פאנק (Punk)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בסגנון המוזיקלי פאנק (Punk). לערך העוסק במשמעויות אחרות של המלה "פאנק" או "פנק", ראו פאנק.
| פאנק | |
|---|---|
| מקורות סגנוניים: | גאראג' רוק (להקות כמו הסוניקס אפילו כונו "פאנק" בתחילת שנות ה-70), פרוטו-פאנק, גלאם רוק |
| מקורות תרבותיים: | תחילת שנות ה-70 בארצות הברית, אמצע שנות ה-70 בבריטניה |
| כלים: | גיטרה, גיטרה באס, מערכת תופים, זמר |
| פופולריות מיינסטרים: | תת תרבות אוניברסלית המקובלת ונפוצה בכל העולם כסצינת שוליים. ניתן למצוא סצינות פאנק בכל עיר מרכזית במערב. הפאנק זכה להצלחה מסחרית עצומה בשנים 1977-1979, לאחר מכן התנפץ לכמה סגנונות, בעלות רמות שונות של הצלחה. |
| נגזרות: | הארדקור פאנק, אנארכו פאנק, פוסט פאנק |
| תת-ז'אנרים | |
| הארדקור פאנק, אנארכו פאנק, פוסט פאנק, פופ פאנק,אימו | |
| ז'אנרי פיוז'ן | |
| ת'ראש מטאל, דת' רוק, סקא פאנק | |
| סצינות איזוריות | |
| נושאים קרובים | |
המלה פאנק (Punk) או פנק מציינת מכלול של אידאולוגיה, מוזיקה ותרבות, שייצג מחאה חברתית שיצאה נגד הממסד, נגד הזרם המרכזי בחברה, ולמעשה נגד כל הנורמות המקובלות. תנועת הפאנק החלה בשנת 1977 בלונדון. משמעות המלה punk באנגלית היא "פרחח", או אדם או דבר נחות או חסר ערך. מחוללי התנועה, שנקראו "פאנקיסטים", ביקשו להביע את סלידתם מחיי העיר, מהטכנולוגיה החדישה ומאמות המידה שלפיהן שופטים את האדם בחברה המודרנית, ונגד החברה הממסדית הבריטית המיושנת.
תנועת הפאנק הגיעה לתודעה הציבורית בשלהי שנות השבעים בגלל ההופעה הבלתי שגרתית אשר אפיינה את חסידיה, באמצעות מנהגם להעביר את זמנם בבטלה ברחובות לונדון ואף לישון בהם ובמיוחד באמצעות המוזיקה החדשה שיצרו, ובעקבות הפופולריות העצומה שצברה להקת ה"סקס פיסטולס" בהופעות בטלויזיה.
תנועת הפאנק במוזיקה התחילה כשרוקרים התחילו לנגן יותר מהר ולאמץ אספקטים שונים של מרד לשם מרד, הז'אנר קצר הצלחה קצרה בסוף שנות השבעים, במיוחד עם להקת הסקס פיסטולס והקלאש אך כאשר הז'אנר והתנועה שנלוותה אליו נדחו על ידי המיינסטרים - התנועה הוכיחה יכולת אמיתית של הסתגלות, התבגרות ואימוץ ערכים שאפשרו לה עצמאות מחוץ למיינסטרים והפכה לתנועה החברתית המשמעותית ביותר מאז ההיפים בשנות ה-60.
תוכן עניינים |
אידאולוגיה
הפנקיסטים כאמור סולדים מהזרם המרכזי בחברה, בתרבות ובמוזיקה, מחיי העיר ותרבות הצריכה, הקניונים והמותגים, מחומרנות, מהערכים המקובלים, מכללי ההתנהגות המקובלים ולמעשה, מכל מה שנחשב ל"נורמלי" ו"מקובל".
