מנדרינית תקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנדרינית (普通话)
מדינות שבהן השפה מדוברת:	סין, טאיוואן, סינגפור, מלזיה ועוד.
אזורים שבהם השפה מדוברת:	מזרח אסיה
סך כל הדוברים:	מעל 1,200,000,000
מספר הדוברים שזו שפת אמם:	כ-885,000,000
דירוג:	הראשונה המדוברת ביותר
סיווג משפחתי:	סינו טיבטית  סינית   מנדרינית
חומר נוסף:	ספר לימוד
מעמד רשמי
השפה הרשמית במדינות:	סין, טיוון, סינגפור, מלזיה
גוף מפקח:	ברפובליקה העממית של סין מספר מוסדות לעניין זה בטיוון מפוקחת על ידי המועצה לקידום מנדרינית
ראו גם: שפה - רשימת שפות

מנדרינית תקנית היא שפה המשתייכת מבחינה בלשנית לקבוצת השפות הסיניות (כמו קנטונזית, הַאקּה ועוד) בתוך משפחת השפות הסינו טיבטיות. המנדרינית התקנית היא לשונה המדוברת הרשמית של סין (הרפובליקה העממית של סין) ושל טאיוואן (הרפובליקה הסינית). כמו כן היא מהווה אחת מארבע הלשונות הרשמיות של סינגפור. המנדרינית נכתבת בכתב הסיני, הן המסורתי והן המפושט.

המנדרינית התקנית מבוססת על הניב הבייג'ינגי של מנדרינית, שהיא בתורה קבוצת ניבים סיניים המדוברים ברחבי צפון סין ודרום מערבה. בשימוש יומיומי מכונה המנדרינית התקנית פשוט "מנדרינית", אך עם זאת יש להבחין בינה לבין קבוצת הניבים עליה היא מבוססת. אבחנה זו תאומץ בהמשך המאמר כדי למנוע בלבול.

הגרסה שבשימוש בסין מכונה פּוּ-טוֹנג-חְװָה (普通話/普通话/pŭtōnghuà) , שפירושו "השפה הכללית", ואילו זו שבטאיוואן מכונה גְווֹ-יוּ' (國語/国语/guóyŭ), שפירושו "השפה הלאומית". במקומות אחרים, כמו סינגפור ומלזיה מכונה השפה חְװָה-יוּ' (華語/华语/huáyǔ), שמשמעו "השפה הסינית". כל שלושת המונחים משמשים לסירוגין בקהילות סיניות ברחבי העולם כתוצאה ממפגש בין קהילות סיניות ממקומות שונים.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פונולוגיה 3 דקדוק 4 מנדרינית תקנית וניב בייג'ינג 5 מנדרינית תקנית וניבים אחרים 6 ראו גם 6.1 מקורות מקוונים 6.2 מקורות לא מקוונים

[עריכה] היסטוריה

כבר בעת העתיקה, הכילה הסינית מגוון רחב של ניבים. כפועל יוצא, היו מאז ומתמיד ניבים יוקרתיים או ניבים תקניים. אמרות קונפוציוס, למשל, נכתבו ב"יא-יאן" (雅言/yǎyán), "שפת החברה הגבוהה", ולא בניב מקומי; בזמן שושלת האן יש התייחסות בטקסטים ל"טוֹנְג-יוּ'" (通語/通语/tōngyǔ), "השפה המשותפת". ספרי חרוזים החל מתקופת השושלת הצפונית והשושלת הדרומית מצביעים על צורת הגייה אחת או יותר באותם זמנים. עם זאת, כפי הנראה ניבים אלה לא היו ידועים מחוץ לשכבות המשכילות, וייתכן שאף בקרב האליטה המשכילה ההגייה הייתה מגוונת מאוד, זאת כיוון שהגורם המאחד של הסינית, הסינית הקלאסית, היוותה תקן לכתיבה ולא לדיבור.

