הקוסם מארץ עוץ (סרט)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"הקוסם מארץ עוץ" (באנגלית: The Wizard of Oz) הוא סרט מוזיקלי משנת 1939 בכיכובה של ג'ודי גארלנד. הסרט מבוסס על ספרו של ל. פרנק באום, "הקוסם מארץ עוץ", שמספר על דורותי, נערה אמריקנית מקנזס שבמהלך סופת טורנדו מגיעה לארץ אגדות צבעונית, ויוצאת למסע יחד עם חבריה שמצאה בדרך, שלכולם, בדיוק כמוה, יש מטרה להשיג: הדחליל שצריך שכל, איש פח שצריך לב, אריה שצריך אומץ, ודורותי שרוצה להגיע הביתה. למרות הדעה הרווחת, הסרט לא היה הראשון בתקופתו ששודר בצבע, אולם אפקט הצבע נוצל היטב בסרט: פרק שהותה של דורותי בקנזס צולם בשחור-לבן, ואילו משדורותי הגיעה לארץ עוץ, ארץ האגדות והמכשפות, הופיעה בצבע.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הספר
ליימן פרנק באום (1856-1919) הוציא בשנת 1900 את ספר הילדים "הקוסם המופלא מארץ עוץ". במשך השנים הספר נמכר במיליוני עותקים, ובאום הוציא עוד שלושה עשר ספרים בסדרה עד מותו ב-1919.
[עריכה] ההפיכה לסרט
בינואר 1938 קנתה חברת ההפקות "מטרו גולדן מאייר" (הידועה בשם MGM) את זכויות הספר. הצילומים החלו באוקטובר 1938 והסתיימו במרץ 1939. הסרט יצא לאקרנים ב-25 לאוגוסט 1939. התסריט עובד מהספר בידי התסריטאים נואל לנגלי, פלורנס ריירסון ואדגר אלן וולף. במאי הסרט היה ויקטור פלמינג, ושלושה במאים נוספים שלא צויינו בכתוביות הסיום. המילים והלחנים היו בידי הרולד ארלנד ו"ייפ" הרבורג, שזכו בשני פרסי אוסקר: אחד על המוסיקה שבסרט, ואחד על השיר "אי שם מעבר לקשת".
[עריכה] ליהוק
ליהוק הסרט היה בעייתי בהתחלה, בשל החלפת השחקנים החוזרת ונשנית. בעיה אחת הייתה ליהוק איש הפח: ריי בולג'ר היה אמור לשחק את איש הפח, ובאדי אבסן היה אמור לשחק את הדחליל. בולג'ר לא היה מרוצה מהתפקיד, ושכנע את מפיק הסרט מרווין לרוי לתת לו את תפקיד הדחליל. אבסן ויתר על תפקיד הדחליל עבור בולג'ר והפך לאיש הפח. בתחילה לא התנגד, ואפילו התחיל בחזרות ובצילומים, אך תשעה ימים אחרי תחילת הצילומים, הוא שאף לריאותיו את אבקת האלומיניום שכיסתה את פניו כחלק מהאיפור של איש הפח, ונזקק לאשפוז ולשיקום בבית החולים. אם-ג'י-אם לא פרסמו את סיבת עזיבתו של אבסן ואפילו מחליפו בתפקיד, ג'ק היילי, לא ידע את הסיבה. לא פורסמו שום סרטונים של אבסן בתור איש הפח, רק תמונות משלב החזרות וכן הקלטות של השירים בקולו של אבסן.
לתפקיד דורותי לוהקה ב-1938 השחקנית ג'ודי גארלנד. לצוות הצטרפו בהמשך מרגרט המילטון בתפקיד המכשפה הרעה, פרנק מורגן בתפקיד הקוסם, והליצן ההוליוודי ברט לאהר בתפקיד האריה הפחדן.
[עריכה] מוסיקה
השירים הוקלטו באולפן לפני הצילומים. בשיר "יצאנו לראות את הקוסם מארץ עוץ" (We're off to see the Wizard") שנמצא בסרט עדיין ניתן לשמוע את קולו של באדי אבסן, שהוחלף בידי ג'ק היילי.