עם השנים, הפך הפאנק למזוהה יותר ויותר עם השמאל הרדיקלי ביותר: הפאנק דוגל באנרכיה, בצמחונות ובביטול כל הלאומים, הדתות, הצבאות והגבולות. לרוב, פאנקיסטים לא רואים עצמם שייכים לשום עם, ובתור "חסרי לאום", הם מסרבים לשרת בצבא. בדומה לשאר זרם השמאל הראדיקלי בעולם, מפנים הפאנקיסטים את מוקד שנאתם אל ארצות הברית, המייצגת בעיניהם את האימפריאליזם, הקפיטליזם, החומרנות ורמיסת החלשים. הפנקיסטים לרוב מתנגדים לנאציזם ולגזענות.
מוזיקה
מוזיקת הפאנק שאבה השפעות מהרוק של שנות השבעים, ולמעשה יוצריה משתמשים בכלי הנגינה הקלאסיים של הרוק: גיטרה בס, גיטרה חשמלית ומערכת תופים; אך בעוד אומני הרוק שאפו ליצור מוזיקה מורכבת ומתוחכמת, הרי שיוצרי הפאנק התכוונו מלכתחילה ליצור מוזיקה פשוטה, קליטה וחסרת כל תחכום, כחלק מהמחאה נגד הזרם המרכזי ומתפיסת העולם כי "פשוט זה טוב". אכן, מוזיקת הפאנק, על אף גלגוליה הרבים במהלך השנים, נשארה תמיד נאמנה לעיקרון הפשטות הטכנית והמלודית כאחד. שירי הפאנק הם לרוב קצרים מאוד (2-3 דקות), בעלי קצב מהיר ומלודיה קליטה, מורכבים בעיקר מרצף אקורדים שחוזרים על עצמם ומלווים בתיפוף קצבי ומהיר. השירה היא לרוב צעקנית ולא עמוקה, והליריקה היא לרוב פשוטה ובוטה.
במהלך השנים התפתחו תחת הכותרת "פאנק" מספר תתי סגנונות:
- פאנק קלאסי- להקות הפאנק הראשונות: הסקס פיסטולס, הקלאש והחונקים באנגליה, הראמונז בארצות הברית.
- פאנק רוק- הפאנק רוק הוא כיום הזרם המוביל של מוזיקת הפאנק. למעשה משנות ה-80 הוא בעצם הזרם המרכזי לפאנק. בניגוד לפאנק הקלאסי, הפאנקרוק הוא יותר מלודי ומשולבים בו אלמנטים שונים, סגנונות כמו סקא (סוג מוזיקת פאנק המבוצע על ידי כלים קלאסיים כגון כלי נשיפה למיניהם), סקא פאנק, רגאי פאנק, פאנקרוק אירי - כולם זרמים שיוצאים מהפאנק רוק המודרני. שירי הפאנק רוק עוסקים בנושאים זהים לפאנק הקלאסי. להקות לדוגמה: אופספרינג, בד רליג'ן.
- פאנק פופ- פאנק קליל, מלודי וקל לשמיעה, שהתקרב מאוד למיינסטרים ופונה לקהל הרחב (ובכך, למעשה, "מפנה העורף" לאידאולוגיה ונשאר רק עם המוזיקה). דוגמאות: סימפל פלאן, בלינק 182, גרין דיי, Useless ID.
- הארדקור פאנק- הסוג הכבד, הצעקני והאלים ביותר של הפאנק, אשר מושפע מת'רש מטאל. ההארדקור הוא בדרך כלל פוליטי-רדיקלי מבחינת המלים. דוגמאות: טרג'די, טריפדור פאקינג אקזיט.
תרבות
כחלק ממחאתם נגד החברה, אימצו הפנקיסטים הופעה חיצונית יוצאת דופן, אשר מטרתה היא "להיות שונה", ואשר כוללת מעילי עור וכפפות עור (בסתירה לאידאולוגיה הצמחונית), נעליים צבאיות (בסתירה לאידאולוגיה האנטי-מיליטנטית), מגפיים, עגילים ונזמים. סימן ההיכר המזוהה ביותר עם הפנק הוא תספורת המורכבת מראש מגולח, כאשר רק במרכזו כרבולת ארוכה, לרוב, צבועה בשלל צבעים. תספורת זו ידועה בכינוי "מוהיקן" או "רקז". אחת הטענות אומרת כי, מטרתה של הופעה חיצונית זו היא לומר: "אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בו".
