הבי מטאל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בהבי מטאל, ראו פורטל הבי מטאל. |
- ערך זה עוסק בז'אנר המוזיקלי הבי מטאל. לערך העוסק בהגדרה לקבוצת יסודות, ראו מתכות כבדות.
הבי מטאל (אנגלית: heavy metal - "מתכת כבדה") או מטאל הוא זרם מוזיקלי שהתפתח מזרמי הרוק, הבלוז והרוק המתקדם. המטאל מתאפיין במקצבים אגרסיביים, גיטרות מוגברות ומעוותות צליל ולעתים קרובות שירים בנושאים אפלים. בעברית נעשה שימוש לעתים קרובות במושג "רוק כבד". הגל הראשון של להקות הבי מטאל הופיע בבריטניה בין השנים 1967 ל־1974. עד מהרה הגיע המטאל גם לארצות הברית, ומאוחר יותר התפשט לכל אירופה (במיוחד לצפון היבשת ולגרמניה), ומשם לכל העולם, והתפצל לסגנונות שונים. ההבדל בין תתי-הז'אנר השונים של המטאל הוא גדול ולכל אחד מהם מאפיינים אמנותיים משלו, אך כולם יונקים את השראתם מאותם היסודות.
תוכן עניינים |
[עריכה] דוגמאות מוקדמות והשפעות
מוזיקת הבלוז האמריקאית הייתה פופולרית ומשפיעה בקרב אמני הרוק הבריטים הראשונים. להקות כמו הרולינג סטונס והיארדבירדז (הורתה של לד זפלין) ביצעו גרסאות כיסוי לשירי בלוז קלאסיים רבים, ולעתים קרובות האיצו את הקצב והחליפו את הגיטרות האקוסטיות בצליל הגיטרה החשמלית הרועשת יותר. תהליך דומה הוליד מוקדם יותר את הרוק אנד רול, למשל אצל אלביס פרסלי.
המוזיקה המוגברת והמחושמלת החדשה זכתה לענייו אמנותי ואינטלקטואלי רב, ומוזיקאים החלו לעשות נסיונות בגיטרות חשמליות להפקת צלילים חזקים ודיסהרמוניים יותר. בעוד שתיפוף הבלוז המסורתי נחשב לליווי פשוט, מתופפי הבלוז-רוק החלו משתמשים במערכות תופים מורכבות ובעלות צליל עמוק יותר, על מנת להתאים עצמם לצליל הגיטרות החשמליות. גם הזמרים שינו את סגנונם והסתמכו יותר על ההגברה לשם יצירת אפקט דרמטי ומסוגנן. התקדמויות בטכנולוגיות ההגברה וההקלטה אפשרו להנציח את רוח הסגנון החדש וה"כבד" יותר על סרטי ההקלטה.
המוזיקה המוקדמת ביותר אותה ניתן לאפיין כהבי מטאל הגיעה מבירמינגהם, אנגליה, בשנות ה-60 המאוחרות. להקות כלד זפלין ובלאק סבאת' יישמו את הגישה החדשה שלהן למוזיקת הבלוז אך עדיין התבססו על עיבודי הבלוז המסורתיים. להקות אלו הושפעו גם מאמני רוק פסיכדלי אמריקאיים כג'ימי הנדריקס, חלוץ הבלוז-רוק בגיטרה החשמלית, שגישר בין אמני הבלוז השחורים מאמריקה לרוקיסטים הלבנים מאירופה. אמנים משפיעים אחרים היו ואנילה פאדג' שהאט את מקצבי הפופ הפסיכדלי, ולהקות רוק בריטיות מוקדמות יותר כ"המי" (The Who) והקינקס שסללו את הדרך להבי מטאל בהכללת תיפוף אגרסיבי ואקורדים שונים מהמקובל עד אותה עת במוזיקת הרוק. השפעה מהותית נוספת הייתה ללהקת Cream, שהדגימה את שלשת הבסיס בהבי מטאל : גיטרה, גיטרה בס ותופים.
