ברדלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בטורף בן משפחת החתוליים. לערך העוסק בפירושים נוספים למילה "ברדלס" או "צ'יטה", ראו ברדלס (פירושונים).

ברדלס

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	חתוליים
סוג:	ברדלס
מין:	ברדלס ערבות
שם מדעי
Acinonyx jubatus
תחום תפוצה
תפוצת הברדלס באפריקה

ברדלס הערבות (גם: צ'יטה; שם מדעי: Acinonyx jubatus), מין טורף יחיד בסוג ברדלס השייך למשפחת החתוליים. לברדלס הערבות ישנן חברבורות בצבע שחור. הברדלס דומה במראהו לנמר, אלא שגופו רזה יותר וחברבורותיו הן נקודות, בניגוד לחברבורות דמויות הטבעת של הנמר. הברדלס הוא היונק המהיר ביותר בטבע על פני היבשה. בריצתו הוא מסוגל להגיע למהירויות של כ-115 קמ"ש, בדילוגים שיכולים להגיע עד למרחק של שמונה מטרים, אולם הוא אינו יכול להתמיד בכך מעבר לכ-400 מטרים. הברדלס נפוץ באפריקה ובאסיה.

[עריכה] נתונים כלליים

משך ההיריון: 3 חודשים
משך ההנקה: 90 יום
בגרות מינית: גיל 13-16 חודשים
מספר ולדות: 2-4
תוחלת חיים בשביה: 14 שנים
אויבים: אריה, נמר, צבוע נקוד, זאב טלוא
אורך הגוף: 135 ס"מ
אורך זנב: 75 ס"מ
משקל: 40-65 ק"ג
גובה כתפיים: כ-80 ס"מ

[עריכה] תפוצה

הברדלס נפוץ באפריקה כולה, בדרך כלל בסוואנות ובמדבריות. ריכוז הברדלסים הגבוה ביותר נמצא במדינת נמיביה.

עד ראשית המאה ה-19 היה נפוץ גם במדינות ערב ובקדמת אסיה עד הודו. האוכלוסייה באסיה הושמדה כמעט כליל על ידי ציד לשם ספורט, וכן כתוצאה מירידה בכמות המזון העיקרית שלהם בעקבות הצטמצמות אוכלוסיות הצבאים שניצודו בידי האדם. סיבה נוספת לדלדול המין היא לכידת גורים לצורך אילופם לציד צבאים. הברדלס ניתן לאילוף בקלות יחסית, ועל כן שימש כחיית עזר לציד בהודו ובאיראן. כבר בתקופה הקדומה ניצודו גורי הברדלס כדי לאלפם במטרה שיסייעו בצייד.

תפוצה בארץ ישראל: תת המין Acinonyx jubatus venaticus נעלם מאזורנו שנים אחדות לאחר קום המדינה. עתידו שרוי בסכנה חמורה הוא מצוי רק באיראן וזהו התת מין שחי באסיה כולה. כיום נשארו ממנו לא יותר מ-150 פרטים. היו עדויות אחדות להימצאו בחלקים שונים של הארץ כמו בגבעות הגליל, בהרי הגלעד, בנגב, רמת הגולן ובמקומות שחיים בהם צבאים באזור הים-תיכוני. תצפית אחרונה בברדלס בישראל נרשמה בשנת 1959, בכביש הערבה.

כיום הברדלסים בסכנת הכחדה. מספר ברדלסי הערבות הוא 10,000.

[עריכה] התנהגות

בשל היותו מהיר באופן משמעותי מהטרף שלו, הוא נבדל מיתר בני משפחת החתוליים בשיטת הציד שלו. הוא אינו אורב לטרפו אלא רודף אחריו. תחילה הוא עוקב אחר הטרף מעמדת תצפית מוגבהת. לאחר מכן הוא מתקרב לעבר הטרף בהליכה ההופכת לריצה קלה, עד אשר הוא מגיע למרחק סביר של כמה עשרות מטרים. בשלב זה, הוא פותח בריצה מהירה בעקבות החיה הנמלטת, כאשר נעזר בזנבו כדי לתמרן את תנועותיו, ולאחר שהוא מפילה לקרקע, הוא אוחז את גרונה בפיו וחונק אותה למוות.