[עריכה] בימוי
הצילומים החלו ב-13 באוקטובר 1938 בבימויו של ריצ'רד ת'רופ. ת'רופ פוטר מספר ימים לאחר תחילת הצילומים, ובמקומו נכנס ג'ורג' קוקור, ששינה שינויים משמעותיים באיפור ובתלבושת של מרגרט המילטון (המכשפה) וג'ודי גארלנד, דבר שאילץ צילום מחדש של כל הסצנות שצולמו עד אז. קוקור עזב את הסרט בשל התחייבות קודמת לבימוי "חלף עם הרוח", והוחלף בויקטור פלמינג בנובמבר 1938. בפברואר 1939 נאלץ פלמינג לעזוב כדי להחליף את ג'ורג' קוקור בסרט "חלף עם הרוח", והבמאי קינג וידור נכנס להפקה על-מנת לסיים את הסרט (בעיקר הצילומים בחווה בקנזס). הצילומים הסתיימו במרץ 1939, והסרט הושלם ביוני 1939. התחושה הכללית הייתה שהסרט היה ארוך מדי, והסצנות עם המכשפה מפחידות מדי לילדים. הסצנות שנחתכו היו הריקוד של הדחליל, בו מנצל ריי בולג'ר את יכולות הריקוד שלו, הקטע "The Jitterbug", קטע שירה וריקוד, וקטע הניצחון של דורותי כשהיא חוזרת לאמרלד סיטי, עירו של הקוסם מארץ עוץ, לאחר מות המכשפה הרעה.
[עריכה] עלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
דורותי היא יתומה מקנזס, שגדלה אצל דודיה - הנרי ואֵם גייל. בתחילת הסרט מספרת דורותי לשלושה חוואים מהחווה המשפחתית על בעיותיה עם גברת גולְץ' (מרגרט המילטון, ששיחקה גם את המכשפה) השכנה העשירה וחסרת ההומור שמתלוננת בפני דודה של דורותי על הכלב של דורותי, טוטו. כל אחד מהחוואים עונה לה בצורה שרומזת על תפקידו בחלומה של דורותי: החוואי האנק, שבחלומה של דורותי יהיה הדחליל, מייעץ לדורותי שלא כדאי שתסתובב עם טוטו בשטח של גברת גולץ'. היקורי, שבחלום יהיה איש הפח חסר הלב, מתחיל לשאת נאום רגשני ולבבי, אך נקטע על ידי דודה אם בעוד זרועו מתרוממת - אותו מצב בו יימצא איש הפח על ידי דורותי בחלום. זיק, שבחלום יהיה האריה הפחדן, מציע לדורותי לנקוט עמדה אגרסיבית ואמיצה.
הכלב טוטו נושך את גברת גולץ', וזו מגיעה לחווה של משפחת גייל עם הוראה מהשריף לקחת את הכלב להשמדה. הדוד הנרי והדודה אם מתווכחים עם גברת גולץ' אך ללא הצלחה, ודורותי מכנה את גברת גולץ' "מכשפה רשעה וזקנה", כרמז לחלום של דורותי. טוטו חומק מהסל של גברת גולץ' וחוזר לדורותי, והיא מחליטה לברוח איתו מחשש שמא גברת גולץ' תחזור.
דורותי וטוטו מתחילים את מסעם, והם פוגשים את פרופסור פלא (משוחק על ידי פרנק מורגן, ששיחק גם את הקוסם). הוא רואה בסל של דורותי תמונה שלה עם דודיה, וממציא שהוא רואה בכדור הבדולח שלו את הדודה אם בוכה. דורותי משתכנעת, והיא וטוטו חוזרים הביתה. אולם, בדרך מתחילה סופת ציקלון להתקרב, וכשדורותי מגיעה לביתה הדוד והדודה כבר לא שם. דורותי ממהרת להיכנס לתוך הבית ומתחבאת בחדרה, אך היא מקבלת מכה בראש ומחוסרת הכרה. הציקלון לוקח עמו את הבית, ולבסוף נוחת.
