אדמונד הוסרל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדמונד הוסרל
תאריך לידה	8 באפריל 1859
תאריך פטירה	26 באפריל 1938
זרם	פנומנולוגיה
תחומי עניין מרכזיים	תורת ההכרה, מתמטיקה
הושפע על-ידי	רנה דקרט, פרנץ ברנטנו, קרל שטומף
השפיע על	מרטין היידגר, ז'ן-פול סארטר, קורט גדל, מוריס מרלו-פונטי, קרל מאנהיים

אדמונד גוסטאב אלברכט הוסרל (8 באפריל 1859 – 26 באפריל 1938), פילוסוף, נולד למשפחה יהודית בפרוסטחוב, במחוז מורביה שבצ'כיה (אז חלק מהאימפריה האוסטרית). הוא ידוע כ"אבי" הפנומנולוגיה. הוא היה תלמידם של פרנץ ברנטנו וקרל שטומף. יחד עם אחרים, הוא השפיע על אדית סטיין (הקדושה טרזה בנדיקטה של הצלב), מרטין היידגר, ז'אן פול סארטר ומוריס מרלו-פונטי. ב1887 הוא המיר את דתו לנצרות והצטרף לכנסייה הלותרנית. הוא לימד פילוסופיה בתחילה כמורה פרטי משנת 1887, ואז בגטינגן כפרופסור משנת 1901, ובפרייבורג משנת 1916 עד שפרש לגמלאות ב-1928. לאחר פרישתו, הוא המשיך להשתמש בספריה בפרייבורג למחקריו וכתיבתו. הוא מת בפרייבורג ב-26 באפריל 1938.

תוכן עניינים 1 חיים ויצירה 1.1 לימודים וחיבורים מוקדמים 2 פיתוחים מאוחרים 3 הערות שוליים 4 תרגומים לעברית של יצירתו 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] חיים ויצירה

[עריכה] לימודים וחיבורים מוקדמים

הוסרל בתחילה למד מתמטיקה באוניברסיטאות לייפציג (1876) וברלין (1878), עם הפרופסורים קרל ויירסטרס ולאופולד קרונקר. ב1881 הוא נסע לוינה על מנת ללמוד תחת לאו קניגסברגר, וקיבל את הדוקטורט שלו עם "תרומות לחשבון של הוואריאציות".

רק ב1884 הוא החל להאזין להרצאותיו של פרנץ ברטאנו על פסיכולוגיה ופילוסופיה. ברטאנו הרשים אותו מאד, והוא החליט להקדיש את חייו לפילוסופיה. הוסרל למד בתחילה איתו, ואז ב1886 באוניברסיטת הלה עם קרל סטומפ, תלמיד של ברטאנו. תחת השגחתו הוא כתב את "על מושג המספר" (1887), חיבור שיהיה בסיס לחיבורו הגדול, "הפילוסופיה של האריתמטיקה" (1891).

בחיבורים ראשונים אלה הוא ניסה לחבר בין המתמטיקה, הפסיכולוגיה והפילוסופיה כשמטרתו העיקרית היא לספק בסיס חזק למתמטיקה. הוא מנתח את התהליך הפסיכולוגי הנצרך על מנת להגיע למושג המספר, ואז מנסה לבנות תאוריה שיטתית על ניתוח זה. בנסיון זה הוא משתמש במספר שיטות שלמד ממוריו. מוויירשטרס הוא קיבל את הרעיון שאנו מגיעים למושג המספר על ידי ספירה של מספר מסוים של חפצים. מברטאנו ושטומפף הוא לוקח את ההבחנה בין הצגה "מתאימה" ו"לא מתאימה". הוסרל מסביר זאת באופן הבא: אם אתה עומד מול בית, יש לך את צורת ההצגה המתאימה של הבית. לעומת זאת אם אתה מחפש את הבית, ונותנים לך הוראות כיצד להגיע אליו, אז הוראות אלה הן הצגות לא מתאימות. במלים אחרות, יש לך הצגה מתאימה של משהו רק אם הוא נמצא למעשה, והצגה לא מתאימה (או סימבולית, מילה שהוא משתמש בה גם כן), אם אתה רק מסמל את הדבר הזה בצורות שונות.

