תשובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תשובה היא תהליך של תיקון פנימי של האדם והטבתו, בכל מדרגה בה הוא נמצא, צדיק כרשע.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבוא ומקור
מקור השם "תשובה" הוא בתורה משורש שיבה אל אלוהים והשבה אל הלב, [1] אך הוא מופיע גם בנביאים במקורות רבים. [2] יש הטוענים כי בתשובה האדם שב למקורו ולעצמיותו, כיוון ש"האלוהים עשה את האדם ישר" ובצלמו, ומי שחוטא מתרחק מעצמו, ואת שאלת אלוהים לאדם בגן עדן "איכה?" הם מפרשים למה בגדת בעצמך?
אדם שהיה מוחזק בדרך רעה ושב ממנה נקרא בעל תשובה, וחז"ל הפליגו במעלתו ואמרו עליו שבמקום שעומדים בעלי תשובה אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. [3] נביאי ישראל נשלחו לעם ישראל וקראו לו לתקן את דרכיו, על בסיס האמונה ביכולתה של התשובה למחוק את חטאיו של האדם והעם במקרה של חרטה ועזיבת החטא. ספר יונה בתנ"ך רובו ככולו מוקדש לרעיון כי התשובה מועילה להעביר את רוע הגזרה, גם כאשר מדובר בחטאים חמורים, ולא רק בישראל אלא גם באומות העולם. [4] הרמב"ם חיבר חיבור בן עשרה פרקים בשם הלכות תשובה שמרכז ומארגן ממקורות חז"ל את נושא התשובה לפי נושאים, ונחשב לעמוד השדרה של רעיון התשובה ביהדות.
[עריכה] האפשרות לעשות תשובה
ישנם הוגים הסוברים שאין תקנה לאדם שחטא, כיוון שהעבר איננו בר שינוי, והאדם איננו יכול לפתוח דף חדש, ויש שטענו (פרידריך ניטשה) שחרטה על מעשים, רק מעידה על חולשת נפש ועל הפכפכותו של האדם, שירא מפני ציוויי החברה. אך היהדות מלאה בגישה האופטימית, שתמיד יש תקנה לאדם, והאדם יכול בכל עת לשוב ולתקן את עצמו, ועל כך מבוססת התורה, ביכולתו של האדם לשנות את מעשיו לעזוב את הרע ולבחור בטוב, ו"לברוא" מחדש את עצמו.
עם זאת, אף שאין דבר העומד בפני התשובה, ישנם עבירות חמורות שנועלות את דרכי התשובה בשל חומרתן או בשל הקושי להתנער מהן. למשל אדם המחטיא את הרבים הוא אחד מהם, דבר נוסף הוא מי שאומר אחטא ואשוב או אחטא ויום הכיפורים יכפר. לא תמיד מתכפר לאדם מייד לאחר שעבר את תהליך התשובה. על פי התלמוד ישנם חטאים שמתכפרים רק כאשר מגיע יום כיפור, וישנו חטא אחד שנחשב לחמור ביותר (חילול השם - שהוא מקרה שבו אדם חשוב שמייצג את הדת היהודית חוטא ובזה גורם להשפלת ערכה בעיני הציבור) שמתכפר לאדם לאחר כל התשובה רק ביום המיתה - "אם יכופר העוון הזה לכם, עד תמותון"[5].
[עריכה] המניעים לתשובה
בחז"ל יש גם חשיבות לכוח המניע את האדם לעשות תשובה ויש ככלל שני מדרגות של תשובה: תשובה מיראה שנקראת גם תשובה נמוכה ותשובה מאהבה שנקראת גם תשובה עליונה.
בתשובה מיראה הכוח המניע את האדם לתיקון הוא בעיקר פחד. פחד מפני עונש או סנקציה. בעולם הזה או בעולם אחר. בידי אלוהים או בידי אדם. ואילו בתשובה מאהבה הכוח המניע את האדם לעשות את התיקון היא הארה פנימית, השגה והסתכלות שכלית, שהאדם מבין את השליליות שיש במעשה הרע, ואיננו חפץ בו לא בגלל שהוא מפחד ממשהו אלא בגלל שהוא הגיע להכרה שזהו מעשה לא נכון שאין לעשותו.
על פי חז"ל בתשובה מיראה, מכיוון שהכוח המניע אותה הוא עדיין האגואיזם של האדם שחפץ בטובתו, הזדונות הופכות לשגגות, הכתמים נמחקים אבל יש עדיין רשמים שלילים שמעיבים על נפשו של האדם, ואילו בתשובה מאהבה שהכוח המניע אותה הוא אידאליות, מבט רחב הקף, והכרה ברורה, הזדונות נעשות כזכויות, וכאילו שהוא עשה מעשים טובים, מכיוון שהאנרגיה השלילית של החטאים איננה מדוכאת אלא מתועלת לכיוונים חיוביים, ולכן בתשובה זו העצבות והלב הנשבר מתחלפים באהבה ובשמחה.