כאמור, הפאנקיסטים נוהגים להעביר את זמנם בבטלה ברחובות. הקיצוניים שבהם אף נוהגים לאכול שאריות של אוכל שאנשים משאירים במסעדות ובבתי קפה, לא שומרים על היגיינה בסיסית של גופם, לא מחליפים בגדים וישנים בקרבת פחי זבל, כביכול במטרה לנהוג בניגוד למקובל.
לתנועת הפאנק סיסמאות רבות כגון: "Bomb the Mall" ("הפציצו את הקניון"), "McMurder" - עיוות של McDonalds המדגיש את רצח החיות בתעשיית הבשר, "Punk's Not Dead!" ("הפאנק לא מת!") ושלל סיסמאות נגד נאציזם, גזענות ואכילת בשר. סיסמאות אלה נוהגים הפאנקיסטים לענוד על בגדיהם ועל חפציהם (גיטרות, תיקים, מערכות תופים וכן האלה) בצורת טלאים ("פאצ'ים"), מדבקות וסיכות. כמו כן, מרבים הפנקיסטים לשאת על גופם את סמל האנרכיה (האות A מוקפת במעגל). פנקיסטים רבים לא מתספקים בנשיאת הסמלים והסיסמאות על בגדיהם וחפציהם, ומרססים כתובות גרפיטי במקומות ציבוריים, אשר נושאות את מסרי הפאנק.
היסטוריה
 רוק |
|
|---|---|
| בלוז רוק - גלאם רוק - גראנג' - פולק רוק - רוק אלטרנטיבי - רוק גותי - רוק מתקדם - רוק פסיכדלי - רוק קל - רוק שיער |
|
| סצנות אזוריות | |
| בריטפופ - הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי - רוק ישראלי | |
| סגנונות מהם נוצר הרוק | זרמים שיצאו מתוך הרוק |
| בלוז - רוק אנד רול | הבי מטאל - פאנק |
| ערכים נוספים | |
| להקות רוק | |
השנים הראשונות
יש הטוענים שמוזיקת הפאנק נולדה כאשר להקה של רוקרים חבוטים בשם הראמונס התחילו לנגן בשנת 1974 רוק פרימיטיבי ומהיר יותר מכל הנהוג לפניו במועדונים בניו יורק, כאשר המפורסם בהם הוא מועדון ה CBGB. לעומת זאת, יש הטוענים כי המוזיקה נולדה לראשונה עם התפרצות הז'אנר בבריטניה, כמה שנים לאחר מכן, כאשר להקות כמו הסקס פיסטולס והדאמנד, שרו עם גיטרות דיסטורשן על אנרכיה והרס והגיעו להצלחה מסחרית במצעדי הלהיטים. באותם שנים הגיעה תנועת הפאנק לשיאה והצליחה להטיל אימה על החברה והממשלה בבריטניה.
זכור במיוחד השיר "god save the queen" של להקת הסקס פיסטולס שיצא כנגד מלכת אנגליה והושמע לראשונה בחגיגות היובל למלכה כאשר הסקס פיסטולס היו על מעבורת מחוץ לארמון המלכה. כתגובה לכך נעצרו חברי הלהקה, השיר הוחרם מהרדיו, אך לאחר ששוחררו מהמעצר שבו הסקס פיסטולס להשתולל על הבמה עד שלבסוף הוחרמו מרוב המועדונים בבריטניה.
יש הטוענים שהפאנק התחיל עם להקת הסטוג'ס (בהנהגתו של איגי פופ) שכבר בשנת 1969 ניגנה רוק אפל ופרימיטיבי הנודע לימים גם כפרוטו פאנק, או "קדם-פאנק".