אלמנט חשוב אחר שהוסרל לקח מברטאנו הוא של התכוונות, והוא הרעיון שהמאפיין העיקרי של התודעה היא שהיא תמיד מכוונת. ברטאנו ראה את ההתכוונות כמאפיין העיקרי של דברים מנטליים בניגוד לדברים פיזיים. לכל תופעה מנטלית, לכל אירוע פסיכולוגי, יש תוכן שמכוון כלפי דבר מסוים. לכל אמונה, רצון וכו' יש דבר כלשהו שהם עליו: הדבר בו מאמינים, הדבר אותו רוצים. ברטאנו השתמש בביטוי "חוסר קיום מכוון" על מנת לאפיין את האובייקטים של המחשבה במוח. לעומת זאת לתופעות פיזיות, אין כל מכוונות.

[עריכה] פיתוחים מאוחרים

כמה שנים לאחר פרסומו חיבורו הגדול, "מחקרים לוגיים" (1900-1901), הוסרל גילה כמה דברים חשובים, שהביאו אותו להחלטה שעל מנת לחקור את מבנה התודעה, יש להבדיל בין פעולה של התודעה (ה"נואסיס") לבין התופעה שכלפיה היא מכוונת (ה"נואמטה"). ידע לגבי המהות של דברים יהיה אפשרי רק על ידי חוסר התבססות על כל ההנחות של הקיום של העולם החיצוני. לתהליך זו הוא קרא "אפוכה". מושגים חדשים אלה הביאו לפרסום ה"רעיונות" ב1913, שם הם הוזכרו לראשונה, ולתוכנית להוצאה שנייה של ה"חקירות הלוגיות".

מה"רעיונות" והלאה, הוסרל התמקד במבנים האידאלים, המהותיים של התודעה. השאלה המטפיזית שפילוסופים מסוימים העמידו לגבי קיום של דברים "אמיתיים" (כלומר, האם יש ביסוס אמיתי לתחושה שלנו של העולם) לא הייתה בעלת עניין רב להוסרל. הוסרל הציע, כי העולם של האובייקטים והכוונות (האופנים השונים שאנו מכווינים את עצמנו כלפי דברים) מומשג בדרך כלל ב"יחס טבעי", שמאופיין באמונה כי לחפצים עצמם יש תכונות מסוימות ושכאשר אנו רואים את החפצים אנו מבינים אותם. הוסרל הציע צורה חדשה להסתכל על דברים, פנומנולוגית, שבה בוחנים כיצד אנו, באופנים השונים שהכוונה שלנו מכוונת אליהם, "מרכיבים" אותם (בניגוד ל"יוצרים" אותם). בגישה הפנומנולוגית, האובייקט אינו דבר חיצוני שבעצמו מספק אינדיקטורים של מה הוא (כפי שמקובל במדעי הטבע), אלא הוא צביר של היבטים תפיסתיים ופונקציונליים שמקובצים יחד תחת הרעיון של אובייקט הוא טיפוס מסוים. התפיסה של חפצים כדברים אמיתיים מקובלת על ידי הפנומנולוגיה, אך היא מוגדרת כצורה שבה אנו רואים את החפצים, ולא כמאפיין מהותי של החפץ. כלומר, אין שום דבר במציאות ובממשיות של החפץ שמייחד את החפץ הזה באופן שבו אנו רואים אותו – אם כי אנו בדרך כלל מייחסים את ההבדלים בין החפצים להבדלים אמיתיים ביניהם, כגון צבע.

