פרל ג'אם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרל ג'אם
מקור	סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
שנות פעילות	1990—היום
ז'אנר	גראנג'
חברת תקליטים	ג'יי רקורדס אפיק רקורדס
חברי ההרכב	אדי ודר סטון גוסארד ג'ף אמנט מייק מק'ריידי מאט קמרון
חברים לשעבר	{{{חברים לשעבר}}}
{{{אתר}}}

פרל ג'אם (Pearl Jam) היא להקת רוק משפיעה שהוקמה ב-1990 בסיאטל, וושינגטון, ארצות הברית. בצוותא עם נירוונה, אליס אין צ'יינס וסאונדגארדן הובילה הלהקה את פריצתה של תנועת הגראנג' לתודעה בתחילת שנות התשעים. פרל ג'אם נחשבת לאחת מלהקות סצנת הגראנג' הגדולות היחידות שנותרו פעילות עד היום, והיא נהנית מבסיס מעריצים גדול שמסייע להופעותיה של הלהקה להיות מהפופולריות ביותר בעולם.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] שנות השמונים

שורשיה של פרל ג'אם נעוצים בחלוצת הגראנג' גרין ריבר, להקה שהורכבה ב-1983 ממוזיקאים מלהקות שונות מסיאטל. הלהקה כללה את סטון גוסארד, ג'ף אמנט, מרק ארם וסטיב טרנר (שניהם מאוחר יותר במאדהאני) ואלכס וינסנט. גרין ריבר זכתה להצלחה בינונית לכל היותר ופעלה עד 1987. ב-1988 החלו גוסארד ואמנט לנגן עם סולן להקת מלפאנקשאן, אנדרו ווד. יחד, שלושתם יצרו את להקת מאת'ר לאב בון. הלהקה זכתה להתעניינות הולכת וגוברת במהלך השנים 1988 ו-1989 והוחתמו בחברת התקליטים PolyGram רקורדס. אלבום הבכורה שלהם, Apple, יצא ב-1990 אך מותו הטרגי של ווד ממנת יתר של הרואין במרץ של אותה השנה מנע ממנו להיות עד ליציאתו של האלבום.

[עריכה] 1990

"כל הזעם" - אדי ודר על שער מגזין הטיים מ-25 באוקטובר, 1993 שכלל כתבה מרכזית על עליית הפופולריות של הגראנג'. ודר הבהיר שהוא שונא את התמונה ואת הדרך בה הוצגה פרל ג'אם בכתבה.

בעקבות מותו של ווד והתפרקותה של מאת'ר לאב בון ב-1990, החליטו גוסארד ואמנט ליצור להקה חדשה. הם צירפו אליהם את מייק מק'ריידי והחלו לפעול כשלישיה. במהלך אותה התקופה כתב סולן סאונדגארדן, כריס קורנל, שני שירים לזכרו של ווד והשלושה נעתרו לבקשתו לסייע לו בהקלטתם של השירים. הקלטות אלה צמחו לפרויקט שלם שזכה לשם "טמפל אוף דה דוג". השם נלקח מתוך אחד הטקסטים של מאת'ר לאב בון.

בעזרתו של מתופף סאונגארדן מאט קמרון (הצטרף לפרל ג'אם בסוף שנות התשעים) החלה החבורה להקליט שירים, שרבים מהם הוקלטו בסופו של דבר מחדש ליצירת הדמואים הראשונים של להקתם העתידית של גוסארד, אמנט ומק'ריידי. אחד מהשירים נחשב עד היום לשיר של פרל ג'אם תחת השם Footsteps וגם לשיר של טמפל אוף דה דוג תחת שם שונה, Times of Trouble.