[עריכה] עיתוי התשובה
זמנה של התשובה היא בכל השנה, אבל ישנה תקופה מיוחדת לה והיא ארבעים הימים שבין ראש חודש אלול לבין יום כיפור. גם בימים אלו התקופה שבין ראש השנה ליום כיפור מיועדת במיוחד לתשובה, ונקראת עשרת ימי תשובה. ולבסוף יום כיפור הוא יום התשובה, הסליחה והכפרה החשוב ביותר בשנה. ישנה בתלמוד תפיסה כי האוירה של יום כיפור מכפרת אף מבלי שהאדם עשה תשובה – "עיצומו של יום מכפר".
- הרמב"ם אומר שאדם שחטא חטא מסוים והחליט לחזור בתשובה ופתאום נזדמן לו לחטוא על על אותו החטא. ואף על פי כן הוא לא חטא שוב (באותו חטא) הוא במעלה הגבוהה ביותר.
- אדם זקן שמזדמן לו לחטוא את אותו החטא שהיה צעיר ועכשיו הוא כבר לא יכול לעשות את אותו החטא אבל בלב הוא חזר בתשובה, זה נחשב לו לתשובה, אך לא באתה הרמה של הצעיר יותר.
[עריכה] מרכיבי תהליך התשובה
תהליך התשובה צריך לכלול את המרכיבים הבאים בכדי להחשב ככזה:
- עזיבת החטא. האדם צריך מבחינה מעשית לעזוב את החטא, אחרת יחשב למי שטובל ושרץ בידו.
- חרטה. האדם צריך להתחרט ולהצטער על המעשה הרע שעשה.
- וידוי דברים. האדם צריך לומר בקול ולפרט את חטאו בפני עצמו, בכדי להיות מודע למעשה.
- קבלה לעתיד. האדם צריך לקבל על עצמו, שמכאן ואילך הוא לא יעשה את המעשה הזה יותר.
ניתן לראות שהתשובה מקיפה את כל כוחותיו של האדם. גוף, נפש, דיבור ושכל. עזיבה פיסית, חרטה נפשית, וידוי בדיבור וקבלה שכלית לעתיד.
אלמנט חשוב הבא לידי ביטוי בתשובה הוא לקיחת האחריות של האדם למעשיו.
על פי גישת חז"ל, מספיק שהאדם הרהר בתשובה, הדבר הזה גורם לו להיות צדיק באותו רגע. כך שאדם שמוחזק כרשע, אם אמר לאשה, "תתקדשי לי, על מנת שאהיה צדיק גמור", מקודשת מספק, שמא הרהר בתשובה באותו רגע. [6] באותו עניין הם אמרו, שאם ראית תלמיד חכם חוטא בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, כי לבטח עשה בנתיים תשובה ונמחל לו. [7]
על פי הרב יוסף דב סולובייצ'יק (על התשובה, עמ' 61-65) הוידוי הכרחי לתשובה מכיוון שהוא נועד להבהיר ולגבש לאדם עצמו את הרהוריו המעורפלים בשפה ובמלל ברור ומדוייק, ולגרום לאדם להסתכל לאמת בעיניים, בשבירת מנגנון ההדחקה הטבעי, שדוחה עובדות שאינן נוחות לאדם, כך שהאדם יודה בפה מלא ויקרע את המסווה שהוא שם על פניו ואת המחיצות שהקים בינו לבין עצמו.
[עריכה] התשובה בהגות
לעומת פרידריך ניטשה שלא הבין את מושג התשובה וטען שהגיבורים האמיתיים אינם המתחרטים והמתייסרים, אלא "הפושעים שעמם דוסטוייבסקי חי בבית הכלא... כל כולם טבעים איתנים", שלא חזרו בתשובה, "העולים בערכם" על מי שנשבר ('הרצון לעוצמה', 233). הרב אברהם יצחק הכהן קוק כמו הרבה הוגים יהודיים, מתייחס באהדה רבה לרעיון התשובה בספרו "אורות התשובה", שם הוא מדבר על התשובה כעל רעיון מרכזי של היהדות, ותהליך קוסמולוגי כללי שעובר כל העולם בהתפתחות הרוחנית שלו של התעלות והתקשרות לאידאת החירות.
