נירון קיסר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נירון קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (Nero Claudius Caesar Augustus Germanicus בלטינית) (15 בדצמבר 37 - 9 ביוני 68), היה הקיסר החמישי והאחרון מהשושלת היוליו קלאודית אשר משלה ברומא החל משלטון יוליוס קיסר וכלה בנירון. בשנת 54 היה לקיסר רומא, לאחר מות דוד אמו, שהיה אביו המאמץ, הקיסר קלאודיוס, ובתפקיד זה יצא לו שם כאחד הראוותניים, המטורפים והאכזרים שבשליטי רומא מאז ומעולם. נירון הודח בשנת 68, ומסופר כי התאבד. בתקופת שלטונו פרץ ביהודה המרד הגדול.
כאשר נערך דיון היסטורי באישיותו של נירון יש לזכור כי המקורות ההיסטוריים הראשוניים על תקופה זו, הם במיוחד כתבי טקיטוס וסווטוניוס, החשודים בהטייה פוליטית לרעתו של נירון, ומשום כך יש להתייחס בזהירות לכמה מן הסיפורים שמסופרים במקורות אלו אודותיו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצא משפחתי
נירון נולד באנטיום (כיום אנציו באיטליה), כלוקיוס דומיטיוס אהנוברבוס, בנו היחיד של גניאוס דומיטיוס אהנוברבוס, אציל רומי, בן למשפחה עתיקה ומיוחסת (ובין היתר צאצא למרקוס אנטוניוס), ולאגריפינה הצעירה, נינתו של הקיסר אוגוסטוס, בת למשפחת השליטים מן השושלת היוליו קלאודית, אחותו של הקיסר קליגולה, ולדברי אחדים מן ההיסטוריונים אף המאהבת של אחיה.
[עריכה] חייו
[עריכה] ילדותו
עם לידתו של נירון התבקש קליגולה לקרוא לו בשם. כבוד זה יכול היה לסמל כי הילד עתיד להיות יורש לדודו, אך קליגולה, שהיה קפריזי כשם שהיה אכזר, הציע לקרוא לילד "קלאודיוס", על שם דודו קלאודיוס, שנחשב לשוטה החצר. אגריפינה לא הסכימה לקרוא לילד בשם זה.
היחסים בין קליגולה ואחיותיו תמיד נחשבו לקרובים במיוחד. שלוש אחיותיו של קליגולה הופיעו לצידו באירועים ממלכתיים, ואף על מטבעות הממלכה הרומית. רבים מההיסטוריונים בני התקופה, כיוסף בן מתתיהו, סווטוניוס ודיו קסיוס מדווחים כי הקיסר חי חיי זימה עם שלוש אחיותיו. נירון היה, אם כן, בנה של אישה בעלת השפעה, וידועה לשימצה. אך עד מהרה סר חינה בעיני אחיה. לאחר מות האחות הבכורה, דרוסילה, בשנת 38, מאס קליגולה אף ביתר אחיותיו, ובמשפט ציבורי שנערך לאמיליוס לפידוס, אשר היה בעלה של דרוסילה, והואשם על ידי קליגולה בספטמבר 39 בקשר לרציחתו, הרשיע אף את אחיותיו, ואגריפינה ביניהן, בהיותן שטופות בזימה עם לפידוס ומרעיו, ושותפות לקשר. אגריפינה הוגלתה לאי מרוחק, ונירון, שנתייתם בשנת 40 אף מאביו שמת במחלה, התחנך בבית דודתו, וחי חיי דלות.
על אף שאמו הייתה אחותו של הקיסר המכהן קליגולה, עלייתו של נירון לקיסרות לא הייתה צפויה בילדותו- קליגולה היה קיסר צעיר שאך זה החל את תקופת מלכותו, בגיל 25. טירופו של קליגולה טרם היה לנחלת הציבור, ועל פי התקדים של קודמיו אוגוסטוס וטיבריוס עתיד היה למשול תקופה ארוכה, אשר במהלכה יש להניח כי יביא לעולם יורשים משלו.
בינואר 41 נרצח קליגולה על ידי קושרים שקצו בטירופו ובאכזריותו. המשמר הפרטוריאני אשר היה בעל עניין להמשיך את שלטון הקיסרים, ואנשיו לא אהבו את הדיבורים על השבת הרפובליקה לאחר שהוסר עול הקיסר המטורף, הכתיר לקיסר את קלאודיוס דודם של קליגולה ואגריפינה, והנצר הזמין היחיד לשושלת היוליו קלאודית. קלאודיוס נחשב עד אז לשוטה החצר, שכן בשל פגמים מלידה היה צולע ומגמגם. בין החלטותיו הראשונות של הקיסר החדש, הייתה ההחלטה על החזרת אחיותיו הגולות של קליגולה ממקום גלותן.