השיר הראשון שניתן לזהות בו מאפיינים מובהקים של מוזיקת ההבי מטאל הוא "You Really Got Me" של הקינקס (1965). בסוף 1968 צלילי הבלוז הכבדים כבר החלו מפציעים מכל עבר. מעריצים ומבקרים רבים מצביעים על גרסת הכיסוי של Blue Cheer ללהיטו של אדי קוקריין "Summertime Blues" כשיר ההבי מטאל האמיתי הראשון. אוהדי הביטלס לעומתם מציגים את "Helter Skelter" מהאלבום הלבן (1968) כמציב סטנדרטים חדשים של רעש, עיוות צליל ואגרסיביות באלבום פופ.
האלבום הראשון של להקתו של ג'ף בק, Truth (סוף 1968) נחשב לאלבום רוק כבד חשוב ומשפיע, מעט לפני צאת אלבומם הראשון של לד זפלין עם זאת, אין עוררין כי האלבום הראשון של לד זפלין מ 1969 הוא הראשון שהצליח משמעותית והפנה את תשומת הלב לסגנון החדש שנולד.
[עריכה] מקורות ההבי מטאל
מקור השם הבי מטאל אינו ידוע בבירור, סברה אחת טוענת כי המונח נטבע על ידי הסופר וויליאם ס. בורוז. בספרו The Soft Machine משנת 1962, מתוארת הדמות "ווילי מאורנוס, ילד הבי מטאל". בספרו הבא, Nova Express (1964), בורוז המשיך לפתח את מוטיב ההבי מטאל הלאה, והשתמש בו כדימוי לסמים ממכרים. מוטיב נוסף בספרים אלו היה השימוש בצלילי מוזיקה מוקלטים לשחרור האישיות מהחיים הממוכנים והמנוכרים שתוארו בספרים אלו.
סתיו הפריק, המפיק, המנהל וכותב השירים הראשון של בלו אויסטר קאלט (Blue Öyster Cult), טוען כי הוא היה הראשון לטבוע את המונח "הבי מטאל" ביחס למוזיקת רוק.
בשנות השישים המאוחרות, בירמינגהם עדיין הייתה מרכז משמעותי של תעשיית המתכת, ויש הטוענים כי עובדה זו בשילוב עם מספר הלהקות הרב שהגיע מבירמינגהם (לד זפלין, בלאק סבאת' The Move ואחרות) היא זו שקיבעה את המונח "הבי מטאל".
סברות אחרות מצביעות על ציטוט של מבקר על הופעה של ג'ימי הנדריקס : "זה היה כמו מתכת כבדה שנופלת מהשמיים". אחרים מצטטים את מילות השיר Born To Be Wild של Steppenwolf מ 1968 :
- "I like smoke and lightning
- Heavy metal thunder
- Racin' with the wind
- And the feelin' that I'm under"
המילה "כבד" כמציינת "רציני" או "משמעותי" נכנסה לעגה של תרבות הנגד והביטניקים עוד מוקדם יותר בשנות השישים: אלבום הבכורה של איירון באטרפליי נקרא Heavy" (1968"), ולד זפלין התגאו בהיותם "כבדים", כפי שמעיד השם אותו בחרו לעצמם.
[עריכה] היסטוריה
ההיסטוריה של מוזיקת ההבי מטאל בשנות השבעים הינה מקור לא אכזב לויכוחים בקרב חובבי המוזיקה ומבקריה.
בדור המייסדים של ההבי מטאל, שהדגישו נגינת גיטרה וירטואוזית ומקצבים חזקים ניתן לציין את ג'ימי הנדריקס, בלאק סבאת', לד זפלין ודיפ פרפל. יש המצביעים על תקופה זו כתקופת "התמסחרות" שבה להקות כבלו אויסטר קאלט זכו להצלחה מתונה בקרב קהל "אמצע הדרך" וסצינת "להקות השיער" של לוס אנג'לס החלה לפרוח ולהגיע לקהלי הפופ, במיוחד בשנות השמונים המוקדמות. אחרים מתעלמים מלהקות אלו ומדגישים את תחילתן של השפעות המוזיקה הקלאסית, למשל אצל אדי ואן הלן ורנדי רודס, או את השפעות הפאנק המהיר והצעיר של הסקס פיסטולס והבאזקוקס, אשר יצרו לבסוף את הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי, עם להקות כמו ג'ודס פריסט ואיירון מיידן. להקות אלה, ביחד עם מנוור האמריקאית, מהוות את הגרעין הקשה של ההבי מטאל הקלאסי, המבוסס על יצירות ארוכות ומורכבות, נגינה כבדה ואגריסיבית אך מלודית, שירה נקייה בקול חזק וגבוה וסולואים ארוכים ומהירים של גיטרה חשמלית. להקות ההבי מטאל הקלאסיות זכו להצלחה מסחרית עצומה ואף לההערצה. להקות כגון קיס, AC/DC ואיירון מיידן נחשבו לאלילים בעיני הקהלים שלהם בשנות השמונים והובילו זרם תרבותי אלטרנטיבי למיינסטרים.
