מבצע אופרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע אופרה, הידוע גם כמבצע תמוז, הוא מבצע הפצצת הכור העיראקי תמוז ב-7 ביוני 1981 על ידי חיל האוויר הישראלי. תקיפת הכור העירקי בוצעה על ידי שתי רביעיות מטוסי F-16 מטייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה") ומבנה F-15 לחיפוי, שהמריאו מבסיס "עציון" וטסו 1,100 ק"מ מעל ירדן וערב הסעודית.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
בשנות השבעים החלו מדענים עיראקים לבחון דרכים להפקת פלוטוניום ועיראק חתמה על הסכם עם צרפת בו הבטיחה צרפת לספק לעיראק שני כורים גרעיניים - "תמוז 1" ו"תמוז 2". ישראל החלה לגלות עניין בנושא המאמצים העיראקיים במרץ 1975, והמודיעין הישראלי ניסה להשיג מידע על הכורים הגרעיניים ועל התקדמות הבנייה שלהם.
העיראקים סיימו לבנות את "תמוז 1" בשנת 1977 במרכז המחקר אל-טוואיתה, 18 ק"מ דרומית מערבית לבגדד. היה זה כור גרעיני בן 40 מגאווט המקורר במים רגילים, הצרפתים כינו את הכור "אוסיראק" , כמיזוג של המילה "אוסיריס" (דגם הכור הצרפתי, ששמו כשם אל המתים המצרי הקדום) והמילה "עיראק". העיראקים קראו לכור "תמוז 1" על שם חודש תמוז (שהוא החודש השביעי בלוח השנה הערבי), בו עלתה מפלגת הבעת' לשלטון בשנת 1968. כחלק מעסקת הכורים, צרפת מכרה לעיראק גם 12.5 ק"ג של אורניום 235 מועשר ברמת 93%.
באוגוסט 1978 הובא הנושא לידיעת ממשלת ישראל, וראש הממשלה, מנחם בגין, החליט למנות את ראש אמ"ן כדי להעריך את תוכנית הכור העיראקי. על פי הערכת אמ"ן , העיראקים שאפו לייצר נשק גרעיני, והוערך כי העיראקים יהיו מסוגלים לייצר כארבע פצצות גרעיניות מדי שנה. ישראל ניסתה לפעול דיפלומטית יחד עם ארצות הברית, מ-1976 עד 1979, במטרה לשכנע את צרפת לחדול מסיוע לפרויקט, ללא הצלחה; היחסים עם משטרו של סדאם חוסיין והעולם הערבי בכלל היו אינטרס לאומי בעיני מנהיגות צרפת באותה תקופה.
[עריכה] הכנות לפעולה
ב-1979 החל צה"ל לבחון הצעות שונות להשמדת הכור, ההצעה שנבחרה הייתה לתקוף באמצעות חיל האוויר. הוחלט להקפיא את המשימה ולהמתין למטוסי F-16 שנרכשו מארצות הברית ושהיו צפויים להגיע לישראל, שהוערכו כמתאימים יותר למשימה (מבחינת טווח, כושר נשיאת חימוש, ומספר אנשי הצוות הנדרשים לתפעולם) מכל מטוס אחר שהיה ברשות חיל האוויר אז.
בפברואר 1979 חלה המהפכה האיסלמית באיראן, השאח נפל ואת השילטון תפס האייתולה רוחאללה ח'ומייני. כתוצאה מכך בוטלה עיסקת רכש של מטוסי F-16 אותם התכוונה איראן לקנות מארצות הברית. במקום זאת הציעו האמריקאים למכור את המטוסים לישראל. ב-2 ביולי הגיעה רביעיית המטוסים הראשונה לארץ.
באוגוסט 1980, בנאום אלים במיוחד, שב סדאם חוסיין ואיים בהשמדתה של ישראל. האמריקנים הגיבו בגינוי חריף של הנאום ואילו בישראל שקדו על הכנת תשובה מתאימה.
טייסי חיל אוויר אומנו לתקיפת הכור העיראקי, אך פרטי התקיפה נשמרו בסוד ואפילו לטייסים לא נאמר מה תהיה מטרת התקיפה עליה הם מתאמנים.
