מומיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מומיה בכתב חרטומים | ||||
|
מומיה הינה גוויה משומרת. המומיות הנודעות ביותר הן אלו שנחנטו במטרה לשמרן, ביחוד במצרים העתיקה. בסין נתגלו גוויות משומרות בתאי ארז שקועים, ארוזים בצמחי מרפא. מומיות נוצרו, כמו כן, באופנים טבעיים. אוטצי איש הקרח, לדוגמה, השתמר עקב תנאי קור.
המושג לקוח מהמילה הערבית "מומיה", משמע אספלט. בעבר נחשב האספלט כמרכיב חיוני בתהליך חניטת המומיה, בעיקר עקב העור השחור שאפיין את הגוויות, אולם כיום נדחק הרעיון כאפשרי. אפשרות אחרת למקור השם הוא במילה המצרית "מומ", שמשמעותה שעווה. מנגד לאספלט, שעוות דבורים הייתה בשימוש רב בחניטה המצרית.
המומיות השמורות ביותר הן אלה של הפרעונים וקרוביהם, מומיות אלו נחבשו בתשומת לב רבה יותר והיו מוגנות יותר. המומיות ששרדו נותנות לנו את האפשרות להביט לתוך העבר ולדעת משהו על המצריים העתיקים ועל זמנם. שלוש מהמומיות הידועות ביותר הם של תות ענח' אמון, סטי,ורעמסס השני.
[עריכה] היסטוריה של המומיות
העתיקות שבגוויות מצרים העתיקה לא עברו את תהליך הממיפיקציה המורכב, שאפיין את השושלת הראשונה. המתים נקברו בארון מתים עשוי קנה, ונקברו בחול. החול הלוהט יבש במהרה את גופות המתים ומנע את ריקבון הגופה. אחר זמן מה, מנגד, החלו המצרים לקבור את מתיהם בארונות עץ, וכדי למנוע את ריקבון הגופה החלו לחנוט את גופות המתים.
המומיה הקדומה ביותר מתוארכת למאה ה-34 לפנה"ס, למרות שאינה מומיה במובן המלה. הגוויה מוצגת במוזיאון הבריטי, וזכתה לכינוי "ג'ינג'ר", בגלל שיערה האדום. ג'ינג'ר נקבר במדבר המצרי. אולי נרגמה גופתו, כדי למנוע את אכילתה בידי תנים. תנאי המדבר החמים יבשו את הגופה, ומנעו מרקמות השריר להירקב. ג'ינג'ר נקבר עם מספר כלי חרס, שהכילו את מזונו בדרכו לעולם הבא. לא קיים תיעוד של מנהגים דתיים מהתקופה הזאת, ואין לדעת אם הייתה זאת כוונת המצרים לשמר את גופת המתים. אך בימי השושלת הראשונה כבר ניתן להבחין ברצון מובהק לשמר את הגופות.
בימי הממלכה התיכונה, מ-2055 לפנה"ס עד 1650 לפנה"ס, החונטים הוסיפו שלבים לתהליך. בשלב זה הוציאו החונטים את מוח הגוויה בעזרת וו. בתחילה חוררו את גולגולת הגוויה, ומאוחר יותר משכו את מוחה דרך האף. בתקופה זאת היה בשימוש הנטרון והשרף לייבוש הגוויה.
המצרים הרחיבו את תהליך הממיפיקציה גם לחיות קדושות כחתול, איביס ונץ, שנחנטו בכמויות אדירות. טכניקות שימור היה בשימוש תרבויות נוספות בעולם. הסקיתים, האינקה ותרבויות נוספות של פרו, סקוטלנד ומקסיקו נהגו לעיתים לחנוט את מתיהם.