הברדלס נבדל מיתר החתוליים גם בכך שטפריו מתכנסים רק למחצה. הטפרים החשופים למחצה הופכים אותו לאצן טוב יותר, ומקנים לו "אחיזת כביש" טובה, אך החיסרון בכך הוא השחיקה המהירה שהופכת אותם לאפקטיביים פחות ככלי ציד.

כשהוא צד לבדו, תוקף הברדלס בעלי חיים פצועים, בעלי חיים קטנים כמו מכרסמים, ארנבות ועופות קרקע, דוגמת חוגלות וחוברות, בעלי חיים צעירים כמו חזירי יבלות קטנטנים וגם נקבות הרות של פרסתנים כמו צבאים. פעמים רבות הברדלס צד בקבוצות קטנות. במקרה זה, קבוצת הברדלסים לא תהסס לתקוף גם בעלי חיים גדולים יותר. לעיתים אחים שהודחו מקבוצה חיים וצדים ביחד.

[עריכה] חיזור, תקופת העוברות והלידה

חבורת ברדלסים צעירים בשמורת מסאי מארה שבאפריקה

הברדלס טורח הרבה פחות מהאריה בטקסיים ובגינונים רשמיים למין. בנוסף לכך, הברדלס אינו בררן כמו הנמר. בגן הלאומי של ניירובי נצפתה נקבה שהזדווגה עם שלושה זכרים, אחד אחרי השני, מבלי שהתעוררה בין הזכרים כל יריבות. בחבורות הברדלסים אין כלל הקבלה ל"זוג נשוי". כאשר נולדים הגורים, אוספת אותם האם ומגדלת אותם בעצמה. התנהגות זו הינה יוצאת דופן בקרב החתולים עקב העובדה שהנמרים עסוקים בציד עבור בנות זוגם בשעה שהן נמצאות עם גוריהן וטורחות להגן עליהן כל אותה עת.

סימן לכך שנקבה מיוחמת הוא כאשר בתקופת הייחום הנקבה נוהגת להתהפך ולהתגלגל על גבה. הנקבה נמצאת בייחום במשך כשבועיים ובתקופה זו היא מפרישה ריח כדי למשוך את הזכר. כמו יתר החתוליים, ההזדווגות נעשית במצב שכיבה ובעת סיום ההזדווגות משמיע הזכר קולות של שאגה. ההמלטות מתבצעות בכל עונות השנה. ההיריון נמשך 90-95 יום ובסופו ממליטה הנקבה בדרך כלל בין 1 ל-4 גורים במשקל של כ-250 גרם. את הגורים ממליטה הנקבה במחסה סלעים או שיחים. קיימים דיווחים על המלטות של שמונה גורים, אולם בדרך כלל נותרים בחיים רק 3-4 מהם.

הגורים נולדים עם רעמה ארוכה בצבע אפור-חום אשר מכסה את ראשם, צווארם, גבם וזנבם. הרעמה מספקת הגנה טבעית כנגד טורפים בתוך העשב הגבוה. הגורים נולדים כשעיניהם סגורות ובהגיעם לגיל 10-14 יום הם פוקחים את עיניהם. כאשר מגיעים הגורים לגיל 6 שבועות הם עוזבים את מקום מקלטם. בגיל שלושה חודשים נגמלים הגורים מיניקה כשעד גיל זה כבר צומחות להם כל שיני החלב והם מלווים את אמם לטרף. בגיל 9 חודשים נמצאות כל שיניהם הקבועות במקומן. בגיל 14-16 חודש הם מגיעים לבגרות מינית. הם מלווים את אמם במשך כשנה וחצי ומתמחים בשיטת הציד.