אגריפינה נישאה במהרה לאדם עשיר בשם פסניוס. הוא מת בין שנת 44 ל-47, ואגריפינה נחשדה בהרעלתו על מנת לרשת את כספו. נירון הפך עתה מיתום אומלל, לבנה היחיד והאהוב של אישה עשירה ורבת השפעה.
[עריכה] אימוצו על ידי קלאודיוס הקיסר
כאשר היה נירון בן 10 שנים, הוציא הקיסר קלאודיוס להורג את אשתו, מסלינה, אשר זנתה תחתיו, וקשרה קשר לרציחתו. בטרם הוצאה להורג הולידה מסלינה לקלאודיוס שני ילדים, בריטניקוס ואוקטאביה. כאשר ראתה אגריפינה כי משרת אשת הקיסר התפנתה, החלה בפיתויו של הקיסר המזדקן, שהיה אז בן 57 שנים. ב1 בינואר 49 נישא הקיסר לאחייניתו אגריפינה.
בתחילת שנת 50 הוכתרה אגריפינה על ידי הסנאט כ"אוגוסטה" תואר כבוד שעד אז הוכתרה בו רק ליביה רעייתו של אוגוסטוס. ב 25 בפברואר 50 אומץ נירון באופן רשמי על ידי קלאודיוס הקיסר, ושמו שונה מ"לוקיוס דומיטיוס אהנוברבוס" ל"נירון קלאודיוס קיסר דרוסוס". נירון היה מבוגר מאחיו החורג בריטניקוס, שהיה בנו הטבעי של קלאודיוס, ועם אימוצו הפך ליורשו של קלאודיוס.
קלאודיוס חלק כבוד לבנו המאומץ בכמה דרכים. בגיל 14 הוכרז נירון לבוגר, ומונה לפרוקונסול, צורף לשורות הסנאט, ואף נאם בפניו. הופיע בציבור ביחד עם אביו המאמץ קלאודיוס, ודיוקנו עיטר את מטבעות האימפריה. בשנת 53 בהיותו בן 16 נשא לאישה את אחותו החורגת אוקטביה, בתו של קלאודיוס.
נירון קיבל את החינוך הטוב ביותר שניתן היה להשיג אז, והפילוסוף הנודע סנקה היה למורו הפרטי. לימים יגמול נירון למורה זה, בכך שירדוף אותו עד כדי כך שהלה שם קץ לחייו במו ידיו.
[עריכה] הכתרתו של נירון לקיסר
קלאודיוס מת ב-13 באוקטובר 54 (לטענת אחדים כתוצאה מהרעלה בידי אגריפינה, על מנת שבנה, נירון, יעלה לשלטון). נירון הוכתר במקומו לקיסר. הוא היה בן 17, והאדם הצעיר ביותר שנשא עד אז במשרה זו. בתחילת שנות כהונתו מעריכים ההיסטוריונים כי נירון פעל כחותמת גומי, וכי ההחלטות הממשיות התקבלו עלידי אמו, מורו סנקה ומפקד המשמר הפרטוריאני בורוס. חמש שנותיו הראשונות של נירון היו שנים של שלטון מוצלח, ושל מינהל תקין.
ענייניה של האימפריה נוהלו היטב, והסנאט נהנה מתקופה של השפעה מחודשת בענייני המדינה. עם זאת, עד מהרה התגלה הקרע בין אגריפינה תאבת השלטון, ובין שני יועציו הגברים של נירון. נירון היה בלתי מרוצה מנישואיו, והזניח את אשתו אוקטביה. הוא החל במערכת יחסים עם שפחה לשעבר בשם קלאודיה אקטי בשנת 55. אגריפינה ניסתה להתערב לטובת אוקטביה ודרשה כי נירון יגרש מעליו את אקטי. בורוס וסנקה תמכו בנירון.
נירון ראה בעין לא יפה את התערבות אמו בענייניו, וזו החלה לחפש תחליף לבנה. בריטניקוס, בנו הטבעי של קלאודיוס, היה עתה בן 15, ומתקרב לגיל הבגרות. אם יוחלף נירון בבריטניקוס, סברה אגריפינה כי תוכל להמשיך את אחיזתה בשילטון עוד שנים אחדות. ב12 בפברואר 55 מת בריטניקוס בפתאומיות, יום לפני הכרזתו הצפויה כבגיר. רבים (וביניהם סווטוניוס) סבורים כי הנער הורעל על ידי נירון. כך הלך ודעך כוחה של אגריפינה, בעוד שכוחם של סנקה ובורוס הלך וגבר.
