כרוב (תנ"ך)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרוב, ישות מלאכית המוזכרת מספר פעמים בתנ"ך.
ישנם מספר תיאורים בתנ"ך בנוגע לכרובים, אולם באופן כללי הם מתוארים כיצורים מכונפים המשלבים פני אדם ותכונות של בעלי חיים, אולי שוורים.
בתאולוגיה הקתולית מימי הביניים הכרוב מתואר כאחד המובילים בהיררכיית המלאכים, לצד השרפים. במסורת הנוצרית הפשוטה כרוב הפך למילה נרדפת ל"מלאך", ובמיוחד למלאכים בעלי חזות ילדותית.
בתפיסה המודרנית, בעקבות חז"ל, הכרובים הם דמויות של תינוקות מכונפים המסוככים על ארון הברית. עם זאת, אין זו הפרשנות היחידה, וייתכן שאין זה מתוך מסורת בנושא, שכן כבר אצל יוספוס פלביוס אנו מגלים שדמותם של הכרובים נשכחה לפני זמנו (המאה ה-1 לספירה).
מקור המילה "כרוב" אינו ברור. מספר חוקרים טוענים כי שורשו הוא במילה הבבלית "קַרַבּוּ", משמע להיות מבורך. בעוד שאחרים טוענים כי מקור השם ב"קִירַבּוּ", אל אשורי בעל דמות של אדם עם גוף של שור וכנפיים. חז"ל פירשו את המילה "כרוב" על דרך הארמית - "כרביא" (כמו ילד), אם כי נראה שאין לקבל זאת כניתוח בלשני מדעי של המילה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הכרובים בתנ"ך
בספר בראשית הכרובים מתוארים כשומרי עץ החיים אשר בגן עדן, חמושים בחרבות מתהפכות (אם כי משמעות מושג זה עצמו אינה ברורה).
וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים ( בראשית ג, כד)
ספר שמות מעיד כי הכרובים קישטו את יריעות אוהל מועד. וְאֶת-הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה, עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי--כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם (שמות כו, א)
על הכפורת, המכסה של ארון הברית, היו שני פסלים של כרובים. בבית המקדש של שלמה ניצבו בנוסף ליד הארון שני פסלים עשויים מעץ הזית ומצופים זהב, בגובה עשר אמות אשר סככו על ארון הקודש. ארון הקודש שכן בקודש הקודשים, בו התגלה אלוהים מ"בין הכרובים".
בתיאורי הנביאים, הכרובים היוו את מרכבתו, אולי בדומה לרוח שנשאה אותו, כמתואר בספר תהילים ובספר שמואל: וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב, וַיָּעֹף (שמואל ב' כב, יא; תהילים יט, יא)
יחזקאל תיאר את ה"מרכבה" בצורה מפורטת יותר. בחזונו, חיות המרכבה היו ארבע במספר, אחד של אריה, אחד של שור, אחד של נשר ואחד של אדם, ותכונות משותפות של יצורים אלו: גוף וידי אדם, רגלי פרסה של העגל וכנפיים. בתיאור אחר של החזון, מוחלפים פני השור בפני כרוב, ומכאן היו שהבינו שלכרוב צורה של שור.
[עריכה] הכרובים בבית המקדש
הכרובים שעמדו בבית המקדש (ומקביליהם על הארון) היו, לדעה המקובלת במחקר, למעשה דמויות חיה (שור או אריה) בעלות שתי כנפיים פרושות, אשר מילאו רק את חציו התחתון של הדביר (קודש הקודשים, החדר הפנימי במקדש שהיה כפי הנראה מוגבה מרצפת היכל), והאל הבלתי נראה כביכול ישב עליהם ו"הניח את רגליו" על ארון הברית. על פי חז"ל, לכרובים הייתה צורה של ילדים מכונפים. לפי חלק מן התיאורים, היו אלה ילד וילדה (לאחר גיל הבשלות המינית), אשר היו "מעורים זה בזה" בעת שעם ישראל היה רצוי לפני ה', ומורחקים אחד מן השני כאשר התרחק העם מה'. לפי תיאור זה, היה לכרובים תפקיד סמלי המתאר את האהבה שבין ישראל לאלוהים כאהבה בין איש לאישה, כדרך שפירשו חז"ל גם את שיר השירים.
הכרובים שעמדו בבית המקדש הראשון לא היו מעשה חריג. לפי הטקסט המקראי, הכרובים היו מראה נפוץ שעיטר את קירות המקדש:
"וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים..." (מלכים א' ו, כט)
את דלתות המקדש: "וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים..." (מלכים א' ו, לב)
ואת המקדש בכלל: "וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה" (מלכים א' ו, לה)
מאחר שהכרובים עיטרו את המקדש בשפע, ובמיוחד עקב העובדה שאת מקדש שלמה בנו בנאים פיניקיים, מניחים החוקרים שדמותם הייתה מוכרת לעם ולאמנים שיצרו אותם. על כן, כדי לזהות את דמות הכרובים, מחפשים החוקרים את המקבילות שלהם באמנות הסורית-כנענית מאותם ימים.
