ויליאם איש אוקאם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם מאוקאם (בסביבות 1285 – 1349) היה נזיר פרנציסקני ופילוסוף אנגלי, מאוקאם, כפר קטן ליד סורי. ויליאם הקדיש עצמו לחיים של עוני קיצוני ומינימליסטיות. הוא היה מראשוני הנומינליזם, ויש שמחשיבים אותו כאבי האפיסטמולוגיה המודרנית והפילוסופיה המודרנית ככלל, מכיון שהוא טען כי רק הפרטים הם שקיימים, בניגוד לכללים האוניברסליים או צורות, וכי כל הכללים האוניבסרליים הם תוצאה של הפשטה של הפרטים, שנעשית על ידי המוח האנושי, ואין להם קיום מחוץ למחשבה. אוקאם נחשב גם כאחד מהלוגיקנים הגדולים של כל הזמנים.
ידוע ביותר הניסוח שלו של ה"פרסימוניה", שפירושו שצריך להסביר דבר בצורה הפשוטה והקצרה ביותר האפשרית. רעיון זה ידוע בשם ה"תער של אוקאם".
הוא נקרא לאביניון על ידי האפיפיור יוחנן ה-22 ב־1324 באשמת כפירה. הוא נשאר שם ארבע שנים תחת מעצר בית למעשה, בזמן שהוראתו וכתיבתו נחקרה. בתקופה זו, לבקשת האח מיכאל מססנה, ראש המסדר הפרציסקני, אוקאם חקר את הויכוח בין האפיפיור לבין הפרנציסקנים לגבי הדוקטרינה של עוני השליחים, נקודה שהייתה מרכזית לדוקטרינה הפרנציסקנית אך האפיפיורות התנגדה לה. אוקאם הגיע למסקנה כי האפיפיור המכהן הוא כופר, עמדה שהוא ניסח בכתב. לפני שהגיעו למסקנה לגבי המעמד של הפילוסופיה של אוקאם הוא ברח מאביניון ב־26 במאי 1328, יחד עם מיכאל וססנה ועוד כמה נזירים. הם ביקשו את הגנתו של לואי הרביעי בבוואריה.
לאחר שהוא ביקר את האפיפיור נאמר כי הוא הוחרם, אף שהמקורות ההיסטוריים חלוקים בשאלה זו. אוקאם העביר הרבה משארית חייו בכתיבה על עניינים פוליטיים, וכן עסק ביחס בין הסמכויות והזכויות של הרשויות הרוחניות והארציות.