שושלת מינג (1368 - 1644) ושושלת צ'ינג (1644 - 1912) החלו להשתמש במונח גְװַאן-חְװָה (官話guānhuà/), או "דיבור רשמי", בהתייחסם לשפה שהייתה בשימוש בחצר הקיסרית. נראה כי בתחילה התבסס תקן זה על ניב נאנג'ינג, אך הניב של בייג'ינג תפס בהדרגה את מקומו, על אף כי בבירה בייג'ינג עצמה חיו ופעלו דוברי מגוון רחב של ניבים מבין נושאי המשרות כמו גם פשוטי העם. במאה ה-17 הקימה הקיסרות אקדמיות להגייה נכונה (גֶ'נְג-יִין שׁוּ-יְוֵ'ן 正音書院/Zhèngyīn Shūyuàn), מתוך מטרה למסד את ההגייה הבייג'ינגית כהגייה התקנית, אך לנסיונות אלה הייתה הצלחה מועטה בלבד. אפילו במאה ה-19 התקשה הקיסר להבין חלק משרי החצר שלו, שחלקם לא הקפידו כלל על הגייה תקנית. אף על פי כן, עד 1909 הצליחה שושלת צ'ינג הגוועת למסד את ניב בייג'ינג כ"שפה הלאומית" (國語/guóyǔ).

קידום שפה לאומית משותפת נחל הצלחה רבה יותר אחרי הקמת הרפובליקה הסינית ב-1912. בהתחלה, נעשה נסיון להחדיר לשפה הלאומית מרכיבים מניבים סיניים אחרים, מעבר לניב של בייג'ינג. אך נסיונות אלה הפכו את השפה למלאכותית למחצה, והיה קושי אמיתי ללמד אותה, כיוון שאיש לא דיבר בה. נסיון זה נזנח לבסוף ב-1924, והניב של בייג'ינג הפך למקור העיקרי של השפה הלאומית הרשמית המדוברת, זאת עקב המסורת של החשבתו כניב יוקרתי עוד מתקופת שושלת צ'ינג. מרכיבים מניבים אחרים מוסיפים להתקיים בשפה, אך הם מתקיימים בבחינת יוצאים מן הכלל.

הרפובליקה העממית של סין, שקמה ב-1949, המשיכה בקו זה. ב-1955, הוחלף שמה של השפה לפּוּ-טוֹנג-חְװָה (普通話/普通话/pŭtōnghuà), או "השפה המדוברת הכללית". ברפובליקה הסינית, שהמשיכה לשלוט בטאיוואן ובאיים נוספים, נשאר שמה של השפה "גְווֹ-יוּ'". מאז, התפתחו שני הניבים הרשמיים בנפרד, אם כי ההבדלים מזעריים ומתבטאים בעיקר בחידושן של מילים מודרניות (כגון "מחשב" ו"אינטרנט") ובהגייה שונה של סימנים בודדים.

מערכות החינוך היסודי בסין ובטאיוואן מסוּרות שתיהן להנחלת השפה המנדרינית. כתוצאה מכך, התרחבה תפוצת השפה, ומרבית הסינים בסין ובטאיוואן דוברים בימינו מנדרינית שוטפת. בהונג קונג, נותרה קנטונזית תקנית השפה הרשמית הן במערכת החינוך והן בשיח רשמי, אך השפעתה של המנדרינית התקנית גוברת בהתמדה.

[עריכה] פונולוגיה

הפונולוגיה של המנדרינית איננה אחידה, כיוון שדובריה הרבים (ומנהיגים בכללם) משלבים בדיבורם את הניב הילידי שלהם עצמם. עם זאת, קיימת הגייה תקנית הדומה מאוד להגייה בבייג'ינג, וקרייני רדיו וטלויזיה נבחרים עפ"ר בין השאר בשל מבטאם התקני.

המנדרינית מאופיינת בחלוקה ברורה להברות ולהפרדה בין עיצורים תחיליים לסופיים. כך, מרבית העיצורים המופיעים בתחילת הברה אינם מופיעים בסופה, ולהפך. כמו כן, תנועות מסוימות מופיעות רק אחרי עיצורים מסוימים. במנדרינית בפרט, מבחר העיצורים הסופיים הוא דל מאוד, כך שבסיכומו של דבר - אוסף ההברות הכולל הוא דל מאוד, וכולל מאות בודדות של הברות.