[עריכה] טיפול ודאגה לצאצאים

שלושה ברדלסים צעירים

נקבת הברדלס מטפלת בילדה לבד. הגורים הקטנים זקוקים למזון ואינם יודעים לצוד ולהגן על עצמם, לכן אמם צריכה לצוד לבדה את המזון. לעיתים המשימה לא קלה בשל קיומם של גורים רבים. נקבת הברדלס צריכה להימצא דרך קבע במצב של כוננות ולא להתרחק מגוריה גם כאשר היא יוצאת לצייד. היא משתדלת לעשות זאת כשעינה אחת פקוחה על המקום בו השאירה את גוריה ולכן טווח מרחב הציד מצטמצם וסיכויה למצוא מזון קטנים. כאשר האם לא עוסקת בציד היא מטפלת בגוריה: מלקקת את פרוותם לשם הנקיון וסילוק הריח ממנה בל יימשכו אליהם טורפים שונים, הנקתם ומשחק עמם אגב נהימות נמוכות וממושכות. כל אימת שהגורים הבולטים בצווארם האפור והארוך מתרחקים מן המרבץ, עוקבת האם אחר כל צעד שלהם, כשהיא קוראת לאלה שהרחיקו מדי ביבבת התראה קצרה וצורמנית. קול מוזר ועמוק זה, שאין לטעות בו, נענה על ידי הגורים בצווחות חדות. כאשר אין אזהרתה של האם משיגה את התוצאה אשר קיוותה לה, היא ניגשת אל הגור, מרימה אותו בעור צווארו, נושאת אותו ומטילה אותו בחזרה אל מקום המסתור בעשב הגבוה. מכל האמור לעיל, ברי כי נקבת הברדלס מתקשה מאוד בשעה שעליה לשאת במלוא האחריות לטיפול ולגידול גוריה.

לעומת נקבת הברדלס, הלביאות מגנות על גוריהן בשיטה המכונה "בית הילדים" המשותף – חלק מהלביאות יוצאות לצוד מזון בעוד שלביאה אחת או מספר לביאות שומרות על הגורים.

[עריכה] התבגרות ומפגש לקראת הרבייה

כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה שבועות, הם גדולים דיים כדי לעזוב את מקום המקלט שלהם וללוות את אמם בנדודיה על פני שטחי הציד. הם נחבאים בתוך כתמי עשב גבוה תוך כדי הסוואה תודות לרעמותיהם האפורות.

בהגיעם לגיל חודשיים, מאבדים גורי הברדלס אחדים מן התכונות הילדותיות שלהם וממראם החיצוני אשר כולל את השערות השחורות על בטנם ועל צדי הגוף ובפרט את הרעמה הארוכה המכסה את צווארם וגבם. עם הזמן הם הופכים ליותר ויותר פעילים.

כשהנקבה מבחינה בטרף או מתחילה לארוב לו והיא חוששת ששעשועי הגורים יגלו אותה, היא משמיעה קריאה נמוכה וקצרה הגורמת לגורים לקום מיד על רגליהם ולהתאסף סביבה בלי נוע ולהתבונן בה בתשומת לב גם אם היא רחוקה מהם בכדי 500 מטרים ויותר. יתכן מאוד כי הם נעזרים בכתם השחור המצוי על גב אפרכסות אוזניה והבולט באופן מוכר מיתר גופה, בכדי לזהות אותה בשטח.

גורים המגיעים לגיל ארבעה חודשים ומנסים להתקרב אל האם כדי לינוק – מגורשים על ידה מיד. בגיל זה הטפרים שלהם עדיין חדים ויותר מתכנסים מאלו של הבוגר, עובדה המאפשרת להם לטפס בקלות על העצים. עד מהרה הגורים מקיימים ריצות סדירות על פני השטחים הנוקשים של המישורים בסוואנות ומאמנים את שריריהם וגידיהם.