דורותי מתעוררת ויוצאת מהבית אל תוך ארץ אגדות צבעונית. גלינדה, המכשפה הטובה והיפה מהצפון, מופיעה בתוך בלון ורוד ומקבלת את פניה של דורותי. גלינדה מודיעה לדורותי שהיא נמצאת בארץ עוץ, ושהיא כרגע הרגה את המכשפה הרשעה מן המזרח בכך שהפילה את ביתה על הנעליים האדומות של המכשפה. גלינדה קוראת לתושבי ארץ עוץ, הלא הם גמדים קטנים בשם מנצ'קינקים, לצאת ממחבואם. המנצ'קינקים רוקדים ושרים סביב דורותי, אסירי תודה על שהרגה את המכשפה הרעה. ממש באמצע מפגן התודה לדורותי, יוצאת מתוך פרץ של אש ולהבות המכשפה הרעה מהמערב, אחותה של המכשפה שדורותי הרגה. היא מחפשת את מי שהרג את אחותה, ומנסה לקחת לעצמה את הנעליים האדומות של אחותה המתה. לתדהמתה, גלינדה מעבירה את הנעליים מרגלי המכשפה המתה לרגליה של דורותי.
המכשפה מאיימת על דורותי שהיא תשיג אותה ואת כלבה במשפט: "אני אתפוס אותך, יפתי!" (ובכך היא דומה לגברת גולץ'), ונעלמת כשהיא צווחת בצחוק מרושע שהפך למזוהה עם המכשפה מהסרט. גלינדה אומרת לדורותי שהדרך היחידה לחזור הביתה היא ללכת לאמרלד סיטי (עיר האיזמרגד), עירו של הקוסם מארץ עוץ, ולבקש מהקוסם להחזיר אותה הביתה. לפני שגלינדה נעלמת בתוך הבועה הורודה, היא אומרת לדורותי לעולם לא להסיר את הנעליים האדומות, וללכת לאורך "שביל הלבנים הצהובות". לאורך המסע, דורותי פוגשת אחרים שזקוקים לעזרת הקוסם, ומצטרפים עמה למסע: הדחליל חסר השכל, איש הפח חסר הלב (אך האדיב) והאריה הפחדן. כל השלושה שרים שירי סולו שמתארים את צרכיהם. כולם נחושים בדעתם להגיע אל הקוסם, למרות איומיה של המכשפה.
ממש לפני שהארבעה מגיעים לאמרלד סיטי, המכשפה מכינה להם מכשול: שדה ענק של פרגים, שגורמים לדורותי, לאריה ולטוטו להירדם. רק הדחליל ואיש הפח, שבשל היותם יצורים לא-חיים, לא נרדמים וצועקים לעזרה. גלינדה מכינה כישוף-נגד בצורת שלג, שגורם לשלושה להתעורר.
בתוך אמרלד סיטי, הכול צבוע בירוק (חוץ מהסוס שמשנה צבעים). הארבעה מסורקים ורחוצים ועומדים לראות את הקוסם, אך לפני שהם מספיקים המכשפה הרעה מופיעה בשמים, וכותבת עם המטאטא שלה על השמים את המילים: "היכנעי, דורותי". תושבי המקום חוששים מההתפתחות החדשה הזו, ושומרו של הקוסם שולח את כולם לביתם ומרגיע אותם. הוא שולח גם את דורותי וחבריה, אך לאחר עימות עם הדחליל, שבו מגלה השומר כי זוהי "דורותי של המכשפה", מסכים השומר להכניס אותם.
כשהם נכנסים לקוסם, הוא מתגלה כראש מפחיד ומרחף באוויר, מוקף בעשן ואש. הוא אומר להם שהוא יוכל לעזור להם רק אחרי שיביאו לפניו את המטאטא של המכשפה. בדרכם לטירת המכשפה, דורותי וטוטו נלכדים בידי הקופים המכונפים ששלחה המכשפה, והם נלקחים לטירה.
בסרט אמורה לבוא כאן סצנה שנחתכה לבסוף. המכשפה רומזת על הסצנה הזו כשהיא שולחת את הקופים: "הם (דורותי וחבריה) לא יעשו לך צרות; אני מבטיחה. שלחתי כבר חרק קטן שיעייף אותם". חרק זה, ה"ג'יטרבאג", הוא חרק פיקטיבי שעוקץ את דורותי וחבריה וגורם להם לשיר ולרקוד ללא הפסקה ובאותו מקום, עד בואם של הקופים.