בהקשר של האדם הפרטי הוא כותב שכאשר מתוקן היסוד הנפשי שגרם את החטא, מתבטל רישומו של החטא בנפש, אף שתוצאותיו במציאות לא התבטלו. יתרה על כך, לעיתים המעשה הרע עצמו נעשה קטליזטור וכוח מניע לעשייה של מעשים חיוביים. בתשובה הוא רואה לא רק מענה על חטא אלא אף שבירת דפוסי פעולה שגרתיים וקבעונות שמצמצמים את האדם ומגבילים את יכולתו ואת מימוש הפוטנציאל הגלום בו.
על פי הרב קוק כל המהלך ההיסטורי של העולם, הינו מהלך של תשובה ושל תיקון. התשובה היא אידאה קוסמולוגית של שיפור, השתכללות ותיקון, שאיננה חייבת להיות קשורה לחטא קונקרטי. בתהליך השיבה של עם ישראל אל ארצו, ובהתפתחות הרפואה והמדע, כמו גם בהתפתחותה המוסרית של האנושות, ראה הרב קוק תהליך של תשובה.
עוד על פי הרב קוק, בהתאם לתפיסתו שהטוב גנוז בהווית העולם והאדם, התשובה המרכזית היא התבוננות עצמית ושיבה של האדם, העם והאנושיות אל עצמם, להיות כפי שהם באמת. "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה להסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכול נעשה מעורבב ומסופק. התשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו ומיד ישוב אל אלוקיו... ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה". [8]
על פי ר' צדוק הכהן מלובלין [9] עיקרה של התשובה הוא שינוי תודעתי של האדם, שיכיר שאלוהותו של ה' פרושה על הכול - רע כטוב, "שיכיר ויבין שכל מה שחטא, היה גם כן ברצון השם יתברך" ולכן זדונות נחשבות כזכויות, מכיוון שאף הם נעשו ברצון האל. על פי ר' צדוק מדובר בהשגה גבוהה ביותר שלא פשוט להגיע אליה, ומה שמייצג לדעתו אב טיפוס לתפיסה הזו הוא מצוות השעיר המשתלח ביום כיפור, שאילולי ישראל נצטוו לבצע אותו היה נחשב לאקט של עבודה זרה, אך מכיוון שיש ציווי אלוהי, העבירה לכאורה הופכת למצווה.
קרוב לתפיסתו רבי נחמן מברסלב [10] שסובר שהתשובה צריכה להיות תמידית, מכיוון שאין אפשרות לעשות תשובה בטהרת לב מבלי שמעורבים בה מניעים אישיים כלשהם, ולכן לאחר שהאדם עשה תשובה פעם אחת, הוא צריך לעשות תשובה על תשובתו הראשונה שהייתה פגומה בכוונה, וחוזר חלילה בכל פעם תשובה על התשובה הקודמת. הוא גם סובר שאף אם האדם מגיע לתיקון הכוונה לגמרי, עדיין הוא צריך לעשות תשובה על תשובתו, מכיוון שבתשובתו הראשונה תודעתו הייתה במקום נמוך מכפי שהיא נמצאת עכשו, והתשובה הייתה תלויה בתודעה, ולכן והוא צריך לעשות תשובה על שהגשים את רוממות האלוהות בתשובתו הראשונה ביחס למצבו הנוכחי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- הלכות תשובה - לרמב"ם
- שערי תשובה - לרבי יונה מגירונדי
- נתיב התשובה - למהר"ל מפראג
- אורות התשובה - ראי"ה קוק
- שובי נפשי - הרב שג"ר
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פעילויות על התשובה בספר יונה - באתר מקראגשר
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ המקור הקדום ביותר של המושג תשובה מצוי בספר דברים בפרשת התשובה. "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:" (דברים, ל' ב'). "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:" (דברים, ד' ל"ט).
- ^ "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ." (ישעיה, נ"ה ז') וראו גם יחזקאל י"ח כא-כח, הושע י"ד ב' וישעיהו מ"ד כב.
- ^ (ילק"ש בראשית ב' רמ"ז)
- ^ "רבי אחא ור' אבין בר בנימין בשם ר' אבא: גדול הוא כוחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטלת שבועה..." (מדרש רבה, ויקרא פרשה י פסקה ה) "דרש רבינו הקדוש גדול כוחה של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה...ולא עד הרקיע השביעי אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד..." (פסיקתא רבתי פרשה מ"ד).
- ^ ישעיה כב, יד
- ^ (בבלי, קידושין מ"ט ע"ב)
- ^ (בבלי, ברכות יט ע"א) רבי ישמעאל בעל האימרה, מסייג זאת לדברים שבגופו של אדם כגון שהעליב אדם אחר, אבל לא בחטא ממוני שם לא נסלח לו עד שיחזיר את הרכוש לבעליו.
- ^ (אורות התשובה פרק ט"ו)
- ^ צדקת הצדיק תורה מ'
- ^ (ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ו')