מאידך, שלל העיצורים והתנועות זר ברובו לדוברי העברית, וקשה לאבחנה ולהגייה (למעשה, העיצורים היחידים הזהים לחלוטין למקביליהם העבריים הם מ, נ, ל, פֿ רפה ואולי ס). הסינית עשירה מאוד בעיצורים מחוככים (כגון "צ'" ו-"ג'" בעברית), ומבחינה בין עיצורים מנושפים ללא-מנושפים (אבחנה שאינה קיימת בעברית), אך דלה מאוד בעיצורים קוליים (כגון "בּ", "ג", "ד"). נוסף על כך, סינית היא שפה טונאלית, הווה אומר, משמעותה של כל הברה נקבעת לא רק על-ידי העיצורים והתנועות המרכיבים אותה, אלא גם על-ידי הטון בו היא נאמרת. במנדרינית, קיימים חמישה טונים שונים (גבוה, עולה, יורד-עולה, יורד ונייטרלי).

כדי לשקף את ההגייה של המנדרינית נאמנה, פותחו לא מעט שיטות תעתיק, רובן לכתב הלטיני. הנפוצה שבהן, שהיא גם השיטה הרשמית בסין היבשתית, נקראת פּין-יִין (拼音/Pīnyīn), והיא זו הנמצאת בשימוש בוויקיפדיה. שיטות תעתיק נוספות הן שיטת ווייד-ג'יילס, אשר משמשת עדיין במערב, בעיקר באקדמיה, תעתיק טונג-יונג פין-יין, שנמצא בשימוש חלקי בטאיוואן, ותעתיקים נפוצים פחות כגון הבריטי הישן (המכונה "old postal" לפעמים), תעתיק צרפתי ואחרים. תעתיקים שונים הם הסיבות לבלבול בין מושגים זהים הנכתבים בשיטות שונות. ייתכן, למשל, ששמות טאיוואניים יופיעו בשיטות אלה פה ושם. טאיוואן אימצה שיטת תעתיק אחרת, המבוססת על א"ב פונטי, שהופק מסימניות ששונו. שיטת תעתיק זו מכונה לעיתים "בּו פּו מו פו" (Bo Po Mo Fo), על שם ארבעת הסימנים הראשונים שבה. בעברית לא קיימת שיטת תעתוק אחידה ורשמית, והתעתיק המופיע כאן מתבסס על תרגומים שראו אור בעברית, ועל שיטת פין-יין. עם זאת, נעשים מאמצים בכיוון זה, והאוניברסיטה העברית מפרסמת באתר שלה טבלת תעתיק, והשאיפה היא שהוא יהפוך לתקן דה-פקטו.

הברה במנדרינית מורכבת ממספר חלקים, המפורטים בטבלאות שלהלן.

1. עיצור תחילי אחד מתוך הטבלה שלהלן.
2. לאחר העיצור הראשון, עשוי להופיע חצי עיצור אחד מתוך י [i], וו [u], או ו' [y] ‏(בפין-יין נכתב כ-ü או u). עיצורים אלה יכולים לשמש גם כעיצורים תחיליים בפני עצמם (השווה "גְ'יאנְג" ו"יאנְג").
3. תנועה: אוסף התנועות בסינית שונה לא מעט מן העברי. בניגוד לעברית, לא כל תנועה יכולה להופיע עם כל עיצור, או עם כל סיומת. כך, למשל, תנועת חיריק לא יכולה להופיע עם התחיליות ס, ג, ק, שׁ ואחרות.
4. עיצור סופי: מגוון העיצורים הסופיים הוא דל מאוד; כמו כן, הברות יכולות להישאר פתוחות.
5. טון: כאמור, כל הברה נהגית בטון מסוים. זהו החלק הזר ביותר לשפה העברית, והוא דורש לא מעט תרגול, בעיקר בשמיעת הטונים. על-ידי ניקוד דיאקריטי מעל לתנועה, או על-ידי מספר בסופה. מחוץ לספרי לימוד ומילונים, כמעט שלא ניתן למצוא סימון של טון. עקרונית, יכול כל טון להופיע עם כל הברה.

