קארוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקיסר מרקוס אורליוס קארוס, על מטבע רומי שנטבע בתקופה מאוחרת יותר מימי שלטונו.

מרקוס אאורליוס נומריוס קארוס (marcus aurelius numerius carus) (בערך 224 עד 283). קיסר רומא בין השנים 282 - 283.

קארוס נולד בנארבונסיס, הפרובינקיה הראשונה של רומא בגאליה, וגדל והתחנך בעיר רומא. הוא כיהן ככסנאטור ומילא שורה של תפקידים צבאיים ואזרחיים בקריירה המוקדמת שלו. מאוחר יותר, ככל הנראה בעקבות קריירה צבאית מצליחה, מינה אותו הקיסר פרובוס בשנת 276 לתפקיד פריפקט המשמר הפרטוריאני.

בשנת 282, כאשר היה עם כוחות רומי בראיטיאה (Raetia) ונוריקוּם, בהכנה למסע של פרובוס נגד הפרסים גאתה אי–שביעות הרצון של החיילים מהקיסר והם הכריזו על קארוס כקיסר החדש. נטען כי קארוס דחה את ההצעה מתוך נאמנות לקיסר, אך כאשר נרצח הקיסר על–ידי חייליו לא התמהמה ושלח הודעה לסנאט הרומי על מותו של פרובוס וכי הוא יורשו.

עדות למעמדו המדרדר של הסנאט ניתן למצוא בכך שקארוס לא טרח כלל לשוב לרומא כדי לקבל את אישורו של הסנאט אלא הסתפק במשלוח הודעה על השינוי. מכל מקום, אם היה קארוס האחראי לרציחת קודמו אם לאו, הוא דאג להוציא להורג את רוצחיו בפרובוס ועמד על הפיכתו של פרובוס לאל (דאיפיקציה), כמקובל.

לאחר מכן, החל קארוס לבנות את השושלת שלו ומינה את בניו הבוגרים, קרינוס ונומריאנוס, לקיסרים (תואר משני לתואר אימפרטור אוגוסטוס שהוא נשא). הוא מינה את קרינוס כאחראי על חלקה המערבי של האימפריה והמשיך עם נומריאנוס להלחם בפלישה של הסרמאטיאנים והקואדים, שחצו את הדנובה ופלשו לפנוניה.

לאחר הטיפול בצורך דוחק זה, נפנה קארוס לטפל במשימה בה החל קודמו: ניסיון להעצים את עושרה של רומא באמצעות כיבוש חלקים מן האימפריה הפרסית. בחורף 282/283 הכריז קארוס כי בכוונתו לכבוש מחדש את מסופוטמיה, כפי שתכנן פרובוס. דומה היה כי זו השעה הנכונה לכך. הממלכה תחת השושלת הסאסאנידית הייתה בשקיעה מאז מותו של המלך שאפור הראשון. באהרם השני (מלך 276 עד 293), היה המלך השלישי מאז מת שאפור בשנת 272 והיה טרוד באותה עת במלחמת אזרחים נגד אחיו הומיזד.

בתחילת שנת 283 עבר קארוס, עם בנו נומריאנוס, את אסיה הקטנה ופלש למסופוטמיה. הוא הביס את הצבא הפרסי וכבש את סלאוקיה ולאחר מכן את הבירה הפרסית, קטסיפון (קרוב לבגדאד של היום). כדי לחגוג את ההצלחה, הוענק לבנו הבכור, קארינוס, תואר אוגוסטוס.

קארוס תכנן להמשיך במסע המוצלח נגד הפרסים, אך אז, בערך בסוף יולי, נמצא לפתע מת באוהלו במחנה הקיסר ליד קטסיפון. סערת ברקים התחוללה זמן קצר לפני מותו וזה הוסבר באמצעות הרעיון שאוהלו נפגע על–ידי ברק כעונש של האלים על שחתר להרחיב את האימפריה מעבר לגבולות הראויים. קרוב לוודאי שהסבר מעוגן במסורת זה אינו נכון. דיווחים אחרים מספרים על כך שקארוס מת ממחלה, כששמועות מצביעות על כך שייתכן והורעל על–ידי אריוס אפר, הפרפקט הפרטוריאני ואבי אשתו של נומריאנוס. שמועה אחרת נוטה לייחס מעורבות לדיוקלטיאנוס, שהיה אז מפקד המשמר האימפריאלי. ייתכן והעובדה שדיוקלטיאנוס דאג זמן קצר אחרי כן לחיסולם של שני בניו של קארוס מחזקת דעה זו.