השלישיה שחסרה זמר ומתופף החלה לחפש לעצמה חברים נוספים, ביניהם גם מוזיקאים שלא הכירו קודם לכן מחוץ לסיאטל. בין מוזיקאים אלה היה מתופף הרד הוט צ'ילי פפרס לשעבר ג'ק איירונס, שקיבל דמו של חמישה שירים על מנת להתרשם ולהעביר אותו הלאה לזמרים שלדעתו יתאימו לסגנונה של הלהקה. איירונס ויתר על ההצעה למלא את עמדת המתופף אך העניק את הדמו לזמר מסן דייגו שהיה אחד ממכריו, אדי ודר. ודר הקליט מיידית בביתו קטעי שירה עבור שלושה מקטעי הדמו ("Alive" ,"Once" ו-"Footsteps"). ודר תיאר מאוחר יותר את שלושת השירים כ"מיני-אופרה" שמתארת סיפור על גילוי עריות, טירוף ורצח. ודר שלח את הדמו לסיאטל והשלישיה התרשמה ממנה עד כדי כך שביקשה מוודר להגיע לסיאטל על מנת להצטרף מיידית ללהקה. הלהקה התחילה לנגן עם ודר והוא אף שר באחד משירי טמפל אוף דה דוג, Hunger Strike. המתופף דייב קרוסן הצטרף גם הוא ללהקה, שנקראה ואף הופיעה במשך תקופה תחת השם "מוקי בליילוק", על שם שחקן עבר ב-NBA. הלהקה חוייבה לשנות את השם כשחתמה בחברת התקליטים אפיק רקורדס מחשש לתביעה משפטית ולבסוף נבחר השם פרל ג'אם. בראיון מאותה התקופה טען ודר כי השם פרל ג'אם הוא מחווה לסבתא-רבה שלו שנקראה Pearl, הייתה נשואה לאינדיאני והכירה מתכון לריבה (Jam) אינדיאנית מסורתית. כיום מקובל לחשוב על סיפור זה כבדיחה של ודר.

המתופף קרוסן עזב את הלהקה מעט לפני השקתו של אלבום הבכורה Ten (ששמו מציין את מספר השחקן של מוקי בליילוק בניו ג'רזי נטס). הוא הוחלף בידי מאט צ'מברליין. לאחר שהשתתף במספר הופעות שאחת מהן תועדה בוידאו (הקליפ לשיר Alive), עזב צ'מברליין והצטרף ללהקת הליווי של תוכנית האירוח סאטרדיי נייט לייב. בהמלצתו של צ'מברליין הצטרף ללהקה המתופף דייב אברוזיס, שהקליט עם הלהקה את שני אלבומיה הבאים.

עטיפת האלבום Ten

[עריכה] 1991-1995

פרל ג'אם הפכה לאחת מהלהקות המזוהות ביותר עם פריצתה של מוזיקת הגראנג'. קורט קוביין התבטא בזעם כנגד פרל ג'אם בראיונות מאותה התקופה ותיאר את המוזיקה שלה כממוסחרת, כאשר יש המאמינים כי קוביין דיבר מתוך קינאה מאחר והלהקה עברה במצעדי מכירות האלבומים את נירוונה. קוביין התפייס לבסוף עם ודר והם הפכו לחברים, למרות שחוסר ההערכה של קוביין כלפי אמנט וגוסארד, על רקע סיכסוכם עם חברו מרק ארם (ראו גרין ריבר), נותר בעינו.

אלבום הבכורה של פרל גאם, Ten, כולל אחד עשר שירים העוסקים בנושאים אפלים כגון דיכאון, התאבדות, בדידות ורצח. האלבום יצא ב-1991 והפיק שלושה להיטים גדולים: "Even Flow" ,"Alive" ו-"Jeremy". הווידאו קליפ ל"Jeremy" היה להיט גדול ב-MTV וזכה בארבעה פרסי "וידאו מיוזיק" בטקס המסורתי של הערוץ.

אלבומה השני של הלהקה, .Vs, קבע שיא כאשר מכר 950,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו וכלל את הלהיטים "Daughter" ,"Dissident" ,"Go" ו-"Animal". האלבום נקרא במקור Five Against One, שם שנלקח מתוך מילות השיר "Animal", אך שמו שונה ל-.Vs מעט לפני צאתו.

עטיפת האלבום .Vs

האלבום השלישי, Vitalogy, יצא ב-1994 והפך לשני הנמכר ביותר בהיסטוריה כשמכר מעל 877,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו. השיר "Spin The Black Circle" זכה בפרס גראמי ב-1996 על שיר ההארד רוק הטוב ביותר. להיטים נוספים מתוך האלבום היו "Not For You" ,"Corduroy" ,"Immortality" ו-"Betterman".

ב-1994 פיטרה פרל ג'אם את אברוזיס על רקע חילוקי דעות מקצועיים וב-1995 החליפה אותו בג'ק איירונס, המתופף שהכיר בין ודר ללהקה. באותה השנה ליוותה הלהקה את ניל יאנג באלבומו Mirror Ball. מחייובויות חוזיות מנעו מן הלהקה מלהדפיס את שמה על עטיפת האלבום, אך שמות כל חבריה נכללו ברשימת הקרדיטים. יאנג החזיר ללהקה טובה כשניגן במיני-אלבום בן שני השירים שלהם, Merkin Ball.