היציאה לתקיפה נדחתה מספר פעמים משיקולי ביטחון שדה ואחרים: מקור ביטחוני הדליף ידיעה על התוכנית לשמעון פרס, מנהיג האופוזיציה. פרס התנגד לתוכנית במכתב ששלח לראש הממשלה ב-9 במאי: "...אני מרגיש שזוהי חובתי האזרחית העליונה, לייעץ לך, בכל כובד-הראש והשיקול הלאומי, להימנע מהדבר.... ...אני מצרף את קולי - ואין זה קולי בלבד - לאלה האומרים לך לא לעשות, ובוודאי שלא בעיתוי ובתנאים הנוכחיים." לדעתו של פרס הדרך למנוע פיתוח גרעיני בעיראק הייתה באמצעות לחץ דיפלומטי. הוא קיווה שמשטרו של פרנסואה מיטראן, שבאותו יום נבחר לנשיאות צרפת (ולזאת הכוונה "בתנאים הנוכחיים"), ישנה את גישתו. ב-10 במאי, כשהטייסים עסקו בהכנות אחרונות, הוחלט לבטל את היציאה, בין השאר מפני שבגין חשש שאם הידיעה דלפה לפרס, עשוייה הייתה להגיע גם לאויב. יציאה נוספת תוכננה ל-17 במאי, אך נדחתה. תאריך נוסף שנקבע היה 31 במאי, אלא שב-4 ביוני הייתה אמורה להתקיים פסגת בגין-סאדאת בשארם א-שייח', וכדי להימנע מפגיעה בפגישת הפסגה נדחתה הפעולה ל-7 ביוני.
אחת המגבלות העיקריות בתכנון המבצע הייתה הטווח הגדול אל המטרה ובמיוחד מגבלת כמות הדלק. הוחלט כי לא יערך במבצע תדלוק אווירי. על מנת להתגבר על מגבלת הדלק, מהירות הטיסה נקבעה על פי היעילות המירבית מבחינת החסכון בדלק. כמו כן, הוסרו ממטוסי ה-F-16 (מטוסי ההפצצה) מערכות ההגנה של הלוחמה האלקטרונית וצעד זה הביא להגדלת הטווח ב-7%. בנוסף, נתן דוד עברי, מפקד חיל האוויר באותה עת, הוראה חד פעמית, לתדלק את המטוסים בשעה שהמנועים פועלים לקראת ההמראה וזאת, על מנת לנצל את מלוא נפח מערכת הדלק במטוסים.
כדי לאפשר לחיל האוויר לטוס בנתיב המועדף מבחינתו, נדחתה הנסיגה משדה התעופה עציון, במסגרת הסכם השלום בין ישראל ומצרים בשנה.
[עריכה] התקיפה
ב-7 ביוני 1981 בוצעה התקיפה. ההמראה משדה התעופה עציון הייתה בשעה 16:00 ובסביבות השעה חמש וחצי לפנות ערב הפציצו שתי רביעיות מטוסי F-16 את הכור. לתקיפה צורף מבנה F-15 שמטרתו הייתה לחפות על מבנה התקיפה מפני מטוסי אויב ולשבש את הראדר העיראקי. בין הטייסים שהשתתפו בתקיפת הכור העיראקי היה אילן רמון, לימים האסטרונאוט הישראלי הראשון. למרות שאל המטרה בעיראק טסו רק 14 מטוסים (שמונה F-16 ושישה F-15), השתתפו במבצע בסך הכול 70 כלי טייס.
הדרך ליעד עברה כ-1,100 קילומטרים בנתיב שעקף את ירדן מדרום, לרוב תוך טיסה בגובה נמוך של עשרות מטרים, כדי לחמוק מגילוי במכ"ם. התקיפה בוצעה בדיוק רב תוך שימוש בפצצות שימוש כללי קונבנציונליות בלתי מונחות, למרות הערכות רבות שפורסמו בעולם אחרי כן, לפיהן רק חימוש מונחה מדוייק יכול היה להגיע לתוצאות אלו. הכור נפגע קשה ולא שוקם לאחר מכן. הושגה הפתעה מוחלטת, וכל המטוסים שבו בשלום לבסיסם. הטיסה חזרה לישראל בוצעה בגובה רב והמשימה כולה ארכה שעתיים וארבעים וחמש דקות. עשרה חיילים עיראקים נהרגו וכן יועץ צרפתי ששהה בכור באותה עת.