בשנת 1979 הז'אנר איבד את גדולתו בעיני המיינסטרים. פאנק רועש לא הושמע יותר ברדיו, התקליטים לא נמכרו ומה שנתפס כקוריוז מעניין והצהרה אופנתית הפך למיושן בעיני מעצבי דעת הקהל - שבאותה עת הכריזו כי "הפאנק מת".
הגל השני של הפאנק: אמריקה
בעוד הלהקות בבריטניה התקשו להסתגל לשינוי בפופולריות ולהקות רבות התפרקו, הפאנק האמריקאי אימץ לעצמו את גישת "עשה-זאת-בעצמך" (DIY - Do It Yourself). שנת 1979 הייתה השנה בה הפאנק הבריטי התפורר. בתחילת השנה התפרקו הסקס פיסטולס לאחר שנתיים של פעילות, ורוב הלהקות שתפסו טרמפ על הז'אנר התפרקו גם הן (לבד ממספר להקות דוגמת הקלאש והחונקים). בצד השני של האוקיינוס, הפאנק האמריקאי התחיל לתפוס תאוצה. להקות כמו ה דיקיז, X והג'רמס ניגנו במועדונים בהוליווד כמו ה Masque, הסגנון המוזיקלי והלבוש שלהם הזכיר מאוד דווקא את הפאנק הבריטי ולא את הפאנק האמריקאי המוקדם של אמצע שנות ה-70 בסגנון הראמונס. באותו זמן החל לצמוח תת זרם של להקות מהפרברים של לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו - שטענו שהפאנקיסטים מהוליווד הם "פושרים בכיינים ועשירים", והקימו לעצמם סצינה משלהם. המוזיקה שהם ניגנו הייתה מהירה יותר וכועסת יותר וזכתה כמה שנים מאוחר יותר לשם הארדקור פאנק.
שתיים מהלהקות הבולטות של הז'אנר בתקופה המוקדמת היו בלק פלג (Black Flag) והדד קנדיז (Dead Kennedys), להקתו של ג'לו ביאפרה שנקראה על שמם של הנשיא האמריקאי ג'ון פ' קנדי ואחיו המועמד לנשיאות רוברט קנדי אשר נרצחו. בלאק פלאג נודעו כלהקה שעיצבה את הסגנון המוזיקלי, כמו גם את האסתטיקה וסגנון החיים המכונה DIY, שאפשר לפאנק להתקיים גם ללא תמיכת המיינסטרים. הדד קנדיז אימצו את אותה גישה לעצמם אבל גם הרימו את המסר מאחורי המילים לרמה חדשה - מהצהרות מתריסות וקללות אקראיות שאפיינו את הפאנק בשיאו, הדד קנדיז התייחסו לעצמם כאקטיביסטים לכל דבר והתאפיינו ברהיטות ובליריקה אינטֶליגנטית ומלאת-סרקזם ביחסם לתחלואי החברה הגדולים ביותר - רודנות, קפיטליזם והממשל האמריקאי.
תופעה מקבילה התחילה בבריטניה כאשר להקות כמו דיסצ'ארג' (Discharge) וקראס (Crass) אימצו רעיונות מהפכניים וגישת DIY. קראס הייתה הלהקה הראשונה בז'אנר המכונה אנארכו פאנק - למרות שהלהקה ניגנה משהו שהיה רחוק מאוד ממה שהתגבש כ'מוזיקת אנרכו-פאנק' (יש רבים שטוענים שקראס אפילו לא מנגנים מוזיקת פאנק, ומספר לא מבוטל של אנשים ובכללם פאנקיסטים הטוענים שקראס בכלל לא מנגנים מוזיקה - אלא רעש בלתי נסבל) היא בנתה את סט הערכים עליו התבסס הסגנון.
בשנת 1980 קמה להקה בריטית בשם האקספלויטד (The Exploited) שניגנה פאנק שמאוד הושפע מכמה להקות אמריקאיות. רבים נוטים ליחס לה חשיבות של ממש בהיסטוריה של הפאנק, אולם בקהילת הפאנק עצמה ישנה מחלוקת לגבי הלהקה.