עיצורים פותחי הברות במנדרינית
Pīnyīn	תעתיק עברי	תעתיק באמצעות IPA	תיאור	חצאי-עיצור מותרים
				[Ø]	[i]	[u]	[y]
b	בּ	p	כמו פּ דגושה, אך לא מנושפת. בין בּ ל-פּ	Ø	‏ i	‏ u	‏
c	צ	tsʰ	כמו צ, אך מנושפת	Ø	‏	‏ u	‏
ch	צ'	tʂʰ	כמו צ', אך מנושפת	Ø	‏	‏ u	‏
d	ד	t	כמו תּ, אך לא מנושפת	Ø	‏ i	‏ u	‏
f	פֿ	f	כמו פֿ רפה.	Ø	‏	‏	‏
g	ג	k	כמו כּ, אך לא מנושפת. בין ג ל-כּ	Ø	‏	‏ u	‏
h	ה \ ח	x	בין ה עיצורית ל-כ רפה.	Ø	‏	‏ u	‏
j	ג'	tɕ	כמו ג' לעיל, אך אין להשתמש בקצה הלשון. כדי להגות את הצליל, נסה להשמיע הגה בין ג' ל-צ', אך המנע מלגעת בחך עם קצה הלשון.		‏ i	‏	‏y
k	כּ	kʰ	כמו כּ, אך תמיד מנושפת	Ø	‏	‏ u	‏
l	ל	l	כמו בעברית	Ø	‏ i	‏ u	‏y
m	מ	m	כמו בעברית	Ø	‏ i	‏ u	‏
n	נ	n	כמו בעברית	Ø	‏ i	‏ u	‏y
p	פּ	pʰ	כמו פּ דגושה, אך תמיד מנושפת	Ø	‏ i	‏ u	‏
q	צ'	tɕʰ	כמו צ' לעיל, אך קצה הלשון לא נוגע בחך (ראו לעיל)		‏ i	‏	‏y
r	ז'	ɻ	בין r אמריקאית ב-""rank"" ל-ז' ב""בז'"" שני עיצורים אלו נוטים להתחלף	‏ Ø	‏	‏‏ u	‏ ‏
		ʐ
s	ס	s	כמו בעברית	Ø	‏	‏ u	‏
sh	שׁ	ʂ	כמו שׁ, אך הלשון מקושתת כלפי מעלה. מזכיר את Ш ברוסית	Ø	‏	‏ u	‏
t	ט	tʰ	כמו תּ, אך תמיד מנושפת	Ø	‏ i	‏ u	‏
w	ו \ וו	w	כמו וו במלאווח		‏	‏ *	‏
x	שׂ \ ס	ɕ	כמו ש, אך קצה הלשון לא נוגע בחך (ראו לעיל). מזכיר את ch ב-ich בגרמנית.		‏ i	‏	‏y
y	י	j	כמו בעברית		‏ *	‏	‏
z	דְז	ts	בין דְז (כמו באדוארד שבארנאדְזה) ל-צ. לא מנושף	Ø	‏	‏ u	‏
zh	ג'	tʂ	כמו צ', אך לא מנושפת. בין ג' ל-צ'	Ø	‏	‏ u	‏

במנדרינית תקנית שמונה תנועות יסודיות. לחלקן יש יותר מהגייה אחת (המתבטאת בעמודת הIPA), אך הן בתפוצה משלימה.

תנועות יסודיות
Pīnyīn	עברית	תיאור	IPA	הערות
‏a	ָ\ַ	כמו בעברית	a
			ɑ‏‏‏	מופיע רק בהברות פתוחות או עם סיומת [ŋ ]
‏e	ֵ	כמו בעברית	e	רק לפני עיצור סוגר [ɪ] ‏ בפין-יין בסיומת [ueɪ] ה-e לא נכתבת
			ɛ	רק בהברה פתוחה או עם עיצור סוגר [n] ‏ בפין-יין נכתב כ-a לפני n.
‏e	ֶ	בין תנועת אֵה לאוֹ בעברית	‏‏ə‏‏
			ɤ	מופיע רק בהברות פתוחות או עם סיומת [ŋ ]
‏i	ְה	מעין שווע נע	z̩‏/ɨ	מופיע רק בהברות פתוחות אחרי דז, צ, ס, ז'
			‏ʐ̩‏/ɨ‏	מופיע רק בהברות פתוחות אחרי ג'(zh), צ'(ch), שׁ
i	ִי	כמו בעברית	‏i
‏o	-וֹ	כמו בעברית	‏ɔ‏	רק בהברות פתוחות
			ɤ‏
u	-וּ	כמו בעברית	‏u‏/‏ʊ‏	בפין-יין ייכתב כ-o לפני ng
ü	-וּ'	בין אִי ל-אוּ בעברית; כמו ü בגרמנית	‏y‏	בפין-יין יופיע אחרי x,q,j,y‏ כ-u (כלומר, ללא האומלאוט)

