פסיכולוגיה התפתחותית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסיכולוגיה התפתחותית היא המחקר של שינוי לאורך החיים. תחום זה של הפסיכולוגיה עוסק במגוון נושאים שבהם חלים התפתחות או שינוי וביניהם: התפתחות גופנית, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות חברתית, התפתחות רגשית, יכולת פתרון בעיות, רכישת שפה, הבנה מושגית, הבנה מוסרית וגיבוש הזהות.
פסיכולוג התפתחותי מטפל בבעיות התנהגותיות, בעיות חברתיות ונפשיות אצל ילדים ובמקביל מלווה את הורי הילד במהלך הטיפול.
השאלות המחקריות שבוחנים פסיכולוגים התפתחותיים כוללות את השאלות הבאות:
- האם ילדים שונים איכותית ממבוגרים או שפשוט חסר להם הניסיון שעליו מתבססים המבוגרים?
- האם התפתחות נוצרת דרך התאמה הדרגתית של ידע או דרך מעברים בין שלב חשיבה אחד למשנהו?
- האם ילדים נולדים עם ידע בתחומים מסוימים או שהם רוכשים הבנה באמצעות הניסיון?
- האם ההתפתחות מונעת על ידי הקשר חברתי או על ידי הבסיס הגנטי של הילד?
תאוריות מרכזיות בתחום הן:
- תאוריית ההתפתחות בשלבים של ז'אן פיאז'ה,
- תאוריית הקונטקסואליזם החברתי של לב ויגוצקי,
- מבנה עומק ומבנה שטח ברכישת שפה של נועם חומסקי,
- תאוריות פסיכואנליטיות של התפתחות האישיות של זיגמונד פרויד, מלאני קליין, מרגרט מאהלר ודונלד ויניקוט,
- תאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי,
- תאוריית שמונת השלבים להתפתחות האישיות של אריק אריקסון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קג'טי נגהי, פסיכולוגיה התפתחותית - הגל ופרויד
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