שנות השמונים - הפאנק משתולל מתחת לפני השטח
בשנות ה-80 הפאנק כמעט שלא נשמע יותר בתקשורת המיינסטרים, אך זאת הייתה שעתו הגדולה ביותר. גישת ה-DIY אותה אימצו הלהקות שניגנו את הז'אנר שמשמעה - לעשות הכול בעצמך, אם מדובר בהקלטות, חזרות, סיבובי הופעות או הדפסה של פוסטרים וסחורה ללהקה - אפשרה לז'אנר להתקיים במחתרת, וכך קרה בכל העולם.
מרכז הפאנק בשנים האלו עבר בצורה מוחלטת לארצות הברית, עם שני מוקדים גדולים -
- דרום קליפורניה - שם פעלו באותה תקופה הלהקות המרכזיות כמו בלק פלג, הדד קנדיז, הסרקל ג'רקס והמינוטמן
- החוף המזרחי - הערים הראשיות בהן פעלו להקות היו ניו יורק (להקות: המיספיטס, אגנוסטיק פרונט גלוחי הראש (סקינהדז), ובאופן מפתיע גם הביסטי בויז), וושינגטון הבירה (להקות: בד בריינז, מיינור ת'רט - שהתחילה תת-זרם בפאנק הנקרא סטרייט-אדג'), בוסטון (להקות: כמה להקות סטרייט-אדג' כמו אס-אס דיקונטרול)
ז'אנר בשם "גל חדש" המשלב בין מוזיקת פאנק לפופ וסינטיסייזרים צמח ואימץ את האסתטיקה של הפאנק של משנות ה-70. ז'אנר זה חדר עמוק למיינסטרים כשהוא משפיע על הצליל של הזרם המרכזי בעשור זה השפעה עמוקה. בין חלוצי הגל החדש נמנים Public Image Ltd שהקים ג'וני ליידון מהסקס פיסטולס.
באותו זמן התגבר בבריטניה זרם ה"אוי" (Oi!). מדובר במוזיקה המושפעת מפאנק ומסגנונות אחרים, כמו רגאיי, ואומצה על ידי קהל ממעמד הפועלים בבריטניה של תחילת שנות ה-80 שהיה מורכב רובו ככולו מגלוחי ראש. לאחר מכן, ארגונים נאו-נאצים ניסו לנכס את הסגנון לעצמם והרבה להקות אוי גזעניות צצו. עברו הרבה שנים עד שהסגנון החזיר לעצמו את שמו הטוב. בישראל פעלה מאוחר יותר להקת פאנק בשם אוי ואבוי, ששמה נלקח משם הזרם.
באותה זמן ההארדקור-פאנק התפשט - היו מאות להקות פעילות בארצות הברית לבדה והתחילה התעוררות של הפאנק בכל העולם. תנועות דומות לזו האמריקאית נולדו בכל מדינה מערבית. כך למשל, להקות מצרפת, יוגוסלביה וגרמניה לא היו דבר חריג. באמצע שנות ה-80 אף נולדה תנועה בישראל, אך בניגוד לתנועות המחתרתיות ברוב העולם, היא הייתה תנועה שאימצה בעיקר את מוזיקת הגל החדש והפאנק האופנתי, עד תחילת שנות ה-90, אז קיבל הפאנק בארץ ישראל תפנית לכיוון פוליטי-רדיקלי.
השפעת הפאנק על הת'רש מטאל
יש לציין את השפעתו הניכרת של הפאנק על סגנון הת'רש מטאל האמריקאי של שנות השמונים: שתיים מהלהקות אשר נחשבות ללהקות האם של הת'רש האמריקאי ושל הת'רש בכלל, סלייר ואנתרקס שילבו בשיריהן מנגינות ברורות של פאנק. כמו כן, גם אלבום הבכורה של ענקית הת'רש מטאל מטאליקה, Kill 'Em All, מכיל יסודות של פאנק (השירה והמלודיות), ובמיוחד השיר המפורסם "Motorbreath" יכל להיות שיר פאנק טהור, אילולא הסולואים הטכניים הארוכים.