[עריכה] תגובות ותוצאות
עם היוודע דבר התקיפה נשמעו על המבצע דברי ביקורת חריפים מישראל ומחוצה לה. הפעולה גונתה על ידי כמעט כל ממשלות העולם, וביניהן ממשלת ארצות הברית, אשר טענה כי ההתקפה פוגעת בסיכויי השלום במזרח התיכון. בניגוד לעמדתה הידידותית בדרך כלל, תמכה ארצות הברית (באישורו של הנשיא רונלד רייגן) בהחלטת גינוי חריפה ביותר במליאת ובמועצת הביטחון האומות המאוחדות שהתקבלה כשבועיים לאחר התקיפה.
רבים בשמאל שייכו את עיתוי התקיפה לבחירות לכנסת שהתקיימו כשלושה שבועות לאחר מכן, ובהן ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס, ברוב דחוק, לאחר שהמערך הוביל בהפרש ניכר בסקרים. בולטת במיוחד התבטאותו של ראש מטה ההסברה של המערך בזמנו ולימים נשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג, שאמר לכתב ה-BBC בישראל בוב סיימון זמן קצר לאחר פרסום ההתקפה: "יש משהו מוזר מאוד במועד שנבחר (להפצצה)... אפשר היה לבצע את הפעולה לפני חמישה חודשים, ואפשר היה לחכות לממשלה חדשה, ולפגוע בכור לאחר הבחירות. כי לפי כל הדעות, הכור לא היה עתיד להיות 'חם' לפני ספטמבר הקרוב." כיום ידוע כי בעיתוי התקיפה לא נשקלו שיקולים אלה, כי אם התקדמות הכור לעבר הפעלה מעשית, כך שאילולא הושמד, תוך שבועות ספורים הייתה פגיעה בו כרוכה ביצירת נפולת גרעינית שהייתה פוגעת בתושבים ובסביבה.
לאחר מלחמת המפרץ הראשונה משהתברר אופיו של סדאם חוסיין, ונחישותו להשלים פיתוח נשק להשמדה המונית בארצו, התקפותיו בנשק כימי על האוכלוסייה הכורדית בעיראק, וכן רצונו לפגוע בישראל, ויכולתו לתרגם רצון זה לקוים מעשיים, טענו רבים בישראל וברחבי העולם, שהתבררה צדקתו של מנחם בגין אשר הורה על התקיפה. אולם קיימת דעת מיעוט, שבה עדיין מחזיק פרס, שטוענת שדוקא הפצצת הכור גרמה לדירבון תוכנית הנשק העיראקית, תוך כדי הסתרתה מעיני העולם בצורה טובה יותר: לאחריה החליט סדאם חוסיין לפזר את מתקני הייצור של עיראק לנשק השמדה המונית במקומות מסתור שונים כך שלא יהיו חשופים שנית לפגיעה אחת מרוכזת. להחלטה זו היו תוצאות מרחיקות לכת, וביניהן העובדה כי במשך שנים היה חוסיין חשוד בכך שהוא מייצר בסתר נשק להשמדה המונית, דבר שהיווה את ההצדקה לפתיחת מלחמת המפרץ השניה, כאשר בסיום המלחמה לא נמצאו כלל מתקנים כאלו. מאידך, טכנולוגיות חלופיות שפותחו מאוחר יותר להעשרת אורניום, כגון שימוש בצנטריפוגות, מבטלות את הצורך בכור גרעיני מרכזי, ומאפשרות ממילא פיזור הפרויקט על פני אתרים רבים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שלמה נקדימון, תמוז בלהבות - הפצצת הכור העירקי - סיפור המבצע, הוצאת עידנים, 1986.
- רודג'ר ו. קלייר, הפשיטה על הכור, הוצאת אריה ניר, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מרחב אווירי האתר למחקרי תעופה בישראל
- חני זיו, יואב גלבר, הפצצת הכור העיראקי על ידי ישראל
- השמדת הכור הגרעיני בעיראק מאתר "ליכוד1"
- סקירה - מבצע אופרה בפורום "מורעלי צה"ל" בהייד פארק
- קטע וידיאו באורך של 45 דקות: מהלך המבצע בהתבסס על מידע שפרסמו שירותי המודיעין של ישראל לאחרונה, מידע שעד היום היה חסוי. מתוך גוגל.