כשדורותי מגיעה לטירה, המכשפה דורשת את הנעליים האדומות. דורותי מסרבת, והמכשפה מורה למשרתיה הקופים לחסל את טוטו. כשהמכשפה מנסה להוריד את הנעליים מדורותי, היא נתקלת בפרץ של ניצוצות שמונע ממנה לעשות כן. היא מבינה שכל עוד שדורותי בחיים, אי-אפשר יהיה להוריד את הנעליים. כשהמכשפה חושבת איך להרוג את דורותי, טוטו בורח, מוצא את הדחליל, איש הפח והאריה ומביא אותם לטירה להציל את דורותי.
בינתיים, דורותי נעולה בתוך חדר עם כדור בדולח ושעון חול. כששעון החול יפסיק, דורותי תמות. בכדור הבדולח מופיעה דמותה של הדודה אם, שתוהה היכן אחייניתה דורותי נמצאת. דורותי צועקת אל דודתה, אך דמותה נעלמת ודמות המכשפה מופיעה בכדור הבדולח, צוחקת על דורותי ברשעות ומפחידה אותה.
הדחליל, איש הפח והאריה מגיעים לטירה ונעצרים בידי שלושה משומרי המכשפה. הם מתחפשים לשומרי הטירה כדי שיוכלו להיכנס. הם מוצאים את דורותי ומנסים להציל אותה. המכשפה מוצאת אותם, ומציתה באש את הדחליל. דורותי מוצאת דלי של מים ושופכת על הדחליל. המים פוגעים גם במכשפה, ממיסים אותה, ומותירים רק את הכובע השחור שלה, את שמלתה, את המטאטא שלה וקצת עשן. המכשפה הרשעה מתה. השומרים מזכים את דורותי במטאטא של המכשפה, ושולחים אותה לדרכה כשהם מריעים: "המכשפה הרשעה מתה!"
הארבעה חוזרים אל הקוסם, ומביאים את המטאטא לקוסם ההמום שלא ציפה לשובם. "לכו וחזרו מחר", מפטיר לעברם הקוסם, ודורותי וחבריה, שזה עתה הרגו את המכשפה, מרגישים מרומים. דורותי נוזפת בקוסם על שלא קיים את הבטחתו, אך הארבעה מגלים מיד, בעזרת חיפושיו של טוטו, שהקוסם אינו אלא איש מבעד לווילון שמפעיל את הראש המרחף, ואינו קוסם כלל. דורותי וחבריה זועמים על השערוריה, אך הקוסם פותר את בעיותיהם באופן פסיכולוגי: הוא מעניק לדחליל דיפלומה, לאיש הפח הוא מעניק שעון מתקתק בצורת לב, ולאריה הוא מעניק אות גבורה.
הוא מסביר את נוכחותו בארץ עוץ כטעות; גם הוא יליד קנזס והגיע לארץ עוץ בכדור פורח. הוא מבטיח לדורותי שייקח אותה הביתה באותו כדור פורח שהביא אותו לכאן. הוא מודיע לתושבי אמרלד סיטי שהוא משאיר את הדחליל, איש הפח והאריה אחראים במקומו, ודורותי והוא מתכוננים לצאת. רגע לפני ההמראה בכדור הפורח, טוטו חומק החוצה כדי לרדוף אחרי חתולה. דורותי רודפת אחריו, אך הקוסם כבר יצא לדרך.
בדיוק כשדורותי כבר מבינה שהיא תישאר בארץ עוץ כל חייה, גלינדה מופיעה ואומרת לדורותי שהיא, יחד עם טוטו, יכולה לחזור בעזרת הנעליים האדומות. דורותי וטוטו אומרים שלום לחבריהם, וגלינדה מדריכה את דורותי להקיש בעקבים שלה שלוש פעמים ולומר: "אין מקום כמו הבית" ("There is no place like home", משפט שמזוהה עם הסרט). דורותי מופיעה שוב במיטתה שבביתה בקנזס (הסרט חוזר להיות בשחור-לבן), מוקפת במשפחה וחברים. היא מספרת להם על חוויותיה, אך הם אומרים שמדובר בחלום, למרות שדורותי מתעקשת על אמיתות חוויותיה. הסרט מסתיים כשדורותי מחבקת את טוטו, וחוזרת: "אין מקום כמו הבית".