בארצות הברית חלה התפתחות נפרדת, ובה רוב להקות המטאל נכנסו לקטגוריה שכונתה בשם המזלזל מעט "להקות שיער", על שום התספורות המוגזמות, בנוסח שנות השמונים, של חברי הלהקות. להקות אלו שלטו לא מעט במצעדי הפזמונים, עם נציגים כמוטלי קרו, דף לפארד, פויזן וגאנז אנד רוזס. למרות שלהקות השיער ביטאו רוח מסוימת של אותו הזמן, המוזיקה שלהן לא נחשבת בדרך כלל להבי מטאל "טהור".
במקביל ללהקות השיער, ובניגוד מוחלט אליהן, פעלו במהלך שנות השמונים להקות הת'רש מטאל, אשר לקחו את ההבי מטאל לכיוון טכני, מהיר, כבד, מלוכלך, חסר מלודיה ואנטי-ממוסחר. בארצות הברית פעלו ארבע להקות עיקריות, הנחשבות ללהקות האם של הת'רש האמריקאי: מטאליקה, מגהדת', סלייר ואנתרקס.
בשנות התשעים צמח בסיאטל סגנון ה"גראנג' "(שהוא שלוב של פאנק והבי מטאל), כיציאה נגד ההתמסחרות והתיאטרליות של להקות השיער. אליס אין צ'יינס, נירוונה, פרל ג'אם וסאונדגרדן הן מהנודעות שבלהקות הגראנג' של סיאטל.
בעוד הגראנג' האמריקאי התרחק מהמטאל והפך לעצמאי, המטאל הכבד יותר החל לפרוח באירופה, במיוחד בגרמניה ובארצות סקנדינביה וצפון היבשת, תוך התפצלות לסגנונות רבים, אשר התרחקו מרחק רב מההבי מטאל המסורתי של ג'ודס פריסט ואיירון מיידן. שלושת הסגנונות הבולטים ביותר שצמחו באירופה בתקופה זו הם הדת' מטאל, הבלק מטאל והפאוור מטאל.
הדת' מטאל צמח בסוף שנות השמונים בארצות הברית כפיתוח של הת'רש מטאל, תוך הוספת יסוד הצרחות והשאגות (גראולינג), ליסוד הנגינה הטכנית וחסרת המלודיה. חלוצת הסגנון הייתה הלהקה האמריקאית דת', אשר על שמה נקרא הסגנון. להקות דת' חשובות נוספות מאותה התקופה הן קניבל קורפס ומורביד אנג'ל. בשנות התשעים הדת' מטאל הגיע לאירופה, ונוסף לו גוון מלודי ועדין בהרבה מהדת' האמריקאי על ידי להקות כגון צ'ילדרן אוף בודום הפינית ואין פליימז השבדית. הדת' המלודי מתרכז בעיקר בשבדיה, על כן הוא מכונה גם "דת' שבדי".
להקות הפאוור מטאל, כגון האמרפול השבדית, ראפסודי האיטלקית וסונטה ארקטיקה הפינית לקחו את המטאל לכיוון עדין ו"אינטלגנטי", תוך דגש על שירה עדינה בקול גבוה, מנגינות מהירות והרמוניות מורכבות.