כשהפאנק מת שוב
אפשר לציין את שנת 1986 כשנה בה הפאנק התמוטט. הדבר לא קרה בבת אחת - היה מדובר בהתדרדרות שבה ניתן היה להבחין גם שנתיים לפני כן, אבל באותה שנה הלהקות החשובות ביותר בז'אנר, ביניהן בלק פלג, דד קנדיז וקראס התפרקו בזו אחר זו. נראה שהז'אנר הגיע לידי מיצוי והסצינות בכל העולם הגיעו לשפל של כל הזמנים. בשנת 1987 אפשר היה להכריז שהז'אנר באמת התפרק. הלהקות התפרקו או התחילו לנגן סוגים אחרים של מוזיקה.
אבל זה לא היה סופו של הפאנק, כי באותה שנה קרו שני תהליכים מעניינים.
ההארדקור בניו יורק ולידת הפאנק המודרני
בערך בשנת 1985 התחילו לנגן באזור ניו יורק כמה להקות שהיו קוריוז בעיני הפאנקיסטים - הם לא היו פאנקיסטים, אלא קבוצה של טיפוסים קשוחים שהלכו בקבוצות וגילחו את הראש, אבל הם היו סטרייט-אדג'ים - חלק מזרם שנולד בפאנק והגדיר את עצמו כנמנע מאלכוהול, סמים ולעתים יחסי מין, והם גם ניגנו הארדקור, שהיה שונה מאוד ממה שנשמע עד אז (לכן זה גם לא נקרא הארדקור פאנק) - אבל זה היה אגרסיבי ומהיר לפחות כמו המקור. התנועה הזאת הגיעה לשיא בשנת 1988, כשלהקות כמו בולד (Bold), יות' אוף טודיי (Youth of Today) וגורילה ביסקויטס (Gorilla Biscuits) הובילו את התנועה.
באותה שנה, חזרה לנגן להקה בשם בד רליג'ן Bad Religion, שקמה ב-1980 והתפרקה. באד רליג'ן הוציאה אלבום בשם Suffer, שהיה פריצת דרך בפאנק. הוא היה חתרני כמו בימי הפאנק של הגדולים של תחילת שנות ה-80, אבל הוא גם היה מלודי וניתן לעיכול. האלבום הזה ולהקות כמו נופקס (NOFX) אופריישן אייוי (Operation Ivy) ,ורנסיד (Rancid) שניגנו באותה תקופה הובילו לפריצת דרך שיצרה את הפאנק המודרני, המשתייך לפאנק רוק ופאנק פופ. הסצינה של אותם ימים התמקדה בחוף המערבי במודעונים כמו ה"924 גילמן סטריט" בברקלי, קליפורניה, שם ניגנה גם גרין דיי (Green Day), שמאוחר יותר פרצה את הדרך לקהל הרחב ולקהל בינלאומי. אחת מלהקות הפאנק הבולטות והמצליחות ביותר של שנות התשעים היא אופספרינג האמריקאית, אשר למרות נאמנותה למוזיקת הפאנק (אם כי לא לאידאולוגיה), הצליחה לפרוץ את המעגל המצומצם של קהל הפאנק, וזכתה להצלחה גדולה גם בקרב הקהל הרחב.
ז'אנר הפאנק המלודי שנולד באותם ימים הוביל להולדת ז'אנרים נוספים בפאנק, כמו הפופ פאנק שנוטה להתרחק מהמסרים של הפאנק וזוכה להצלחה במיינסטרים ואפילו במצעדי הלהיטים של MTV עם להקות כמו גרין דיי, בלינק 182 וסאם 41, וסגנונות מעורבים כמו סקא פאנק - פאנק עם השפעות של מוזיקת סקא (וריאציה מהירה של רגאי). נציגה בולטת של הז'אנר בישראל היא beer 7 הבאר-שבעית.