[עריכה] הצלחה
הפופולריות של הסרט נובעת בעיקר בגלל הפעמים הרבות שבהן שודר הסרט בטלוויזיה (בשנות השישים והשבעים הסרט שודר פעם בשנה בטלוויזיה, ובהיעדר מכשירי וידאו השידור השנתי של הסרט היה מאורע). רוב האנשים שצפו בסרט צפו בו במסגרת טלוויזיונית ולא בקולנוע.
"הקוסם מארץ עוץ" ליקט סביבו שמועות רבות, שחלקן הפכו לאגדות. אגדה שכיחה שמסרבת לגווע טוענת שאחד מהעובדים בצוות ההפקה התאבד בתלייה על הסט, ואפשר לראות אותו בסצנה של היער המכושף. שמועה זו איננה נכונה, ומדובר בעצם בציפור גדולה שמנופפת בכנפיה כחלק מתפאורת היער. התעלומה נפתרה בשנות התשעים, כאשר הסרט יצא מחדש לקולנוע וניתן היה לראות, בזכות המסך הגדול, שמדובר בציפור ולא באיש תלוי.
על פי סיפור אחר, שהתברר כאמיתי, המעיל שהשחקן פרנק מורגן לובש כשהוא משחק את פרופסור מרוול הוא מעיל יד-שנייה שהיה שייך פעם למחבר ספרי "הקוסם מארץ עוץ", ל. פרנק באום. שמו של באום נמצא בכיס הפנימי. אחרי צאת הסרט המעיל הובא בפני אלמנתו של באום, והיא אישרה שהמעיל היה שייך לבעלה המנוח.
מדי פעם הועלו הצעות לצלם סרט המשך עם צוות השחקנים המקורי, אך ההצעות מעולם לא מומשו. לפי גירסה אחת, הכוונה הייתה לברוא מחדש את דמות המכשפה שמשחקת מרגרט המילטון. המילטון, שהייתה אישה עדינה ואדיבה, סירבה להחיות מחדש את הדמות מחשש שילדים יפחדו מאוד לגלות שהמכשפה הרשעה שנוצחה ומתה קמה לתחייה מחדש.
"הקוסם מארץ עוץ" הפך לסרט קאלט, למרות גילו המתקדם. הבמאי ג'ון בורמן השתמש במספר אלמנטים מהסרט בסרט המדע-בדיוני שלו "זארדוז" משנת 1974; בסרט "סקיי קפטן" שתי דמויות צופות בסרט בקולנוע. פריטים מהסרט המקורי, כגון תלבושות וחתימות, עדיין נמכרים במכירות פומביות. במאי 2000 זוג נעליים אדומות שלבשה ג'ודי גארלנד בסרט (בסרט עצמו היא לבשה שבעה זוגות נעליים אדומות) נמכר ב-666,000 דולרים.
בשנת 1998 מוסד הקולנוע האמריקני דירג את הסרט במקום השישי ברשימת מאה הסרטים הטובים ביותר; שני שירים מהסרט נמצאים ברשימת "מאה שנים, מאה שירים": "דינג-דונג, המכשפה מתה" במקום ה-82, ו"אי שם מעבר לקשת" במקום הראשון. בשנת 2005 ערך מוסד הקולנוע האמריקני סקר שדירג את משפטה של דורותי לטוטו: "טוטו, יש לי הרגשה שאנו לא בקנזס יותר" כמשפט הרביעי הזכור ביותר בקולנוע האמריקני.
בשנת 1977 כתב חוקר הקולנוע אלג'ין הרמטס את הספר "עשיית 'הקוסם מארץ עוץ'", ספר שמתאר את הפקת הסרט.
כל כוכבי הסרט מלבד פרנק מורגן האריכו ימים בכדי לראות לפחות חלק מהצלחת סרטם. כוכב הסרט שנפטר אחרון הוא ריי בולג'ר, ששיחק את הדחליל. בולג'ר נפטר ב-1987.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "הקוסם מארץ עוץ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
- אתר ה-DVD הרשמי
- איש היה בארץ עוץ, בבלוג של אלי אשד
- הקוסם מארץ עוץ - הספר המוער