[עריכה] שערוריות
בעוד שיועציו מנהלים את ענייני המדינה, התמכר נירון להנאות החיים בלווית ידידים קרובים. אחד מהם היה מרקוס סלביוס אותו שיהיה לימים לקיסר לתקופה בת שבועות מספר. אותו היה לידידו האינטימי של הקיסר ההולל, והציג בפניו את פופיאה סבינה. פופיאה התגרשה מבעלה, והתחתנה עם אותו בנישואין פיקטיביים, על מנת שתוכל לבלות את זמנה עם נירון, אך אותו התאהב בפופיאה, ונמלא קינאה כה רבה בשל יחסיה עם נירון, עד שהיה צורך לסלקו, והוא מונה למושל לוזיטניה הרחוקה.
פופיאה תוארה כאישה בעלת קסם רב וחוכמה רבה, ועד מהרה תפסה את המקום הראשי בחייו של נירון, אותו המקום שתפסה פעם אמו, אגריפינה. יש הטוענים כי בעבר הייתה אמו של נירון, אגריפינה, אף המאהבת שלו, ויחסים אלו תמו כאשר פגש את פופיאה. עתה הייתה אגריפינה למכשול הן לנירון, הן לפופיאה, והן לסנקה ובורוס. בתחילה ניסה נירון להתנקש בחייה באמצעות רעל, או ספינה שנבנתה באופן שכשתגיע ללב ים תתפרק ותטבע, אך נסיונות אלו כשלו. מכיוון שכך הורה נירון על הוצאתה להורג בשנת 59, וסנקה גייס את כל כישרונותיו הריטוריים על מנת להצדיק מעשה אלימות זה בפני הסנאט.
בשנת 62 אירעו שינויים רבים בחייו של נירון. הראשון היה מותו של בורוס, ועליית טיגלינוס במקומו. טיגלינוס היה אדם מושחת, והשפעתו על נירון הייתה רעה, בניגוד לבורוס שהיה אדם בוגר ושקול. נתון להשפעתם של טיגלינוס ופופיאה סילק נירון מעליו אף את סנקה.
לאחר הדברים האלו התעברה פופיאה, ונירון, אשר שנות נישואיו לאוקטביה עדיין לא הביאו יורש לעולם, גירש מעליו את אוקטביה, ונשא לאישה את פופיאה. בסמוך לאחר מכן מתה אוקטביה.
עתה שילח מעליו נירון כל רסן. בהשפעת טיגלינוס ואוקטביה אומצו חוקי בגידה מחמירים, והחלה שרשרת של הוצאות להורג, שנגעו אף למקורביו הקרובים ביותר, ולאלו מקרוביו שנותרו בחיים.
[עריכה] שלטון הטירוף
בתחילת שנת 63 ילדה פופיאה בת בשם קלאודיה אוגוסטה. נירון חגג את האירוע, אך הילדה מתה כעבור ארבעה חודשים, ונירון נותר ללא יורש.
בלילה שבין 18 ביולי ו19 ביולי 64 פרצה ברומא שריפה גדולה. השריפה החלה באזורים מאוכלסים בצפיפות, אשר בהם היו בתי מגורים שהתנשאו אף לגובה 3 או 4 קומות, ועשויים מעץ. לדברי היסטוריונים אחדים היה נירון בחופשה בעיר מולדתו אנציו בעת השריפה, ולא מיהר לשוב. האש בערה במשך כשבוע, והחלה השמועה כי בעת השריפה עמד נירון על אחת מגבעות רומא, צפה בשריפה בעודו מנגן בלירה ושר, אם כי ככל הנראה לא היה בסיס לשמועה זו. בתקופה מאוחרת יותר, שונה הסיפור ונאמר על נירון שניגן בכינור, ולא בנבל, דבר שהוא מופרך אפילו יותר, מכיוון שהכינור לא הומצא אלא 15 מאות לאחר תקופתו. על פי טקיטוס נירון כלל לא שהה ברומא בזמן שפרצה השריפה, אם כי מקורות כסווטוניוס ודיו קסיוס טוענים כי נירון הוא שהצית את האש. נירון פתח את ארמונותיו להמונים חסרי הבית, ואירגן להם אספקת מזון, אך בה בעת תכנן תכניות להרחיב את ארמונותיו בבניה מונומנטלית משיש באזור שנשרף, וכך איבד את האפשרות לקבל בחזרה את שמו הטוב.
ההמונים, אשר חיפשו אשם בשריפה, ראו בנירון את האחראי, כאשר המניע - רצונו בשטח שנשרף לבניית ארמונותיו, ולאחר מכן לקרוא לעיר רומא "נירופוליס" על שמו. נירון בחר להטיל את האשמה על הנוצרים הראשונים. הוא הורה על רדיפתם, והשלכתם לאריות ולשאר חיות טרף, ועל צליבתם במספרים גדולים.