עיצורים סופיים במנדרינית
Pīnyīn	תעתיק עברי	ייצוג ב-IPA	תיאור
n	-ן	n	כמו בעברית
ng	-נְג	ŋ	נהגה כעיצור אחד, כשהקצה האחורי של הלשון נצמד לחיך האחורי לפני הענבל
i	-י	ɪ	י עיצורית
o/u	-ו	ʊ	כמו w אנגלית

במנדרינית תקנית קיימת גם תופעה של רוטיזציה. זו מתבטאת בעיצור /ɻ/, הדומה ל-r באנגלית אמריקאית. עיצור זה יכול להופיע בשני מקרים:

1. במספר מצומתם של מילים כגון 二 "שתיים", 耳 "אוזן" ואחרות. כולן נהגות תמיד כ-[ɑɻ] (אַר) ללא תחילית.
2. כסיומת של שמות עצם (儿/兒). במקרה זה הסיומת משתלבת עם בסגירת ההברה לפי החוקיות הבאה:

• העיצורים הסוגרים [i] ו-[n] נופלים.
• העיצור הסוגר [ŋ] נופל, אך ההברה כולה הופכת למאונפפת.
• התנועות [i] ו-[y] הופכים לחצאי תנועות ונוספת אחריהן תנועת [ə].
• [ɑ] הופך ל-[a].
• [e], ‏[z̩] ו-[ʐ̩] הופכים ל-[ə]‏.
• [ɛ] בסיומות [iɛn] ו-[yɛn] הופך ל-[ɑ] (אך נשאר [ɛ] ב-[iɛ] וב-[yɛ]).

טונים במנדרינית
מספר	Pīnyīn	שם הטון	תיאור ביטוי הטון
1	ā	陰平/阴平 יִין-פּינְג	הברה מוטעמת בעלת צליל גבוה מתמשך.
2	á	陽平/阳平 יאנְג-פּינְג	הברה מוטעמת בעלת מגמת צליל קבועה, ישנה עלייה מטון רגיל לטון גבוה, הברה מוטעמת רגילה כמו בעברית.
3	ă	上聲/上声 שׁאנְג-שֶׁנְג	הברה מוטעמת בעלת מגמה צליל משתנה, קודם ישנה ירידה מטון נמוך לטון נמוך יותר ואז עלייה חדה לטון כמעט גבוה.
4	à	去聲/去声 צ'ו'-שֶׁנְג	הברה מוטעמת בעלת מגמת צליל קבועה בה ישנה ירידה חדה מטון גבוה לטון נמוך.
5,0	a	轻声 צ'ינְג-שֶׁנְג	הברה בלתי מוטעמת ולכן נשמעת כחסרת טון, מופיעה במלים רבות במנדרינית המורכבות משתי הברות.

ניתן לשמוע את ארבעת הטונים ב-[1]

[עריכה] דקדוק

ראו את המאמר העיקרי דקדוק סיני.

[עריכה] מנדרינית תקנית וניב בייג'ינג

הסינית התקנית, כפי שהיא מוגדרת על-ידי הרפובליקה העממית של סין, משתמשת ב:

• מערכת ההגאים של בייג'ינג, למעט מספר צורות הגייה מקומיות (תושבי בייג'ינג נוטים להוסיף סיומת ר/儿 במילים רבות). עם זאת, בפועל, הניב של בייג'ינג אינו זהה לפּוּ-טונְג-הְוָה, וקל להבחין בין דיבור של אנשי בייג'ינג לדיבור התקני. כמו כן, רוב דוברי הסינית משלבים את הניב המקומי שלהם בדברם מנדרינית תקנית.

