ברל כצנלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קבר ברל כצנלסון ורעייתו בבית הקברות כנרת

ברל כצנלסון (25 בינואר 1887 - 13 בספטמבר 1944), ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך ומקים מוסדות ההסתדרות.

ברל כצנלסון נולד בעיר בוברויסק (המצויה כיום בבלארוס), למשפחה יהודית משכילה. שמו השני היה יעקב. בילדותו נתייתם מאמו ומחלה שבה נתקף מנעה ממנו את הביקור הסדיר בבית הספר. בבית אביו רכש השכלה ואת השקפת העולם הציונית סוציאליסטית. לאחר שבגר רצה לעלות לארץ, אך החליט לרכוש מקצוע קודם שיעלה. הוא עבד בעבודות שונות, כפחחות ונפחות ולאחר שרכש השכלה מקצועית לפי רוחו, עלה ארצה בשנת 1909. הייתה זו תקופת העלייה השנייה.

בתחילה שהה ברל ביפו, שם נפגש עם הסופר יוסף חיים ברנר, פגישה שהייתה עתידה להשפיע על דרכו המדינית והמעשית. ברנר הפגיש אותו עם א"ד גורדון, מראשי תנועת העבודה, אשר העלה את העבודה הפיסית, עבודת הפועל הפשוט, למדרגת דת. ברל נדד כפועל פשוט ברחבי ארץ ישראל, הגיע למושבות הוותיקות, לפתח תקוה, עלה לגליל והחל להיות דמות מוכרת בחוגי הפועלים.

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אירע משבר חמור בעליה השנייה. רבים מהעולים חזרו לארצותיהם ואלו שנותרו סבלו רעב, אבטלה ורדיפות. בשנים אלו היה ברל בין ראשי הפועלים, ועלה לדרגת של מנהיג בין בני דורו.

כצנלסון הושפע מאוד מרעיונות סינדיקליסטיים בדבר חיוב הקשר האורגני בין פעולות מקצועיות למאבק המדיני. בוועידה החקלאית שנערכה בשנת 1917 קרא כצנלסון לאיחוד תנועות הפועלים ומצא תומך נלהב בדוד בן גוריון, אם כי לא הצליח לשכנע בכך את מורו א"ד גורדון, שהמשיך לשמור על עצמאות מפלגתו הפועל הצעיר. ברל היה זה שניסח את המצע של תנועת אחדות העבודה.

כצנלסון מילא תפקיד פעיל מאוד בהקמת ההסתדרות, מוסדותיה, הארגונים הקשורים אליה כגון "קופת חולים כללית", "סולל בונה" "בנק הפועלים" ומוסדות וארגונים נוספים. הוא היה דירקטור באוניברסיטה העברית ובקק"ל ואף היה בין מקימי הוצאת הספרים "עם עובד". בשנת 1925 הקים את העיתון דבר, והיה עורכו הראשי עד יום מותו. רכש לעצמו מעמד של סמכות רוחנית בתנועת העבודה, כשבמיוחד בלטה השפעתו בחיזוק המגמה הלאומית על חשבון זו המעמדית. הוא היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת המהפכה בברית המועצות ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ולדת היהודית.

ברל היה דמות מכרעת בהקמת מוסדות תנועת העבודה, שבמשך שנים רבות לאחר הקמת המדינה שמשו כמוסדות שלטוניים לכל דבר. אף שמת בטרם זכה לחזות בהקמת המדינה, נמנה עם אלה שעמדו ליד עריסת המדינה שבדרך, וניסו לכוון את דרכה. היה זה דורו, דור העלייה השנייה, שהנהיג את מדינת ישראל שנים רבות והיה זה ברל כצנלסון שנתן לדור זה חלק ניכר ממאפייניו: הצניעות האישית, הפרגמטיות המדינית, העדפת הלאומי על המעמדי. הגיעו הדברים לידי כך, שש"י עגנון כתב לזכרו כי ארבעת האנשים שעצבו את פני היישוב הם "ברנר ורופין ורבינו הקדוש אברהם יצחק הכהן קוק וברל כצנלסון".

אחד מנאומיו הנודעים של ברל הוא זה שנשא את הכותרת "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", אותו נשא בכינוס מדריכי עליית הנוער, ביום ב' בתמוז ת"ש (1940). כאן מובא קטע מנאום זה:

	כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי ש"מורה נבוכים" חדש חובר למענו ונתון בחיקו, או כמי שאינו זקוק גם לכך, באשר דעתו הצלולה לא ידעה מבוכה מעולם - הריני מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים, מחוץ לעולם הבכא שלנו ולתהפוכותיו וליסוריו ולתקוותיו הגזולות, או שמא הוא משביע את נפשו בלעיסת גירה שהיא היא המיישרת כל הדורים. ואשר לי, טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי נרגעת, מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת, גם היום, על אמיתותה
-- נאום מב' בתמוז 1940

על שמו נקראים המכללות בית ברל ואוהלו, קיבוץ בארי (שהיה שמו העברי) ומוסדות חינוך ותרבות אחרים ברחבי הארץ. נקבר בבית הקברות כנרת בקבוצת כנרת.