[עריכה] 1996-2002

הפופולריות של הלהקה החלה לרדת במשך השנים הבאות, בין השאר בשל החלטתם שלא להפיק וידאו קליפים וכן בשל תביעה (שנכשלה לבסוף) כנגד חברת הפצת הכרטיסים להופעות טיקטמאסטר. ב-27 באוגוסט, 1996, חמש שנים בדיוק לאחר יציאתו של Ten, פרל ג'אם הוציאה את אלבומה הרביעי, No Code, שאמנם פתח במקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים אך מכירותיו הואטו מאוד מיד לאחר מכן. No Code כלל את הסינגלים "Hail, Hail" ,"Who You Are" ו-"Off He Goes" וזכה להצלחה בקרב גרעין המעריצים האדוק ביותר של הלהקה בלבד.

ב-1998 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי Yield, שהוצג כחזרה של הלהקה לצליל הגראנג' המקורי שלה, אך היה לאלבום הראשון של פרל ג'אם שלא פתח במקום הראשון במצעד מכירות האלבומים של בילבורד מאז אלבום הבכורה Ten מ-1991. האלבום פתח במקום השני, אך בדומה ל-No Code, מכירותיו הואטו באופן דרסטי מיד לאחר מכן. למרות זאת, האלבום הגיע לבסוף למעמד של אלבום פלטינה בארצות הברית לאחר מכירה של מעל למיליון וחצי עותקים. הלהקה הפיקה וידאו קליפ לראשונה מאז 1993, כאשר הזמינה את אמן הקומיקס טוד מק'פרליין על מנת ליצור וידאו קליפ מצויר לשירם "Do the Evolution". עוד כלל האלבום את הסינגלים "Given to Fly" ו-"Wishlist".

בשנה שלאחר מכן החליפה פרל ג'אם את המתופף שלה פעם נוספת, כאשר ג'ק איירונס נאלץ לפרוש מן הלהקה בנסיבות בריאותיות. הוא הוחלף בידי מתופף סאונדגארדן לשעבר מאט קמרון, שעבד בעבר עם חברי הלהקה במסגרת הפרויקט טמפל אוף דה דוג. נכון ל2006, קמרון נותר בלהקה. באותה השנה הקליטה הלהקה גירסת כיסוי לבלדה "Last Kiss" של ויין קוצ'רן מ-1950. השיר הוקלט בתקציב נמוך ויצא בתחילה כסינגל שהופץ דרך מועדון המעריצים של הלהקה בלבד, אך בעקבות לחץ מצד המעריצים יצא כסינגל רגיל ונכלל מאוחר יותר באלבום קומפילציה שהכנסותיו הוקדשו לפליטי קוסובו. השיר הגיע למקום השני במצעד של בילבורד והפך לסינגל המצליח ביותר של פרל ג'אם מאז ומעולם.

ב-מאי 2000 יצא האלבום השישי והראשון של פרל ג'אם עם מאט קמרון, Binaural, שכלל את הסינגלים "Nothing As it Seems" ו-"Light Years". במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום ועקב הפופולריות של הופעות שהוקלטו בצורה בלתי חוקית, החליטה הלהקה להקליט באופן מקצועי כל אחד ואחד מהקונצרטים של סיבוב ההופעות. הכוונה המקורית הייתה להפיץ את "הבוטלגים החוקיים" במסגרת מועדון המעריצים בלבד, אך החוזה של הלהקה מנע ממנה מלעשות זאת, והיא הפיצה את האלבומים בחנויות התקליטים במקביל. הלהקה הקליטה 72 אלבומי הופעה, רבים מהם אלבומים כפולים, וקבעה מספר שיא של אלבומים ללהקה אחת במצעד מכירות האלבומים. 72 אלבומים נוספים הוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של 2003, ומנהג זה נמשך במידה פחותה בהופעות הבאות.

עטיפת האלבום Riot Act

סיבוב ההופעות האירופאי של פרל ג'אם מ-2000 הסתיים ב-30 ביולי בטרגדיה, לאחר אסון שבו נמחצו למוות תשעה מעריצים במסגרת הופעה בפסטיבל בדנמרק. כתוצאה מהאירוע שקלה הלהקה ברצינות להתפרק ואף הואשמה בתחילה באסון, עד שנוקתה מאוחר יותר מכל אחריות לאחר שנמצא כי אמצעי הבטיחות באיצטדיון לא היו הולמים. מספר חודשים לאחר מכן פתחה הלהקה בסיבוב הופעות צפון-אמריקאי מצליח.

