכוכית לחומר בעל מגוון רחב של שימושים. עם זאת, הזכוכית שבירה למדי ועשויה להתנפץ לרסיסים חדים. תכונותיה השונות של הזכוכית עשויות להשתנות באמצעות הוספת מרכיבים שונים או טיפול בחום.
הזכוכית היא מוצק אמורפי אחיד, המיוצר על-פי רוב על ידי קירור מהיר של חומר צמיגי, כך שלשריג הגבישי אין די זמן להיווצר. ניתן ליצור זכוכית ממגוון רחב של חומרים, אולם רק מספר מצומצם של חומרים אכן נמצא בשימוש.
הזכוכית הנפוצה ביותר בשימוש עשויה מצורן דו חמצני (SiO2 ), אותה תרכובת הכימית מהווה את קוורץ, או בצורתו קטנת הממדים כאחד ממרכיבי החול.
בחצי השני של המאה העשרים התרחב השימוש בזכוכית כחומר ליצירת המעטפת של בניינים, ובפרט למעטפת של מגדלי משרדים.
זכוכית בידודית (double glassing) עשויה משתי שכבות בעובי שונה של זכוכית. בין הזכוכית יש גז יבש או חוסר אוויר (וואקום). מטרתה לבודד את חלל הבית הפנימי מרעש ומאקלים שבחוץ.
זכוכית משוריינת היא זכוכית שחוזקה באמצעות תערובת חומרים על מנת להפוך אותה לחסינה לפגיעת תחמושת של נשק קל (רובים וכו'). הזכויות הנפוצות הן פשוט חסינות כדורים ואבנים. זכוכיות משוריינות המשמשות כלי רכב צבאיים כבדים חסינות אף לאש מקלעים כבדים ורסיסים הנוצרים מפצצות.
נקודת ההתכה של סיליקה טהורה (SiO2) היא בערך 2,000°C. להקלת הטיפול בזכוכית מוסיפים מספר חומרים כמו סודה (סודיום קרבונט: Na2CO3), מה שמוריד את טמפרטורת ההתכה ל-1,000°C בקירוב.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בלדד השוחי, איך עושים זכוכית?, באתר נענע
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זכוכית |
ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
