נייקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נייקי (Nike) היא יצרנית גדולה של נעלי ספורט, ביגוד וציוד ספורט, המשווקת את בגדיה תחת שמה ובאמצעות חברות נוספות שבבעלותה כמו יצרנית הנעליים קונברס. שמה של החברה לקוח משמה של אלת הניצחון היוונית ניקה (Νίκη).

[עריכה] היסטוריה

פיל נייט, אחד משני מייסדיה של נייקי, הקים בשנת 1964 חברה לייצור נעלי ספורט בשם "ספורט הפס הכחול", המציעה נעלי ריצה במחיר נמוך, במגמה להתחרות בנעליים היקרות יותר המיוצרות בגרמניה. שותפו להקמה היה ביל בוורמן, מאמן הריצה של נייט באוניברסיטת אורגון. בשנת 1969, הגיעו המכירות להיקף נאות ונייט התפטר ממשרתו כמרצה באוניברסיטת אורגון והתמסר לעבודתו בחברה במשרה מלאה.

בשנת 1970 התחיל בוורמן לערוך נסיונות ביציקת גומי לתוך ברזל בסוליית הנעל של אשתו, פיתוח שהוביל אחר כך ליצירת סוליית ה'ואפל'. נייט התחיל שנה מאוחר יותר, ב-1971, בפיתוח מותג נעלי ספורט חדש. קרולין דייווידסון, תלמידה לעיצוב מאוניברסיטת אורגון בה הרצה בעבר, ביצעה את העיצוב כעבודה צדדית במהלך לימודיה, ויצרה את סמליל החברה המשמש עד היום. שמה של החברה, נייקי, הוענק לה על–ידי ג'ף ג'ונסון, בעבר עמיתו למסלול הריצה של נייט, וסוכן המכירות הראשון של החברה.

בשנת 1972 התחילה החברה החדשה לשווק את מוצריה, תחילה באורגון, והפכה בתוך מספר שנים לחברה המובילה בתחום נעלי האימון לספורטאים בארצות הברית, הרבה בזכות סוליית הואפל שלה. ב-1972 חתם טניסאי הצמרת הרומני אילייה נסטסה חוזה חסות ראשון לנעילת נעלי טניס של נייקי. ב-1973, השיאן האמריקאי בריצה למרחקים בינוניים סטיב פרפורטיין היה אתלט המסלול הבכיר הראשון שרץ עם נעליי נייקי. זאת בעדודו של מאמנו מאוניברסיטת אורגון ביל בוורמן. בשנת 1978 החתימה החברה את הטניסאי ג'ון מקנרו על חוזה פרסום, עסקה ראשונה בשורה ארוכה של עסקאות עם ספורטאים נודעים שערכה החברה בשנים שלאחר מכן.

בשנת 1979 השיגה החברה פריצת דרך משמעותית כאשר אימצה את "בועת האוויר," המצאתו של מריון פרנק רודי. רודי, מהנדס אווירונאוטיקה לשעבר, המציא מערכת ריכוך המבוססת על הכנסת גז לתוך מעטפת פוליאורטן. הבועה, המכונה "אוויר" על ידי נייקי, הוכנסה אל תוך סוליות הנעליים כדי לספק ריכוך משופר החל בשנת 1982.

בשנת 1980, 9 שנים אחרי שהפכה לחברה, ביצעה נייקי הנפקה ראשונה בבורסה האמריקנית ובשנת 1982 פרסמה נייקי בפעם הראשונה פרסומת טלוויונית בהיקף ארצי. בשנת 1984 חתמה החברה על חוזה אימוץ עם הכדורסלן מייקל ג'ורדן ולראשונה גם יוצרת דגם על שמו של אדם, נעל "אייר ג'ורדן". הנעל, שהשימוש בה נאסר תחילה בליגת הכדורסל, משכה תשומת לב רבה והפכה לאירוע משמעותי בהצלחתה העתידית של נייקי. נייקי ניסתה אחרי כן לבצע עסקאות דומות עם הספורטאים הטובים בתחומם, לעתים עוד טרם הוכיחו עצמם בפועל. כך, הוחתמה מחד נבחרת ברזיל בכדורגל על חוזה ארוך טווח (שחודש פעם נוספת) ומאידך הוחתם הגולפאי טייגר וודס מייד כאשר עבר מגולף חובבני למקצועני.

