כשל שוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כשל שוק בכלכלה הוא מונח המתאר מצב בשוק בו נטען כי הקצאת המשאבים או אספקת המוצרים והשירותים אינה מבוצעת באופן מיטבי. בתחומים אחרים, כשל שוק מוגדר לעתים כמצב בו אספקת מוצרים או שירותים מסוימים אינה עונה על משאלותיהם של אנשים מבחינה חברתית או מוסרית. בשני המקרים, הטענה מועלית רק כשנלווית לה הטענה כי גורם שאינו כפוף לשיקולי שוק יוכל להקצות את המשאבים באופן יעיל או משביע רצון יותר מאשר הגורמים הכפופים לחוקי השוק.

חילוקי הדעות בין הסבורים שכשל שוק מתקיים באופן "טבעי" בשוק (כלומר, לא כתוצר של התערבות קודמת) ובין אלו הסבורים שכשל כזה לא ייתכן בנסיבות רגילות נובעים מאי–הסכמה ביניהם בנוגע לעקרונות פעולת השוק. אלו הסבורים שכשלי שוק אכן מתקיימים מניחים:

1. מנגנון כלכלת השוק כולל כשל מובנה שאינו מאפשר לו להקצות משאבים ולספק שירותים מסוימים באופן יעיל; לחלופין, מועלית הטענה כי השוק אינו כולל כשל מובנה, אך התוצאות שפעולתו מניבה אינן רצויות מבחינה כלכלית, מוסרית או חברתית.
2. מנגנון חוץ-שוקי (לרוב, ממשלה או גוף מטעמה) יוכל לבצע את ההקצאה באופן טוב יותר או מוסרי יותר.

אלו הכופרים בעצם קיומו של כשל שוק בנסיבות טבעיות טוענים, לעומת זאת:

1. מנגנון כלכלת השוק אינו כולל כשל מובנה ויקצה תמיד משאבים ושירותים באופן היעיל ביותר האפשרי.
2. מנגנון חוץ-שוקי (לרוב, ממשלה או גוף מטעמה) לא יוכל לבצע את ההקצאה באופן טוב יותר ולמעשה, פעולתו היא הגורם העיקרי להיווצרותו והחרפתו של עיוות בשוק.

התומכים בגישה הגורסת כי כשלי שוק קיימים שונים בהשקפותיהם באשר למידתם, תדירותם והיקפם. מנקודת מבטה של האסכולה המרקסיסטית כשל שוק הוא תכונה מובנית בכל כלכלה המבוססת על שוק חופשי. הפתרון לגבי דידם, עם זאת, אינו תיקון של השוק באמצעות התערבות ממשלתית אלא ביטול האפשרות לפעולת מנגנון שוק בכלל, כיוון שכל שוק שיפעל באופן חופשי יביא להיווצרות ניצול, עימות מעמדי ומשברים כלכליים.

בעלי עמדות סוציאליסטיות מרוככות, כמו התומכים בסוציאל דמוקרטיה ומדינת רווחה או בעלי עמדות קיינסיאניות גורסים כי במנגנון השוק החופשי ישנם כשלים מובנים, אך אלו אינם חמורים עד כדי כך שנדרש ביטולו המוחלט וניתן, כפשרה, לשלב בין אלמנטים של שוק חופשי מחד והתערבות ממשלתית בשוק מאידך.

בעלי עמדות נאו-ליברליות מחזיקים בעמדה מרוככת אף יותר ביחס לכשלי שוק, וסבורים כי אלו מתרחשים רק לעתים נדירות ורק בתחומים מסוימים. הממשלה, סבורים בעלי עמדות אלו, צריכה להתערב בפעולת השוק רק במקרים נדירים אלו וגם אז, בכוונה למצוא פתרונות שיאפשרו "תיקון" של השוק באמצעות התערבות זמנית או חד–פעמית, בלי להפוך את הממשלה לגורם מרכזי בפעולת השוק.

התומכים בטענה שכשל שוק קיים מסכימים ביניהם בנקודה חשובה אחת: לשוק יש או צריכות להיות מטרות חברתיות, מוסריות וכלכלות. כל אסכולה אוחזת כמובן בטענה שונה ביחס למטרות. הנאו-ליברלים וכמוהם הקיינסיאנים סבורים כי המטרות העיקריות צריכות להיות מוגדרות במונחים כלכליים וחברתיים ובעיקר שמירה על יציבות בשוק, צמיחה בצריכה ותעסוקה מלאה. הסוציאל-דמוקרטים מציבים מטרות נוספות בדמות הגברת השוויוניות בין האזרחים ו"צדק חברתי", ואילו המרקסיסטים והקומוניסטים רואים בשוויוניות מלאה את יעדם.

האמצעים המומלצים לתיקון כשלי שוק מותאמים להיקף המטרות, עבור הנאו-ליברלים והקיינסיאנים, עיקר המעורבות של הממשלה בשוק צריכה להתבצע בתחומים שבהם יש "אינטרס ציבורי" אך אין אינטרס רווח, והמעורבות צריכה להתבצע לרוב באמצעות רגולציה של מחיר, ייצור ואספקת מוצרים ושירותים; וכן באמצעות שליטה בגובה הריבית ובשער המטבע. עבור הסוציאל-דמוקרטים, דורשת הגברת השוויוניות והצדק החברתי מעורבות עמוקה יותר של הממשלה בשוק ובייחוד, אספקת חלק ניכר מן השירותים החברתיים בחברה, ובמיוחד שירותי חינוך וביטוח.

התומכים בעמדה שכשל שוק אינו מתקיים בנסיבות טבעיות נמנים בעיקר על האסכולות התומכות בלסה פר, קפיטליזם וכלכלה חופשית, כמו רבים מהאסכולה הקלסית והיום, במיוחד האסכולה האוסטרית והליברטריאנים.

על–פי גישת התומכים בלסה פר מנגנון כלכלת השוק אינו כולל כשל מובנה כלשהו והוא יקצה תמיד את המשאבים והשירותים באופן היעיל ביותר ביחס לנסיבות. לטענתם, בכל מקרה בו נטען כי התגלה כשל שוק (לדוגמה, היווצרות מונופול, אוליגופול או קרטל) מה שנחשף הוא למעשה כשל ממשלה—מצב שבו התערבות ממשלתית היא שגרמה לעיוות במבנה השוק ולמה שנראה כמו כשל שוק.

המתנגדים לקביעה שכשל שוק קיים סבורים כי הצבת מטרות חברתיות, כלכליות או מוסריות למנגנון השוק היא חסרת טעם או מיותרת, שכן המטרות המוצבות הן בלתי–אפשריות להשגה, טריוויאליות (כלומר, השגתן אינה בבחינת שינוי מהותי במצב) או אפילו שליליות.

יתר על–כן, טוענים התומכים בלסה פר, גם אם מקבלים כי הצבת מטרות חברתיות או כלכליות היא דבר רצוי, אין להתערבות הממשלתית יכולת לשפר את המצב ולמעשה, היא חייבת להרע אותו: העברת החופש להחליט ולבחור מהשוק לממשלה אינה מניבה חלוקת החופש הזה באופן שוויוני יותר אלא להפך, מגבירה את ריכוזו. הדוגמה הטיפוסית לכך, על–פי טענתם, היא הניסיון "לתקן" את השוק באמצעות רגולציה, המניב בכל מקרה בו היא מוחלת הגברה של הריכוזיות, עליה במחירים וירידה באיכות השירותים הניתנים בשוק.