הפאנק בישראל
סצינת הפאנק בארץ התחילה באמצע שנות השבעים, כאשר בתל אביב החל לפעול רמי פורטיס עם להקתו מים חמים, בעוד שבחיפה קמה להקת קילר הלוהטת בהנהגתו של יורם מארק-רייך. חברי קילר הלוהטת היו ילדי שמנת מהכרמל, מה שלא מנע מהם להתחבר אידאולוגית לנערי השוליים הבריטים והאמריקאים, ולייצר שירי מחאה שבעטו במימסד ובכל הזיוף והצביעות המקשטים את חיינו. לשיא פעילותה הגיעה הלהקה ב-1981 כאשר השיר "אני רוצה להיות ראש הממשלה" הפך ללהיט במצעדי הפזמונים. ב-1985 הוציאה הלהקה את אלבום האוסף "דופקים את הלבנים", אך רוח הפאנק לא באה בו לביטוי, שכן נכללו בו רק גרסאות הרדיו של תקליטי השדרים, שהיו מרוככים במסרים ובסגנון המוזיקלי. יותר פופ-רוק מאשר פאנק. בשנות השמונים גם צמח הפאנק בסצנה של מועדון ה"פינגוין" עם להקת נ"מ האנרכיסטית (בהנהגת אבי פיטשון). בתחילת שנות התשעים סצינת הפאנק התעוררה בקריות ובצפון הארץ עם להקות כמו אינפקדט משרום (המקוריים) ,אובר סול (Over-Soul) ואופוס. הז'אנר הגיע לשיא עם הפריצה של להקת נכי נאצה, שבשנת 1992 החלה להופיע - שנה בה אפשר לקבוע את הולדת סצינת הפאנק המחתרתי בישראל. להקות נוספות החלו להופיע, כשהבולטות ביניהן היו יוזלס איידי (Useless ID), ריוט94, פאבליק דומיין (Public Domain), קוקו בלוף והיתושים, סרטן השד ומפגרת. כיום, הלייבל הבולט בתחום הפאנק וההארדקור בישראל הוא בושת רקורדס.
בישראל, הפן הפוליטי-רדיקלי של הפאנק מתקשר לסכסוך הישראלי פלסטיני, אשר בו נוקטות להקות הפאנק הפוליטיות בישראל עמדה אנטי-ישראלית קיצונית. דוגמה בולטת לכך היא להקת השוליים "סמרטוט כחול לבן", אשר מקדישה את כל שיריה לדברי שנאה לישראל. מטבע הדברים, הקהל של להקה זו הוא מצומצם ביותר, ומורכב בסך הכול מכמה עשרות מכרים. סולן הלהקה צולם פעם בזמן הופעה לחדשות בטלוויזיה, כאשר הוא קורא לרציחתם של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, ושל כל חיילי צה"ל המשרתים במחסומים.
נדמה כי כיום נוצרת הפרדה ברורה בסצנת הפאנק הישראלית בין להקות ההארדקור ללהקות הפופ-פאנק. בעוד שלהקות פופ-פאנק ישראליות כגון Useless ID, לא כשר , BEER7 ואחרות פונות למיינסטרים ואף זוכות לאהדה גדולה, סצנת השוליים בה פורח סגנון ההארדקור פאנק כמו הלהקות הפוסי של לוסי, ברוטאל אסולט, נקמת עוללים, מחלקת חניקות שוטרים, אוטורוסיה ואחרות בוחרות להסתגר מפני התקשורת העוינת ולהסתתר מפני הקהל הרחב.
בשנת 2004 הופק הסרט התיעודי Jericho's Echo בבימויה של ליז נורד, המציג את סצנת הפאנק הישראלית. הסרט הופץ והוקרן בכל רחבי העולם, וזכה לביקורות מרשימות.
קישורים חיצוניים
- מאמר על פאנק מאת בועז כהן
- פורום הפאנק והאידאלוגיה הישראלי
- פורום פאנק בתפוז
 |
ערך זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו בדף הגרסאות הקודמות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה. |