בחיבור "פילוסופיה כמדע חמור" (Philosophie als strenge Wissenschaft), אשר התפרסם בכתב עת בשנת 1911, מסביר הוסרל את גישתו הפנומנולוגית אל האובייקט. עבור הוסרל מהווה האובייקט סמן של מהות (אימננטיות) בתוך המציאות. הופעתו של האובייקט כ"תופעה" במרחבו של המתבונן נתפשת כ"חוויה" או אירוע אשר משמעותו המלאה מתגלה רק ברפלקציה. ההתגלותו של האובייקט במהותו היינה מנותקת מן התפיסה הגופנית של המתבונן כיוון שלאובייקט "יש לו הוראה" המאפשרת את ההתכוונות כלפיו. ^[1] הטבע בעיני הוסרל טמון בראיית מהותן של התופעות המתגלות. תופעות אלו הן כל כך יומיומיות עד שבעיניו של המתבונן נשכח כי אלו הן המהות האמיתית. הפנומנולוגיה כשיטה פילוסופית כוללת תעזור לצופה הבין את אותן מהויות. "אם התופעות בתורת כאלה אינן טבע", כותב הוסרל, "הרי יש להן מהות הניתנת לתפיסה בראייה בלתי אמצעית ולתפיסה תואמת" ^[2] לשם פיענוח התופעות עלינו להשתמש במשמעויות, במילים ובמושגים "המוכרחות להיות נפרעות במזומנים - כביכול בראיית מהויות". ^[3]

בתקופה מאוחרת יותר, הוסרל החל לעסוק בנושאים המסובכים של אינטרסובייקטיביות (ובמיוחד, כיצד התקשורת בין אנשים על חפץ מדברת על אותו חפץ אידאלי), וניסה שיטות חדשות על מנת להסביר לקוראיו את החשיבות של הפנומנולוגיה למחקר מדעי (ובמיוחד לפסיכולוגיה). ה"משבר של המדעים האירופאיים" הוא החיבור הלא גמור של הוסרל שעוסק בצורה הישירה ביותר בסוגיות אלו.

כתוצאה מהחקיקה האנטי-יהודית של הנאצים באפריל 1933, נשללה מהוסרל הגישה לספריה בפרייבורג. תלמיד לשעבר שלו, וחבר המפלגה הנאצית, מרטין היידגר, הודיע להוסרל כי הוא מסולק מהאוניברסיטה. היידגר הסיר את ההקדשה למורו מהחיבור הידוע ביותר שלו, "קיום וזמן", כאשר הוא הודפס מחדש ב1941.

ב1939 כתבי היד של הוסרל, שהגיעו לכדי 40,000 דף, הופקדו בלואבן ב"ארכיון הוסרל". רוב החומר הזה פורסם באוסף הידוע כ"הוסרליאנה".

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 97.
2. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98 (ההדגשה במקור).
3. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98.

[עריכה] תרגומים לעברית של יצירתו

• מבחר מאמרים, מאגנאס, ירושלים, 1993.
• הגיונות קארטזיאניים, מאגנאס, ירושלים, תשל"ב.
• משבר המדעים האירופיים והפנומנולוגיה הטרנסצנדנטלית, מאגנאס, ירושלים, תשנ"ו.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ברגמן, שמואל הוגו, הוגי הדור, מאגנס, ירושלים, תש"ל.
• זינגר, שמאי, כינון האני האחר בפנומנולוגיה של הוסרל והביקורת של סרטר, ירושלים, 2000.
• שטרנברג, יצחק בן מרדכי , הרדוקציה הפנומולוגית במשנתו של הוסרל, רמת גן, תשנ"א (1990).

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הוסרל בלואבן, המרכז בינלאומי למחקר פנומנולוגי
• הוסרל באוניברסיטת קולון
• www.husserlpage.com דף על הוסרל, שמטרתו לספק גישה נוחה למקורות על חייו ויצירתו
• מאמרים על הוסרל וביביליוגרפיה שלו