הבלק מטאל, אשר צמח בנורבגיה והתרחק מהמטאל המסורתי יותר מכל סגנון אחר, לקח את המטאל לכיוון אפל וקודר, תוך שימוש במקצבים מהירים במיוחד, מנגינותעצובות וקודרות, כלים קלאסיים ולעתים אף יסודות של מוזיקה קלאסית. שתיים מהלהקות המייסדות של הבלק מטאל הן מייהם ואמפרור הנורבגיות.
נקודה מעניינת נוספת בהיסטוריה של מוזיקת ההבי מטאל היא היותה "מוזיקה של לבנים" ברובה, בניגוד לרוק הקלאסי שצמח מהבלוז האפרו-אמריקני. משמע, רוב הנגנים בלהקות ורוב הקהלים היו לבנים, אך עם זאת ישנן דוגמאות אחרות : פיל לינוט מלהקת ת'ין ליזי והלהקות ליבינג קולור ובאדי קאונט שהביאו קהלים מגוונים יותר לצפות בהופעותיהם ולהאזין למוזיקה שלהם.
בחצי השני של שנות התשעים התפתחה בצפון ומערב אירופה, בייחוד באזור סקנדינביה סצנת מטאל שהדגישה את פיתוח הדת' מטאל והמטאל הגותי ושילבה בין מוזיקת מטאל כבדה למוזיקה קלאסית ומוזיקת עם אירופאית (מוזיקה קלטית, מוזיקה גותית, אופרה ועוד). להקות נורבווגיות כגון Theatre of Tragedy ו Tristania היו הראשונות לשלב זמרת סופרן אופראית על בסיס קבוע.
[עריכה] מאפיינים אמנותיים
ההרכב האופייני של להקת הבי מטאל מסתמך על ארבעה נגנים : מתופף (לרוב תוף הבס מנוגן עם דאבל פדל), נגן גיטרת באס, גיטרת קצב (ליווי), גיטרה מובילה (סולו) וכמובן זמר, שלעתים מנגן באחד מהכלים. לעתים צורף להרכב בסיסי זה גם נגן קלידים.
נגינת הגיטרות ממלאת תפקיד חשוב מאוד במוזיקת ההבי מטאל. הגברה, עיוות הצליל ושימוש בטכניקות נגינה מיוחדות - כולם בשימוש לשם "עיבוי" הצליל.
סגנונות השירה האופיינים מגוונים למדי : משירה "נקייה" ומלודית בקול גבוה, המאפיינת את ההבי מטאל הקלאסי ואת הפאוור מטאל, ועד לצווחות גבוהות ונהמות נמוכות. סצנת הבלק מטאל והדת' מטאל נוטות לשימוש בשירה גרונית ומעוותת צליל הנקראת גרואלינג (למשל אצל Deicide מפלורידה) ובאופן כללי קשה למדי להבין "מה הזמר שר". לעתים המילים גסות מדי מכדי שיושרו בבירור, אך לעומת זאת ישנן להקות אשר הקדישו תשומת לב רבה למילים, כלד זפלין ומטאליקה. במטאל גותי ומטאל סימפוני ניתן למצוא לצד השירה הגברית סולניות אופרה השרות בסופרן גבוה.
קטעי נגינת סולו בגיטרה ו"ריפים" מהווים חלק משמעותי ממוזיקת ההבי מטאל, טכניקות רבות הומצאו ושוכללו על ידי נגני סוגה זו להשגת נגינה מדהימה במהירותה ודיוקה.
מוטיב נוסף של ההבי מטאל הוא הגברת הצליל החזקה בהופעות, שהחלה אצל "המי" והגיעה לשיאים בלתי הגיונים אצל מוטורהד ומנוור האמריקאיות. הבט זה זכה לביקורת רבה כראוותנות ריקה אשר מבטלת את האפשרות להינות מהמוזיקה, אך בעיני רבים מסמלת את אחד מסממניה המובהקים של מוזיקת ההבי מטאל בהופעה.
[עריכה] נושאי שירים
הבי מטאל, כצורה של אמנות, הינו יותר ממוזיקה בלבד; החלק החזותי חשוב בו לא פחות מהנשמע, וחשיבות גדולה מיוחסת לעטיפות התקליטים ולהופעות החיות, היוצרות יחד עם מילות השירים, סגנון הנגינה והצליל את תדמית הלהקה.
