רבינדרנת טאגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבינדרנת טאגור (7 במאי 1861 - 7 באוגוסט 1941), משורר בנגלי, פילוסוף, ופטריוט הודי. הוא זכה בפרס נובל לספרות ב-1913 ובכך היה לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל. טאגור תמך בציונות באופן גלוי, ואף קיים על שמו רחוב בתל אביב.

[עריכה] פרטים ביוגרפיים

טאגור נולד בכלכותה, בן הזקונים במשפחה משכילה ואמידה. טאגור היה ברהמין, הקסטה הגבוהה ביותר במדרג ההודי. אביו היה הפילוסוף והמנהיג הדתי דבנדרנת טאגור. טאגור התחנך בבית, ובגיל 17 נשלח ללימודים באנגליה, אותם לא סיים. בשלב מאוחר יותר של חייו עסק טאגור, פרט לעיסוקיו הספרותיים המגוונים, בניהול הנכסים המשפחתיים שהוריש לו אביו.

משתורגמו יצירותיו לאנגלית, הפך טאגור לפופולרי מאוד, והירבה לטייל בעולם במסגרת ביקורים בכנסים בהם נשא הרצאות, ובביקורי ידידות. טאגור הפך לדובר לא רשמי ומייצג של המזרח. מסעותיו העולמיים חידדו את הבנתו של טאגור לגבי סוגיות לאומיות ואזרחיות. השקפותיו החינוכיות הובילו אותו להקמת בית ספר, שנקרא ברהמהצ'רישרם (משמעות השם היא "מרכז הברהמהצ'ריה") במערב בנגל, בשטח שאביו הוריש לו מאחוזתו. ב-1901, הפך בית הספר לאוניברסיטת וישווה בהרטי. אוניברסיטה זו היא האוניברסיטה המרכזית של הודו מ-1951.

טאגור היה לפרקים גם חבר בתנועה הלאומית ההודית, וגאנדי היה חבר קרוב שלו. הוא תמך בתנועת העצמאות ההודית, ואף כתב על כך. ב-1915, קיבל טאגור תואר אבירות מהממלכה הבריטית, אך הוא ויתר עליו לאחר שנים אחדות כמחאה על הטבח באמריצר. בארוע זה פתחו חיילים בריטים ללא אזהרה באש על הפגנה של המון הודי בחצר סגורה, והרגו כ-500 גברים, נשים וילדים חפים מפשע.

טאגור נפטר ב-7 באוגוסט 1941.

[עריכה] יצירתו הספרותית

רבינדרנת טאגור נפגש עם אלברט איינשטיין

"ההרים הם שאיפתה הנואשת של האדמה להגיע אל אשר לא יוגע"

למרות שטאגור ידוע בעיקר כמשורר, הוא כתב גם נובלות, מאמרים, סיפורים קצרים, יומני מסע, ודרמה. הוא כתב למעלה מ-2,000 שירים, הנחשבים כנכס צאן ברזל בכל תת היבשת ההודית ובעולם כולו.

יצירתו של טאגור עוסקת בנושאים חברתיים, פוליטיים וחינוכיים, וחזונו על האחווה הכלל עולמית בין בני האדם. שירתו, לבד מעומקה הרוחני והרגשי, מבטאת לרוב את החגיגה של החיים והטבע. טאגור תופס את רבגוניותם של החיים כמקור בלתי נדלה של עונג כשלעצמו. האהבה היא מוטיב חוזר ביצירתו, והוא עסק לעתים קרובות גם בפטריוטיזם. טאגור היה רגיש מאוד לארועים העולמיים שהתרחשו בזמנו, וכתב על כאבו ויאושו מהמלחמה.

שיריו נבחרו כהמנונים הלאומיים של הודו ובנגלדש. ב1913, הוא זכה בפרס נובל לספרות, על תרגומיו מאנגלית ועל יצירתו גיטאנג'לי - אוסף שירים (1910). כך הפך טאגור לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל.

גם היום מהווה טאגור מקור השראה ליותר מ-200 מיליון אנשים במערב בנגל הודו ובנגלדש, ולאנשים בעולם כולו.

[עריכה] תרגומים לעברית

רבות מיצירותיו תורגמו לעברית. כל התרגומים נעשו מאנגלית, כשברוב המקרים התרגום משפת המקור הבנגלית לאנגלית נעשה על-ידי רבינדרנת טאגור עצמו.
בין התרגומים שיצאו לאור בעברית:

אספי פרי, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
בינת האינסוף, תרגום: יחיאל כרמון, הוצאת גל, תשנ"ה, 1995
הבית והעולם, תרגום: פסח גינצבורג, הוצאת מצפה, תר"צ, 1930
בסוד נשים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ח, 1968
בשורת אביב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ג, 1973
גחליליות, תרגום ראשון: ראובן גרוסמן, הוצאת מסדה, תשי"ג, 1953 ; תרגום שני: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
הגנן, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת מודן, תשמ"ה, 1985
היא : סודות מאחורי הסארי, תרגום: דפנה לוי, הוצאת סער, תשס"ו, 2005
הרדופים אדומים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ז, 1977
חיטרא: משחק במחלקה אחת, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
החיים והמתים וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002
הירח העולה, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
כניסה אסורה וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002
הלאומיות, תרגום: י. עדלמי, הוצאת טרקלין, תרפ"ג, 1923
לאור השקיעה, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
מתת אוהב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ז, 1967
סיפור בארבעה פרקים, תרגום: נפתלי גולן, הוצאת מסדה, תשכ"ח, 1968
הספינה הטרופה, תרגום : אוריאל הלפרין, הוצאת מצפה, תרצ"א, 1930
עלי ארח, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
צפרי נוד, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
שימיני כחותם, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תש"ם, 1980