במחצית השנייה של שנות השמונים הפכה נייקי בהדרגה למתחרה המשמעותית ביותר של חברת ריבוק, ששלטה עד אז בשוק האמריקני, לצד המותגים הגרמניים אדידס ופומה. מכירות החברה חצו את קו מיליארד הדולר לשנה בשנת 1986 ובשנת 1988 הושקה סיסמת הפרסום המוכרת שלה "Just Do It".

ב-24 בדצמבר 1999 נפטר ביל בוורמן, אחד מצמד מייסדי החברה, בגיל 88. בשנת 2004 ויתר נייט על תואר המנכ"ל והנשיא של החברה, אך המשיך בתפקיד הנשיא. מחליפו היה וויליאם ד. פרז, אך כהונתו של זה הסתיימה בינואר 2006 על רקע אי הסכמות בינו לבין נייט ועל מקומו בא מרק פרקר, עובד וותיק בחברה שנחשב לבעל החזון שמאחרי רעיון נעלי האוויר של החברה.

מכירותיה של נייקי בשנת 2005 הסתכמו ב-13.7 מיליארד דולר.

[עריכה] טענות בנוגע לתנאי עבודה

ביקורת חריפה הוטחה החל בשנת 1997 בנייקי על כך שהתנאים שהיא מספקת לעובדיה במפעלים במדינות כמו הודו, וייטנאם, תאילנד, ואינדונזיה ירודים, במיוחד בהשוואה לאלו של עובדים במערב. כך, לדוגמה, טוען האתר "החרימו את נייקי" כי שכר העבודה במפעליה בוייטנאם מגיע ל-20 סנט לשעה בלבד ותנאי העבודה, התזונה והרפואה אינם מספקים. אחד המקורות הבולטים למידע וטענות אלו היה "הועדה הלאומית לעבודה," גוף הפועל בצמוד לאיגודי עובדים בארצות הברית, המתנגדים להעברת מפעלים אל מחוץ למדינה. טענות על ניצול, לכאורה, של עובדים הועלו גם על ידי נעמי קליין ומייקל מור.

בעקבות הביקורת, נערכו מספר מחקרים, שהעלו כי לרוב הטענות אין ביסוס של ממש, ככל שנוגעים הדברים לתנאי העבודה במדינות השונות בהשוואה לעובדים אחרים באותן מדינות. מחקר שנערך בתאילנד (2000) ונוספים שנערכו בהודו (2003), אינדונזיה (2003) ותאילנד (2001) (ר' כאן) כי בכל המקרים השתכרו העובדים לפחות שכר מינימום או מעבר לו וכי תנאי העבודה שלהם היו שווים או טובים יותר משל מקביליהם באותן מדינות.

[עריכה] סמליל ה'סווש'

סמלילה המוכר של נייקי נוצר בשנת 1971 על–ידי קרולין דייווידסון, סטודנטית לעיצוב גרפי באוניברסיטת פורטלנד. פיל נייט, מייסד נייקי, הכיר אותה כאשר מרצה לחשבונאות ושכר אותה לבצע עבודות כפרילנסרית עבור חברת הנעליים שלו.

כאשר החליט נייט ליצור מותג חדש עבור נעלי הספורט שלו, הוא פנה לדייווידסון וביקש ממנה לעצב מספר רעיונות. היא הסכימה, תמורת שכר של שני דולרים לשעת עבודה. ביוני 1971 הציגה דייווידסון מספר אפשרויות עיצוב לנייט ובכירים אחרים בחברה, והסמל הידוע בשם "סווש" נבחר. דייווידסון הגישה חשבונית על סך 35 דולר עבור עבודתה. בשנת 1983, כמחווה של הכרת טובה, העניק נייט לדייווידסון טבעת יהלום שעליה הסמליל והוסיף מעטפה גדושה במניות נייקי.

בניגוד לדעה המקובלת, צורתו של הסווש אינה מבוססת על פסל ניקה המנצחת המפורסם (במוזיאון הלובר). הסמליל עוצב כמה חודשים לפני שאומץ השם נייקי באוגוסט 1971 כשמו החדש של המותג. הסמל כונה בתחילה בפשטות "הרצועה" ורק אחרי זמן מה קיבל את השם המוכר שלו.