היסטוריונים של מוזיקת הרוק מצביעים על מוזיקת הפופ כתורמת את הצד האסקפיסטי בהבי מטאל, העוסק לרוב בבריחה מהמציאות לתחומים פנטסטיים ואפלים, ועל הבלוז כתורם את הצד המציאותי והכאוב העוסק באובדן, יאוש ובדידות.
בניגוד לסגנון ה"שלום ואהבה" של התרבות ההיפית, להקות המטאל התמקדו בצד האפל של החיים, כולל שירים בנושאי אחרית הימים, מלחמה גרעינית, תעמולה פוליטית וסביבתית. מבקרי ההבי מטאל טענו שסוגה זו מאדירה ומעצימה את השלילה על חשבון החיוב שבקיום האנושי, ומפשטת את הנושאים בהם היא מטפלת בחלוקה דיכוטומית של טובים-רעים ואור-חושך המתאימה יותר לעולם הפנטזיה.
אף-על-פי-כן, התייחסות שלילית זו לחיים הינה הכללה הנוגעת לכל מוזיקת המטאל באשר היא; לכל סגנון במטאל יש נושאים המאפיינים ומייחדים בדרך כלל רק אותו: בעוד להקות ה"הייר מטאל" (רוק שיער) שרות בדרך כלל על סקס, סמים ורוק'נרול (וזהו הסגנון היחיד במטאל שאפשר להגיד עליו שהוא שמח), הנה להקות הת'רש מטאל שרות בדרך כלל על נושאים הרבה פחות שמחים והרבה יותר רציניים, בעיקר נושאים פוליטיים, כגון מלחמה וטרור. ובעוד שלהקות הפאוור מטאל מרבות לשיר על פנטסיה ואגדות, להקות הבלק מטאל שרות על השטן ועל סוף העולם ולהקות מטאל גותי שרים על מוות, שכול וייאוש.
יחד עם כל ההבדלים התדמיתיים בין הסגנונות השונים של המטאל, ישנו נושא אחד אשר מאחד את להקות כל הסגנונות, והוא הילול של המטאל בשירים. בדומה מאוד ללהקות השיער, אשר היו מהללות את הרוקנ'רול בשיריהן, כך להקות המטאל, מכל הסוגים מהללות את המטאל. בין שירי ההלל למטאל המפורסמים ניתן למנות את Metal Militia ("מילציית המטאל") של ענקית הת'רש מטאליקה, Metal Heart ("לב מטאל") של להקת ההבי אקספט, Heavy Metal Universe ("יקום של הבי מטאל") של להקת ההבי/פאוור גמה ריי ורבים אחרים. במיוחד יש לציין בתחום הילול המטאל את מנוור, אשר הקדישה עשרות השיריה לנושא זה, אשר על המפורסמים שבהם נמנים המנוני המטאל הנצחיים Brothers of Metal ("אחים של מטאל"), Gods Made Heavy Metal ("האלים בראו את ההבי מטאל") ו-Metal Warriors ("לוחמי המטאל").
[עריכה] אמני מפתח
הדיון שלעיל בהיסטורית ההבי מטאל, מתחילתה בשנות השישים ועד לתפוצתה הנרחבת בשנות השמונים וההתפצלות הגדולה בשנות התשעים, ניתן לתמצות וקטלוג של אמני המפתח לחמש קטגוריות:
- להקות בשנות ה-60 שהשפיעו על התפתחות ההבי מטאל: הביטלס, ה"מי" (The Who), הקינקס והרולינג סטונס.
- אבות המטאל: לד זפלין, דיפ פרפל, בלק סאבת'. שלושתן להקות אנגליות שהחלו את דרכן בסוף שנות ה-60.
- להקות משנות השבעים אשר מהוות ניצנים של מטאל: סקורפיונז, אליס קופר, קיס, AC/DC, מוטורהד, ואן הלן.
- שנות השמונים:
- רוק שיער (גלאם מטאל): דף לפרד, טוויסטד סיסטר, מוטלי קרו, פויזן, גנס אנד רוזס, סקיד רוו.
