סנקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוקיוס אנאוס סנקה, נודע גם בפשטות כסנקה , או כסנקה הצעיר (3 לפנה"ס – 65 לספירה) היה פילוסוף, מדינאי, ומחזאי רומאי, ב"תקופת הכסף" של הספרות הלטינית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
סנקה נולד בקורדובה, ספרד, בנו השני של הלביה ומרכוס (לוקיוס אנאוס סנקה), רטוריקן עשיר הידוע כסנקה הזקן. אחיו הבכור של סנקה, גליו, היה פרוקונסול באכיה (שם, לפי מקורות נוצריים מוקדמים, הוא פגש את השליח פאולוס בערך ב 52 לספירה). סנקה היה דודו של המשורר לוקאנוס, בנו של אחיו הצעיר, אנאוס מלה.
המסורת מספרת כי הוא היה ילד חולני, ונלקח לרומא על ידי דודתו לצורך חינוכו. הוא למד שם רטוריקה, ופילוסופיה סטואית ונאו-פיטגורית. אך יש מעט מאוד מידע ביוגרפי שניתן להפיק מיצירותיו הוא, ולפיכך קשה לדעת את הפרטים המדוייקים על הביוגרפיה שלו. מקורות היסטוריים אחרים נכתבו מנקודות מבט מוטות, ולכן קשה להפיק מהם מידע מהימן לגבי חייו.
תחת ההשגחה של אביו ודודתו, הוא בנה לעצמו קריירה משגשגת כפרקליט. בערך בשנת 37 הוא כמעט נהרג כתוצאה מיריבות עם הקיסר קליגולה, שלא הרג אותו רק מכיון שהאמין כי סנקה החולני ימות ממילא. בשנת 41, מסלינה, אשתו של הקיסר קלאודיוס, שכנעה את קלאודיוס שיגרש את סנקה לקורסיקה בהאשמה כי נאף עם יוליה ליבילה. בגולתו הוא עסק בלימודים פילוסופיים, וכתב את ה"נחמות".
בשנת 49, אשתו החדשה של קלאודיוס, אגריפינה, קראה לו חזרה לרומא על מנת ללמד את בנה, ל. דומיטוס, שעתיד היה להיות הקיסר נירון. כאשר קלאודיוס נרצח בשנת 54, אגריפינה הצליחה כי להשיג את הכתרתו של נירון לקיסר, והעדפתו על פני בריטניקוס, בנו של קלאודיוס.
לחמשת השנים הראשונות, נירון שלט בתבונה תחת השפעתו של סנקה ושל פקיד בכיר אחר, סקטוס אפריקנוס בורוס. אך לאחר זמן מה, סנקה ובורוס איבדו את השפעתם על נירון ושלטונו נעשה לדיקטטורי וטירני. עם מותו של בורוס בשנת 62, סנקה פרש והשקיע את זמנו בלימוד וכתיבה. בשנת 65, סנקה הואשם כי היה שותף במזימה להרוג את נירון, וללא משפט הוא צווה בידי נירון להתאבד. טקיטוס מתאר את ההתאבדות של סנקה ואשתו, פומפיה פולינה, שבחרה להתאבד יחד עם בעלה.
[עריכה] יצירות
היצירות המיוחסות לסנקה כוללות סטירה, מאמר על מטאורולוגיה, מאמרים פילוסופיים, 124 מכתבים העוסקים בנושאים מוסריים, ועשר טרגדיות. אחת מהטרגדיות המיוחסות לו, אוקטביה, בוודאי אינה שלו. הוא אפילו מופיע כאחת מהדמויות במחזה. אחריותו על טרגדיה אחרת, הרקולס באוטה, מסופקת. השיטה של הפילוסופיה הסטואית שסנקה האמין בה הדגישה צעדים מעשיים שעל ידיהם הקורא יוכל לעמוד בפני בעיות החיים. בייחוד הוא האמין כי חשוב מאוד לעמוד בפני העובדה של המוות. השאלה של איך לעמוד בפני המוות היא דומיננטית ברבים ממכתביו.
הטרגדיות של סנקה אמנם נכתבו בצורת דרמה, אך נועדו כנראה להיקרא ולא להיות מוצגים על במה. הוא לקח מחזות מהתיאטרון היווני הקלאסי, מהטרגדיקנים אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. מחזותיו של סנקה נקראו רבות באוניברסיטאות אירופאיות בימי הביניים, ולכן הם השפיעו בצורה חזקה על הדרמה הטרגית בתקופת הרנסאנס, ובעיקר על הספרות באנגליה האליזביתנית.
[עריכה] תרגומי יצירותיו לעברית
- כתבים נבחרים. מתורגמים מרומית בלויית מבואות והערות על ידי אהרון קמינקא. תל אביב, דביר, תשכ"ב. [התוכן: על ההשגחה האלוהית, על מנוחת הנפש, איגרת-תנחומים לאמו הלוויא, מכתבים.]
- מחקרי טבע. שבעה ספרים לפוליביוס במות אחיו מאת לוציוס אנאוס סנקא. מתורגמים מרומית עם מבואות והערות ומאמרים נספחים מאת המתרגם אהרון קמינקא. תל אביב, "דבר" בהשתתפות מוסד ביאליק, תש"ב.
- מכתבי מוסר. מאת לוציוס אנאוס סנקא. מתורגמים מרומית עם הערות, בידי אהרון קמינקא. כרך א' - ירושלים, ראובן מס, ת"ש; כרך ב' - תל אביב, "דבר", תש"ב.
- שיחות פילוסופיות. מאת לוציוס אנאוס סנקא. מתורגמים מרומית, עם מבואות והערות והשקפה כוללת: חיי סנקא ודעותיו מאת אהרון קמינקא. תל אביב, "דבר" בהשתתפות מוסד ביאליק. כרך א' - תש"ג; כרך ב' - תש"ה.
- מבחר מאמרות מכתבי סנקה. בתוך: נתן שפיגל, סנקה - האיש ומשנתו. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ד. עמ' 165-187.
[עריכה] לקריאה נוספת
- נתן שפיגל. סנקה, האיש ומשנתו. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ד (1973). 224 עמ'.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: סנקה |