בגיל שישה חודשים נמצאים הברדלסים בשני השלישים של הדרך לקראת הפיכתם לבוגרים. חלק ניכר מן הזמן הם מעבירים ברדיפה זה אחר זה, כשאחדים מהם מגלמים את תפקיד הצייד והאחרים את תפקיד הניצוד. הם מתגלגלים על פני הקרקע ברגלים סבוכות ונוגסים זה בצווארו של זה. חיקויי ציד כאלו אינם מגיעים לעולם לכלל קרבות רציניים, ואין הם אלא חלק מהכשרתם של הגורים. כתוצאה ממשחקי ילדות אלה, נרכשים בדייקנות וביעילות כל אותם כישורי פעולה ותנועה, הנהפכים מאוחר יותר לשאלה של חיים ומוות:

תקיפה פתאומית של הטרף.
המכה המכריעה של הכף.
נעיצת המוות של הניבים.

לעיתים הם מתרגלים את כישוריהם על תנים, האורבים סביב טרף אשר ניצוד בידי הבוגרים.

ברדלס בקניה

השיעורים האמיתיים נערכים בגיל שבעה חודשים. עתה הם לומדים לארוב, להכריע את הטרף ארצה ולהרגו. הנקבות יכולות להוליך את גוריהן לעבר קבוצות של צבאים, כדי שיוכלו לצוד אותם ללא עזרה. במהלך מסעות הלימודים הללו אין האם מנסה לתפוש את הטרף בעצמה. תחת זאת, היא סוגרת על דרכי הנסיגה של הטרף ומכוונת אותו למסלול זה של בניה.

במהלכה של תקופת ההכשרה, ממשיכה נקבת הברדלס לפעול באופן עצמאי בכל הנוגע לבעיה רצינית של מציאת מזון למשפחתה. שכן, בניה הצעירים עדיין אינם חזקים די הצורך כדי להסתדר בעצמם. לאמיתו של דבר הם מהווים מכשול יותר מאשר עזרה. לפני עד גיל 10 חודשים אין הם מסוגלים להכריע חיה ארצה באחת מכפותיהם הקדמיות או לחנוק אותה בביטחון, כדרך הבוגרים. במידה ושיחק להם המזל והם מכריעים צבי, טפריהם נשלחים אל גב הצוואר, או לחלקים אחרים פחות פגיעים של הגוף ואינם ממיתים את הטרף.

רק הגיל לבדו מביא את הניסיון ורק בתום תיסכול וכישלונות מרובים, מצליחים הברדלסים להשתמש בשיניהם ובכפותיהם ולהביא בנשיכה מהירה אחת בצוואר הטרף, לשיתוקו של קורבנם ולמותו המהיר.

ברדלסים מגיעים למלוא התפתחותם הגופנית ולבגרותם המינית בגיל שבין 13-16 חודשים. חלק מרעמת הצוואר והכתפיים עדיין ניכרות בהם, אלא שזו מצומצמת ביותר הן באורך והן בהיקף. עד מהרה תהא הנקבה הבוגרת מוכנה לקחת לה בן זוג או בני זוג חדשים. הצעירים חייבים להתכונן לעזוב אותה, כדי להצטרף לחבורה אחרת, או לפתוח בחיים מבודדים. החלטתם תקבע במידה רבה על פי מספריהם היחסיים של אויבים טבעיים באזור נתון. במקומות משופעים באריות, נמרים וצבועים נוטים הברדלסים להשאר במבודד, אך במקומות שהטורפים מועטים ומרוחקים זה מזה ניתן למצוא קבוצות גדולות של ברדלסים.

[עריכה] השבה לטבע

הברדלס איננו מסוכן לאדם, אולם השבתו נראית כיום בלתי אפשרית. רביית הברדלס בשבי אינה פשוטה, בשל בעיות של פוריות הזכרים. ככלל, השבת טורפים גדולים לטבע היא תהליך קשה וארוך. השטחים הטבעיים המתאימים מצומצמים בדרך כלל ומקוטעים, והם חסרים טרף טבעי מספיק לקיום המין.