- הבי מטאל קלאסי: אודו, איירון מיידן, ג'ודס פריסט, מנוור, סאקסון, רוני ג'יימס דיו, הלווין.
- ת'רש מטאל: מטאליקה, מגהדת', אנתרקס (להקה), סלייר, קריאייטור, דסטרקשן, סודום, אייסד ארת'.
- דת' מטאל: דת', מורביד אנג'ל, קניבל קורפס.
- להקות מאוחרות שחרגו מהזרם המרכזי, כל אחת לכיוון אחר לגמרי: אופת', גמה ריי, דימו בורגיר, נייטוויש, סונטה ארקטיקה, צ'ילדרן אוף בודום, קריידל אוף פילת', רפסודי, סלטיק פרוסט, פרדייס לוסט קורן (להקה).
[עריכה] ההשפעה התרבותית של ההבי מטאל
- ערך מורחב – מטאליסט
ההגזמה התיאטרלית של ההבי מטאל, שהוקצנה בגל להקות השיער, הצמיחה פרודיות לאינספור. מהן המפורסמת ביותר היא ככל הנראה הסרט "ספיינל טאפ".
בשל הגישה הנהנתנית אותה קידמה מוזיקה זו, ובשל עיסוקה בנושאים אנטי דתיים ואפלים, הקימה עליה מוזיקת ההבי מטאל מתנגדי לרוב מהחוגים השמרניים הנוצריים והאיסלמיים כאחד(לפירוט על ההתנגדות למטאל ר' פולחן השטן ברוק הכבד). למעריצי ההבי מטאל נקשרת סטיגמה חסרת כל בסיס של אלימים רפי שכל, למרות העובדה כי רבות מהלהקות מפתחות נושאים מוזיקליים מורכבים ושירה בעלת משמעות, ולמרות העובדה כי רבים מחובבי המטאל הינם אנשים משכילים. סטיגמה זו בוטאה היטב בתרבות הפופולרית בסדרת ההנפשה "ביוויס ובאט הד" של MTV.
עם זאת, מוטיבים וסממנים רבים של מעריצי ההבי מטאל חדרו לתרבות הזרם העיקרי : מחוות "קרני השטן" (זקיפת האצבע והזרת בעוד הקמיצה והאמה כפופות, במקור מחווה צוענית כנגד עין הרע) נראית גם בהופעות של זמרי רוק "לכל המשפחה" ולבוש העור עם מוטיבי המתכת מעטר בגדים של מעצבי אופנה נחשבים.
[עריכה] סגנונות המטאל
להלן רשימה של הסגנונות המוזיקליים הנכללים בהגדרה "מטאל". לכל אחד מהם מאפיינים אמנותיים משלו, אך כולם ינקו את השראתם מהמטאל המסורתי- ההבי מטאל ומהרוק הקלאסי; אם כי חלק מהם מהתרחקו מהזרם המרכזי מרחק רב. פירוט הלהקות המשתייכות לכל אחד מהסגנונות אפשר לראות בקטגוריה להקות רוק.
- אינדסטריאל מטאל (Industrial Metal)
- בלאק מטאל (Black Metal)
- בלק מטאל סימפוני (Symphonic Black)
- גותיק מטאל (Gothic Metal)
- דום מטאל גותי (Gothic Doom)
- גותיק מטאל סקנדינבי ("הגל החדש")
- גותיק מטאל רך ("דום נקבות")
- גלאם מטאל/הארד רוק (Glam Rock/Hard Rock)
- גראנג' מטאל (Grunge Metal)
- דום מטאל (Doom Metal)
- דומדת' (Doomdeath)
- דום מטאל גותי (Gothic Doom)
- סלאדג' מטאל (Sludge Metal)
- דת' מטאל (Death Metal)
- דת' מטאל טכני (Technical Death)
- דת' מטאל מלודי (Melodic Death)
- דת' מטאל ברוטאלי (Brutal Death)
- הבי מטאל קלאסי (Classic Heavy Metal)
- הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי (NWOBHM)
- מטאל סימפוני (Symphonic Metal) (שילוב של מטאל עם מוזיקה קלאסית)
- נו-מטאל (Nu-Metal)
- פ'אנק מטאל (Funk Metal)
- פאוור מטאל (Power Metal)
- פאואר מטאל סימפוני (Symphonic Power)
- פולק מטאל (Folk Metal) (שילוב של מטאל עם מוזיקת עם)
- וייקינג מטאל (Viking Metal)
- אוריינטל מטאל (Oriental Metal)
- פרוגרסיב מטאל (Progresive Metal)
- ת'רש מטאל (ספיד מטאל) (Thrash/Speed Metal)
[עריכה] אלמנטים בריקוד למוזיקת הבי מטאל
- גיטרת אוויר - תנועות נגינה בגיטרה דמיונית.
