עליית הנוער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה בשנת 1932 על ידי רחה פראייר, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

הארגון נוסד בעקבות פנייה של כמה נערים אל רחה פראייר, ובה הם סיפרו לה שהם אינם מצליחים להתקבל לעבודות שונות בשל יהדותם. לאחר נסיונות שונים, הבינה פראייר שהנערים צריכים לעלות לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.

בשנת 1933 הוקם המוסד הרשמי של עליית הנוער, שמטרתו הייתה להעלות מספר רב ככל הניתן של נערים אל ארץ ישראל בתקווה כי יתר המשפחה תצטרף אליהם. בשנת 1939 התבקשה פראייר על ידי חבריה לאגודה להתפטר מתפקידה כיושבת ראש, עקב רצונה לעזור גם לנוער יהודי שאינו גרמני. הנרייטה סולד מונתה למנהלת התנועה, ושימשה בתפקיד עד סוף שנת 1944.

לפני השואה העלתה עליית הנוער ילדים מגרמניה, מאחר ומנהלות התנועה הרגישו שכוחה של המפלגה הנאצית גובר. במהלך השואה העלתה ילדים מכל רחבי אירופה וכך הפכה למפעל להצלת נוער יהודי. הרעיון להעלות מבוגרים לאחר עליית הנוער כשהם יסיימו עם סידוריהם לא התממש, כיוון שהם לא הספיקו לצאת מגרמניה. לאחר מכן העלתה התנועה ילדים ונוער ניצולי שואה. צעירים אלו נקלטו עם עלייתם בחוות חקלאיות כגון מקווה ישראל, ביה"ס החקלאי כדורי ובישובים כמו נהלל.

עליית הנוער העלתה במשך השנים בהן פעלה כ-150,000 ילדים.