• אוצר המילים של הניבים המנדריניים בכללם. משמעות הדבר שמילים וביטויים הנחשבים לעגה מקומית אינם מוכללים בתקן, כך שסינים שאינם תושבי בייג'ינג עשויים לא להבין מילים האופייניות לבייג'ינג. מצד שני, אוצר המילים של הניבים הסיניים השונים הוא דומה מאוד, בייחוד בתחומים מקצועיים, כגון ממשל, חוק ומדע (הדבר דומה מעט לשפע המילים היווניות והלטיניות בשפות האירופיות), כך שחלק ניכר מאוצר המילים התקני משותף לכל הניבים הסיניים (לפחות בכתב אם לא בהגייה).

• דקדוק ושימוש של סינית מודרנית כפי שהוא מופיע ביצירות מופת הכתובות בסינית מודרנית, כגון כתביו של לוּ-שׂוּ'ן (鲁迅). אלו, בתורם, מבוססים על הדקדוק הצפוני (בעיקר), הדרומי והקלאסי.

תיאורטית, הרפובליקה הסינית (טאיוואן) מגדירה אחרת את המנדרינית, אך בפועל, ההבדלים מסתכמים בטונים שונים למספר מועט של מילים.

על אף שהסינים מבחינים בין ניב בייג'ינג למנדרינית התקנית, מספר היבטים המזוהים עם ניב בייג'ינג חדרו לשפה התקנית. ביניהם ניתן למנות את צורת פניית גוף שני נימוסית - נִין\您 והבחנה בין צורת 'אנחנו' כללית (ווֹמן\我们) לצורת 'אנחנו' הכוללת את המאזין (דְזַאן-מְן\咱们). עם זאת, הסינים כמעט שלא משתמשים באבחנות האלה.

[עריכה] מנדרינית תקנית וניבים אחרים

במקרים רבים, המנדרינית התקנית שונה מאוד מניבים מדוברים מקומיים, עד כדי חוסר הבנה הדדי. לא נדיר ששני אנשים הסבורים שהם מדברים, לדעתם, מנדרינית תקנית יזדקקו למתורגמן. עם זאת, מאמצי ממשלות סין, טאיוואן וסינגפור העלו משמעותית את מספר דוברי המנדרינית התקנית.

תפקידה של המנדרינית התקנית כשפה הסינית הרשמית, מטעה רבים לראות בה את "השפה הסינית". למעשה, למרות שממשלות סין וטאיוואן שתיהן מעודדות את השימוש במנדרינית תקנית, לאף אחת מהן אין עניין או כוונה ששפה זו תחליף את השפה המקומית, ולמעשה, המנדרינית התקנית רחוקה מלהחליף את הניבים המקומיים, הנמצאים בשימוש יומיומי במקומות רבים, בעיקר במחוזות הדרומיים של סין, ובטאיוואן עצמה. תושבים מקומיים רבים, מבוגרים בפרט, אינם מיטיבים לדבר מנדרינית תקנית, או אף אינם מבינים אותה כלל. סקר מקיף שארך שש שנים ונסתיים בדצמבר 2004 גילה, שרק 53% מתושבי סין מסוגלים לתקשר במנדרינית תקנית (China Daily).

[עריכה] ראו גם

[עריכה] מקורות מקוונים

• שיעורים בשפה המנדרינית ותרבות סינית
• שיעורים (בווידאו-סטרימינג) בשיחה בסיסית למטיילים בסין
• שיעורים במנדרינית מדוברת של ד"ר טיאן-וויי שייה – אחד המומחים בתחום לימוד סינית ברשת
• מדריך להגיית השפה הסינית

[עריכה] מקורות לא מקוונים

• יורי פינס וגדעון שלח, עלייתה ושקיעתה של הקיסרות הסינית
• ליהי יריב-לאור, דקדוק הלשון הסינית המודרנית, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2002. ISBN 965-493-153-2.