ערך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במושג הרעיוני. לערך העוסק בסוג של נדר שנקרא כך, ראו ערך (יהדות).
ערך הוא מונח המבטא את רעיון שוויו של עצם או מושג כלשהו בעיני אדם כלשהו או, על–פי תפישות אחרות, שווי המוטמע בדבר, עצמאית מתפישה אנושית.
על–פי תפישת הערך כשווי בעיני אדם כלשהו, ערך הוא מושג אפיסטמולוגי: הוא קשור בתפישה האנושית ועל–כן הוא תמיד סובייקטיבי ולא מוחלט. דבר הנחשב רב ערך בעיני אדם אחד, עשוי להיחשב חסר ערך בעיני אדם אחר, או אפילו בעיני אותו אדם, עם השתנות המצב. על–פי תפישה זו, גם כאשר דבר מסוים נחשב רב ערך בעיני אנשים רבים, אין עובדה זו מקנה לדבר ערך כלשהו. לדוגמה, גבר מסוים עשוי להיחשב יפה או מושך בעיני נשים רבות, אך הרבה פחות גברים יחושו הערכה דומה לאותו גבר עצמו.
בתחום הכלכלי, לדוגמה, הדוגלים בתפישת ערך כמושג אפיסטמולוגי גורסים כי ערכו של מוצר או שירות הוא סובייקטיבי: חפיסת שוקולד היא בעלת ערך בעיני אדם אחד, וחסרת ערך בעיני אדם אחר; כוס מים היא בעלת ערך רב בעיני ההלך הצמא במדבר, אך כמעט חסרת ערך בעיני היושב אצל פלג המים.
מן התפישה האפיסטמולוגית משתמעת גם דחייה של מושגים כמו "טוב" או "רע", "מותר" ו"אסור" או "יפה" ו"מכוער" כמונחים בעלי משמעות מוחלטת. מבחינתם, ניתן לדבר רק על "טוב בעיני" או "רע בעיני", וכדומה.
על–פי התפישה הדוגלת בכך שיש בדברים ערך מוטמע, ערך הוא מושג מטפיזי: הוא קיים בלי–תלות בתפישה אנושית ועל–כן הוא אובייקטיבי ומוחלט. על–פי תפישה זו, ערכו של דבר נובע ממשהו הקשור במהותו, מה שמאפשר להגדיר תפישה זו כמהותנית (אסנציאליסטית).
בתחום הכלכלי, לדוגמה, תפישה מטפיזית כזו מסתתרת מאחרי הגדרות של מוצר או שירות כבעל "ערך מובנה" או בתפישה שישנה אפשרות להגיע לנקודת "שיווי משקל" אמיתית בשוק (כלומר, למחיר ה"אמיתי") של דברים. כלכלנים רבים התנגדו להגדרת ערך מהותנית, מאחר ויסודה של זו הוא מיסטי, ולכן ניסו לאמץ הגדרות מרוככות. אדם סמית, לדוגמה, דיבר על "מחירים טבעיים" ואילו קרל מרקס הבחין בין "ערך שימוש" ו"ערך חליפין" של מוצר: הראשון הוא סובייקטיבי במהותו ותלוי בהערכה של כל אדם למוצר, השני הוא "אובייקטיבי" ומבוסס על עלות הייצור.
בתחום התאולוגי, מתבטאת ההגדרה המטפיזית לערך בניסיון לטעון כי ערך מקבל את המידה המובנית או המוטמעת בגלל קביעה חיצונית לבני אדם, הבאה מישות על-אנושית כלשהי כמו אל. כך, לדוגמה, נטען כי גנבה היא דבר רע ועשיית מעשי חסד וצדקה היא דבר טוב משום שעשיית האחד מנוגדת לצו האל ואילו הימנעות מהאחר תואמת לצו האל. (וכך כל התנערות מהחוק האלוהי ומוחלטותו היא בעצם ראשיתו של הרלטיביזם, ובסופו של דבר ניהיליזם).
