קיס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
להקת קיס ("נשיקה" - Kiss) היא להקת גלאם רוק אמריקאית משנות השבעים. השאירה את חותמה בתולדות הרוק כלהקה שמחה וססגונית, אשר נודעה באיפור הכבד שתמיד כיסה לחלוטין את פני חברי הלהקה, וכן כאחת מלהקות האם המובילות של הגלאם רוק וההארד רוק.
להקת קיס הוקמה בשנת 1973 על ידי הזמר והגיטריסט פול סטנלי (לשעבר סטנלי הארווי אייזן) והבסיסט יליד ישראל, ג'ין סימונס (במקור: חיים וייץ), שנולד בטירת הכרמל, שצירפו אליהם את המתופף פיטר כריס והגיטריסט אייס פרלי כגיטריסט מוביל. במהלך השנים התחלפו חברי ההרכב פעמים רבות. רק סימונס וסטנלי, שני המייסדים, נותרו חברים בלהקה באופן קבוע. הלהקה סיימה את דרכה אחרי סיבוב ההופעות האחרון שלה, בשנת 2004.
טעות נפוצה היא, שהפירוש האמיתי של שם הלהקה איננו הפירוש המלולי של המלה Kiss באנגלית, "נשיקה", אלא למעשה ראשי תיבות של "Knights In Service of Satan"- "אבירים בשירות השטן". שמועה זו איננה נכונה, ולמעשה, הכוונה האמיתית מאחורי השם "Kiss" הוא פשוט "נשיקה".
[עריכה] מוזיקה וליריקה
קיס יצרה מוזיקת רוק'נרול שמחה, קלילה ופשוטה ושיריה הקליטים סחפו את ההמונים. קיס הייתה מהלהקות החלוצות של סגנון חדש שהחל להופיע באותן שנים: ההארד רוק. גם הליריקה של קיס הייתה פשוטה, בהתאם, והיא דיברה על אהבה לנשים, למסיבות, וכמובן, לרוק'נרול, כמו שיכולים להעיד שמות שירי הלהקה הידועים ביותר: Rock and Roll All Nite ("רוק'נרול כל הלילה"), I Was Made for Loving You ("נוצרתי כדי לאהוב אותך"), God Gave Rock n’ Roll ("אלוהים נתן את הרו'נרול"), Detroit Rock City ("דטרויט עיר הרוק"), Shout It Out Loud ("צעק את זה בקול") ו- Let Me Go Rock n' Roll.
[עריכה] הופעה חיצונית
בדומה להרבה להקות רוק בתקופה זו, קיס הייתה קודם כל דמות תרבותית, ורק אחר כך להקה שיצרה מוזיקה. אמנם חברי הלהקה לא הנפיקו שירים מורכבים מבחינה מוזיקלית, אך הם השקיעו מאוד בהופעתם החיצונית ובגימיקים: הם נהגו להופיע בגלימות שחורות ארוכות של ערפדים, וכשפניהם צבועות בצבעים שהיו אמורים לעורר פחד.
כל הארבעה צבעו את פניהם בלבן, ומה שהבדיל ביניהם היה סימן שחור מסביב לעין, אשר היה שונה אצל כל אחד מהם. עם רעיון האיפור כל חבר בלהקה עטף על עצמו דמות טיפוסית: המתופף הוא השקט, הגיטריסט הוא האומן, הסולן הוא המאהב והבסיסט סימונס הפך להיות "השד" ("The Demon"), כשירק בהופעות "דם" ואש. המעריצים הרבים היו מגיעים להופעות כשפניהם צבועות כמו פניהם של חברי הלהקה. במשך שנים איש לא ראה את פניהם האמיתיות.
בהופעות, היו מסודרות מאות נורות על קיר הבמה מאחורה, בצורת הלוגו של הלהקה. הבסיסט סימונס (חיים וייץ) נהג לנשוך לעצמו את הלשון בהופעות, כביכול עד זוב דם. "טקס" זה הפך לגימיק של הלהקה, ועורר את התלהבות ההמונים. סימונס היה נושך, ה"דם" היה ניתז על כל גופו וההמונים היו מריעים.