בנובמבר 2002 הוציאה פרל ג'אם את אלבומה השביעי, Riot Act, שכלל את הסינגל "I Am Mine". האלבום מכר חצי מיליון עותקים בלבד, פחות מכמות העותקים אותם מכרו האלבומים Vitalogy ו-.Vs בשבועות הראשונים לצאתם. האלבום כלל נגיעות פולקיות ומוזיקה ניסיונית יותר, שבלטו במיוחד בנוכחותו של הקלידן בום גאספר. הפעילות הפוליטית של הלהקה באה לידי ביטוי בטקסטים של האלבום, כאשר הבולט ביותר הוא השיר "bu$hleaguer", שכולל ביקורת על הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. הקטע האינסטרומנטלי "Arc" הוקדש להרוגי האסון בדנמרק.

[עריכה] 2003-היום

ב-2003 הכריזה הלהקה על היפרדותה מחברת התקליטים אפיק רקורדס (בבעלות סוני), שאיתה עבדו במשך 12 שנים. באותה השנה יצא אלבום כפול של קטעים נדירים ובי-סיידס בשם Lost Dogs. ב-2004 הוציאה חברת סוני את אלבום האוסף הכפול Rearviewmirror, שמרכז שירים של פרל ג'אם שיצאו בין 1991 ו-2003.

ב-2003 ביקש הבמאי טים ברטון מהלהקה להקליט שיר עבור סרטו "סיפורי דגים", והלהקה הקליטה עבורו את השיר "Man of the Hour" שהיה מועמד לגראמי. במהלך 2000 תמכה הלהקה בגלוי במועמד דאז לנשיאות רלף ניידר, וב-2004 הביעו חברי הלהקה בראיון לרולינג סטון תמיכה בג'ון קרי. פרל ג'אם גם השתתפה בסיבוב ההופעות Vote for Change, שנערך על מנת לשכנע אמריקאים להצביע נגד הנשיא בוש.

האלבום השמיני של הלהקה, Pearl Jam, יצא ב-2 במאי, 2006. ודר ציין כי הוא מעוניין שהמעריצים ישמעו לראשונה את השירים במסגרת האלבום, ולכן רק שני שירים מתוכו בוצעו לפני כן במסגרת הופעות. הסינגל הראשון מתוך האלבום הוא "World Wide Suicide" והוא כולל שירה דומיננטית של ודר המזכירה את אלבומיה הראשונים של הלהקה. השיר מותח ביקורת על הנשיא בוש ("כשאתה מביט בעיניהם של הנופלים, אתה חייב לדעת שישנה דרך אחרת... זוהי התאבדות כלל-עולמית"). הסינגל והאלבום זכו להצלחה ולביקורות טובות.

[עריכה] חברי ההרכב

• ג'ף אמנט (בס) (1990-) (ראו גם גרין ריבר)
• אדי ודר (שירה, גיטרה) (1990-)
• סטון גוסארד (גיטרה) (1990-) (ראו גם גרין ריבר)
• מייק מק'ריידי (גיטרה) (1990-) (ראו גם מד סיזן)
• מאט קמרון (תופים) (1998-) (ראו גם סאונדגארדן)

[עריכה] חברים לשעבר

• דייב קרוסן (תופים) (1990-1991)
• מאט צ'מברליין (תופים) (1991)
• דייב אברוזיס (תופים) (1991-1994)
• ג'ק איירונס (תופים) (1994-1998) (ראו גם רד הוט צ'ילי פפרס)

[עריכה] דיסקוגרפיה

עטיפת אלבום האוסף Rearviewmirror

[עריכה] אלבומים

• 1991 Ten
• 1993 .Vs
• 1994 Vitalogy
• 1996 No code
• 1998 Yield
• 2000 Binaural
• 2002 Riot Act
• 2006 Pearl Jam

עטיפת האלבום Pearl Jam

[עריכה] הופעות

• 1998 Live on two legs
• 2004 Live at Benaroya Hall

[עריכה] אוספים

• 2003 Lost Dogs
• 2004 Rearviewmirror: Greatest Hits 1991-2003

[עריכה] קישורים חיצוניים

תמונה מתוך הופעה של הלהקה. 23 בספטמבר, 2005

• אתר רשמי
• סינרג'י
• פרל ג'אם, באתר MOOMA
• Life Wasted קליפ של הלהקה ברשיון CC

[עריכה] אתרי מעריצים

• [1] (עברית)
• [2]
• [3]