לא ניתן לדעת כיום מהו שגרם לאש, למרות שהמקורות העתיקים, כאמור, מאשימים את נירון. ספרו של הנריק סנקביץ' "קוו ואדיס", הנציח את תיאור הקיסר המטורף החוגג על שריפת העיר, ולאחר מכן הופך את הנוצרים המעונים לשעיר לעזאזל. הסרט שנעשה על פי הספר בו משחק פיטר יוסטינוב את נירון, אחראי במידה רבה לדימויו הויזואלי של הקיסר כיום.
בשנת 65 היה נירון מעורב בשערוריה נוספת, כאשר היה לקיסר הראשון שהופיע על במה כזמר ונגן. הדבר נחשב לפחיתות כבוד מן המעלה הראשונה, על אף שנירון היה משוכנע כי הופעתו בנגינה ובמשחק הינה כה משובחת עד שהחל להשתתף בתחרויות בהן הופיעו נגנים מקצועיים. בתחרויות אלו היה נעזר בקהל של חמשת אלפים מוחאי כפיים מקצועיים, שאומנו לשם כך במיוחד.
עתה היה נירון מאוס על כל האזרחים. בשנה זו התגלה קשר לרציחתו, בו היה מעורב מורהו הישיש סנקה. נירון הורה לו להתאבד, ואכן סנקה התאבד בחיתוך ורידיו. מסע החיסולים נמשך, ואנשים שאך עלה כנגדם חשד, הוצאו להורג. על פי המסורת, בשנה זו, הורה נירון על צליבתו של פטרוס השליח, ועריפתו של פאולוס הקדוש.
בשנת 66 מתה פופיאה, ויש הטוענים כי ידו של נירון הייתה בדבר. הוא עזב את רומא ויצא ליוון, שם התמכר לתחרויות שירה ונגינה, להוללות ולשחיתות מינית.
בתקופה זו פרץ המרד הגדול. הנציב ביהודה גסיוס פלורוס הכביד את עולו על העם, במעשי שוד ורצח. ההיסטוריון צבי גרץ כותב בספרו "דברי ימי ישראל" על נסיבות פרוץ המרד:
- "לבני יהודה לא הייתה עוד דרך אחרת בלתי אם להתקומם ולקרוא למרד. האם עליהם היה לשלוח מלאכים רומאה לבקש רחמים מאת נירון קיסר, איש הדמים, רוצח נפש אמו ומבעיר את הבערה ברומי, הולל וחסר דעה? רומי דמתה אז לבית משוגעים ומטורפים, אשר הקיסר הרבה לעשות בו כסל על כסל וחטאת על חטאת, בתקווה כי גם הסינט וגם העם ימחאו לעומתם כף".
לאחר שהצבא הרומי ביהודה, עליו פיקד קסטיוס גלוס ניגף בפני המורדים, שלח נירון את אספסיאנוס לדכא את המרד.
[עריכה] הדחה והתאבדות
נירון שב לרומא לאחר "מסע הופעותיו" ביוון, וגילה כי מושל גאליה, וינדקס, מרד בו. נירון החל במסע טיהורים והוצאות להורג בין אצילי רומא, ואף הורה להרוג את ידידו ונאמנו גלבה שהיה מושל ספרד. גלבה, בלית ברירה, הודיע על נאמנותו לעם הרומי ולסנאט, ועל כי אינו מכיר עוד בשלטונו של נירון, והחל בארגון החילות הדרושים לעליה על רומא. החילות באפריקה מרדו אף הם, והפסיקו את משלוחי התבואה שבהם הייתה תלויה כלכלת רומא. הסנאט הדיח את נירון, אשר התאבד ב-9 ביוני 68, כאשר ביקש מעבדו הנאמן שישסף את צווארו, בעודו במנוסה מפני החיילים שחיפשו אותו. נאמר כי מילותיו האחרונות היו: "איזה אמן יאבד בי"!. עם מותו באה לסיומה השושלת היוליו קלאודית, והוא היה האחרון שנשא את השם קיסר הן כתואר והן כשם משפחה.
לפי דעת התלמוד (מסכת גיטין נו:) נירון קיסר הצליח לברוח, חזר בתשובה והתגייר, ואחד מצאצאיו הוא התנא רבי מאיר.
[עריכה] איזכורים בתרבות הפופולרית
- נירון הוא מקור ההשראה לשמה של תוכנת צריבת הדיסקים הפופולרית, נרו.
- במשחק המחשב Civilization, נירון הוא התואר הניתן לשחקן עם הניקוד הכי נמוך.
[עריכה] לקריאה נוספת
- צבי יעבץ, קלאודיוס ונירון - משיטתיות לחובבנות, הוצאת דביר
- סווטוניוס ,חיי שנים עשר הקיסרים ,תרגם מרומית אלכסנד שור, הוצאת מסד ת"א
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 306-340