- הד באנגינג (Head Banging) - נענוע נמרץ של הראש מטה ומעלה לקצב המוזיקה.
- פוגו - ריקוד קבוצתי אלים הכולל דחיפות וקפיצות
- גלישת קהל - התקדמות במצב מאוזן, בנשיאה עלי ידי הקהל הצפוף מעל לראשי הנושאים.
- צלילת במה - קפיצה מהבמה אל תוך הקהל במאוזן.
[עריכה] פוגו
פוגו הוא ריקוד שהומצא על ידי סיד וישס (חבר בלהקת הפאנק סקס פיסטולס). אך ריקוד הפוגו חדר גם למטאל. הפוגו הוא בעצם מעגל, שלתוכו נכנסים אנשים ש"נלחמים" אחד עם השני באמצעות דחיפות אלימות. הפוגו מתרחש, בדרך-כלל, כאשר המוזיקה המתנגת בווליום גבוהה והקצב מהיר.
[עריכה] גראולינג
גראולינג היא סוג של שירה במוזיקת המטאל. זהו קול שנשמע כמו גירגור גרוני חזק ובדרך כלל נמוך, אך הפלא הוא שגראול אמיתי בא מהסרעפת - אם הגראול בא מהגרון הוא יכול לגרום לפגיעות במיתרי הקול.
סוגים של מטאל המתאפיינים בגראולינג - דום מטאל, בלק מטאל, מעט ת'רש מטאל, ובראש ובראשונה: דת' מטאל, הסגנון אשר הגראולינג הוא מהותו. הלהקות החלוצות בתחום הגראולינג היו להקות דת': Morbid Angel, Deicide, ועוד. אחת מלהקות הדת' מטאל היחידות שלא השתמשו בגראולינג אלא בצעקות גבוהות , היא להקת דת'.
היחס לגראולינג בקרב חובבי המטאל אינו אחיד. רבים אוהבים ואף מעריצים סוג מיוחד זה של "שירה" ורואים בו אמנות. לעומת זאת, חובבי מטאל אחרים, בעיקר ותיקים או כאלה המעדיפים את המטאל המסורתי של שנות השמונים (איירון מיידן, מטאליקה, מנוור וכיו"ב), רואים בגראולינג עיוות והרס של המטאל, אשר במקורו התאפיין בשירה נקייה ומלודית בקול גבוה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רוק ומטאל
- האנציקלופדיה של ההבי מטאל באינטרנט (The BNR Metal Pages)
- אנציקלופדיה מטאלום
- מטאל רולז
- "HEAVY.CO.IL" - מגזין המטאל של ישראל
- מטאליסט
- אלטרנטיב זִן - מגזין ישראלי-בינלאומי דו שפתי שמתמקד במטאל, רוק גותי ואלטרנטיבי
 הבי מטאל |
|
|---|---|
| אינדסטריאל מטאל – בלק מטאל – גריינדקור – דום מטאל – דת' מטאל – מטאל גותי – מטאל קלאסי – נו מטאל – פאוור מטאל - פרוגרסיב מטאל – ת'ראש מטאל |
|
| סצינות אזוריות | |
| דת' מטאל סקנדינבי - הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי | |
| שילוב של מטאל עם זרמים אחרים | |
| מטאל סימפוני – פולק מטאל | |
| ראו גם | |
| גראנג' - רוק שיער פורטל הבי מטאל |
|
קטגוריות: סגנונות מוזיקליים | רוק | מטאל
