שעווה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שעווה היא שם כולל לקבוצת חומרים מוצקים, רכים מאוד, בעלי שימושים מגוונים.
רוב סוגי השעווה המלאכותיים (סינתטיים) הינם חומרים אורגניים המיוצרים מנפט. בדרך-כלל מדובר באלקאנים ארוכי שרשרת, בעלי 20 אטומי פחמן ויותר. החומר הידוע ביותר מסוג זה הוא פּרפין.
השימוש המוכר ביותר של השעווה הוא ככל הנראה ייצור נרות, אך מכלול השימושים גדול הרבה יותר, וכולל בעיקר סיכוך ושימון בתעשייה. שימוש נפוץ נוסף הוא מריחת שעווה על כלי רכב, לשם הקניית ברק והגנה.
נשים וגברים כאחד משתמשים בשעווה להסרת שיער עודף מגופם. על הגוף מניחים מן מדבקה מחוממת המצופה בשעווה נוזלית. כשהשעווה מתקררת והופכת מוצקה נלכדות השערות בתוכה; אזי יש להסיר את המדבקה מהגוף. שיטה זו יעילה הרבה יותר מגילוח פשוט, שכן שורשי השיער מוסרים אף הם, דבר המונע גדילת שיער למשך זמן ארוך; חסרון השיטה הוא הכאב בה היא כרוכה, מאותה הסיבה בדיוק - שורשי השיער קשורים לעצבים, ומשיכתם הפתאומית גורמת לכאב.
בגופם של בעלי חיים מיוצרת שעווה טבעית, בעלת הרכב אחר לגמרי. השעווה מופרשת לעתים קרובות על-ידי בלוטות חיצוניות (באוזניים, למשל, או על-גבי העור מבלוטות הזיעה), ומשמשת להגנה פיזית, סיכוך והרחקת פתוגנים.
[עריכה] שעווה בציור ופיסול
שעווה משמשת בכמה אופנים באמנות: כחלק משלב היציקה בפיסול. יוצקים שעווה בזמן יצירת דפנות תבנית היציקה. לאחר שהתבנית מוכנה מחממים את השעווה וממיסים אותה כך שמתקבלת יציקה חלולה, דבר אשר יכול לחסוך חומר יקר וכן תורם ליציבות הפסל ולהפחתת משקל. המושג ביוונית עתיקה ללא שעווה פרושו שלם או נאמן מאחר ופסל אבן שנשבר הושלם בעזרת שעווה
ברחבי העולם קיימים מוזיאוני שעווה רבים. הפסלים המוצגים בהם הינם בדרך-כלל של אישים מפורסמים. במוזיאונים שוררת באופן תמידי טמפרטורה נמוכה בכדי למנוע מפסלי השעווה להימס. מוזיאון השעווה הידוע ביותר בעולם הוא מאדאם טוסו שבלונדון. גם בישראל קיים מוזיאון שעווה ותיק - במגדל שלום שבתל אביב.
סוג אחר של עבודה בשעווה הוא ציור שבו השעווה, המגוונת בפיגמנטים, משמשת כצבע. אמן בולט המשתמש בטכניקה זו כיום הוא הצייר האמריקאי ג'אספר ג'ונס.
ציור בעזרת שעווה הינה טכניקה שהשתמשו בה במצרים העתיקה בכדי לצייר על הקירות. עירבבו את הפיגמנטים בשעווה נמסה וציירו על האבן או על הטיח ולבסוף ליטשו את הציור.