[עריכה] זיהוי דמויות הכרובים
הנתון הבסיסי הידוע לנו מהמקרא הוא שלכרובים יש כנפיים, על כן בבואנו לחפש דמויות של חיות או בני כלאיים שחלקם בעל חיים, אנו מוצאים דמויות, אשר זהותן לכרובים המקראיים אינה מוטלת בספק. באשורית נמצא את ה'כירובו' (kirubu), מונח המציין שור מכונף, דמות המצויה במקדשים מסופוטמיים קדומים. בנוסף לשור המכונף, אנו מכירים את דמות האריה המכונף (shedu או lamassu) אשר מלבד כעיטור על קירות ודלתות המקדשים, מצויים היו שניים מהם (האריות או השוורים המכונפים) כשומרים בשני צידי הכניסה למקדשים במסופוטמיה. כך ניתן לקרוא את הביטוי "כְּרוּבִים אֲרָיוֹת" כביטוי אחד המתייחס לכרוב בדמות אריה (shedu), המוצג בניגוד לכרוב בדמות שור (kirubu).
את הקשר בין כרובים לאריות ושוורים, ניתן למצוא כבר בתיאור בניית המקדש: "וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים..." (מלכים א' ז, כט) "וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת..." (מלכים א' ז, לו)
דמויות כרובים מפורטות ופועלות, נמצא אצל יחזקאל בפרק י', שם הכרובים הם בעלי ידי אדם: "וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל י, ח)
ובעלי ארבע כנפיים: "...וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל י, כא)
החזון עצמו מאוד מורכב ביותר, אך חשוב לציין כי יחזקאל מקשר בחזונו בין אריה, שור, נשר ואדם (החלקים המרכיבים את דמות ה'שדו' או ה'כירובו'): "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א, י)
הזיהוי הוודאי של כרובים כחיות מצוי אצל יחזקאל בהמשך: "וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר (יחזקאל א, טו) "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל א, כ)
השימוש של יחזקאל במונח "פנים" יצר אצל הפרשנים לאורך הדורות את ההבנה שהכוונה היא שיש לכל אחד מהכרובים ארבע פנים שונים בראשו, אך המילה "פנים" יכולה לשמש לאו דווקא כפני אדם (או חיה) אלא במשמעות צדדים, דהיינו שלכל כרוב היו 4 חלקים – פני אדם, כנפי נשר, גוף שור ורגלי אריה – דבר המקביל כפי שראינו לדמויות הכרובים ממסופוטמיה. אך בכל מקרה, לא ניתן להסתמך על תיאורו של יחזקאל כאמין או כדוייק מכמה סיבות. ראשית, כמות הפנים משתנה בפרק מ"א (18-19), שם נאמר: "...וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב: וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ" (יחזקאל מ"א, יח-יט)
וכן פני השור משתנים לפני כרוב: "...פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (יחזקאל י, יד)
כמו כן, בהשוואת תיאורי יחזקאל את האופנים והכרובים לכתוב על המכונות שהיו במקדש (מלכים א' ז'), יש האומרים כי משם הוא שאב את החומרים שהרכיבו את חזונו, אחרים אומרים ששאב את השראתו מאיורים ופסלים שראה במקדשי בבל - שכן הוא זכה להיות במקדש רק בילדותו, כאשר את רוב חייו בילה בגלות, וכל נבואותיו היו בבבל.
[עריכה] הממד הפיזי של הכרובים בבית המקדש
גודלו של הדביר בבית המקדש הראשון היה 20 אמות רבועות (20X20) ולפי הנאמר במלכים א' ו', דמויות הכרובים שבדביר היו 10 אמות רבועות (10X10) כל אחד, כך יוצא שהם מילאו את כל רוחב הדביר ('הבית הפנימי'), היות שכנפיהם, בניגוד לאלו של כרובים אחרים המוכרים לנו מהמזרח הקדום, היו פרושות מצד לצד וסוככות על ארון הברית שהועלה והוצב בין הכרובים, כנאמר במקרא: "וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף" (מלכים א' ו, כז) "כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה" (מלכים א' ח, ז)
מצב זה מותיר לנו 10 אמות רבועות של חלל ריק מעל ראשי הכרובים. אך חלל זה שהיה ריק מבחינה פיזית, לא היה ריק כלל מבחינה מטאפיזית, היות שניתן לפרש שבחלל זה שכנה הנוכחות האלוהית.
בתקופת בית ראשון האל היה כמו-מוחשי, דמות קיימת ופועלת בקרב העם, גם אם הוא אינו נראה בפועל. הכרובים (אלו שעל ארון הברית) היו קשורים באל עוד מזמן יצירתם במדבר, שכן הם היו הכלי או האמצעי לתקשורת בין האל למשה: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פט)
בתקופות מאוחרות יותר, בספרות המקרא מהמאה ה-8 לפנה"ס לערך ואילך, נמצא שורה של דימויים המציגים את האל כיושב על הכרובים:
"...ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים..." (שמואל א' ד, ד) "...ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו (על הארון)" (שמואל א' ו, ב) "...ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים..." (תפילת חזקיהו) (מלכים ב' יט, טו) "...ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים..." (תפילת חזקיהו) (ישעיהו לז, טז) "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה" (תהילים פ, ב) "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ" (תהלים צט, א) "...ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם" (דברי הימים א' יג, ו)
דמות המלך היושב על כרובים, איננה דבר חריג כלל בנוף המזרח הקדום, ישנם מלכים אשר רגלי כסאותיהם היו למעשה כרובים, כך שהמלך בפועל ישב על הכרובים. בהתאמה לכך, זיהוי אלוהי ישראל בדמות מלכי המזרח הקדום – כיושבי הכרובים – איננו תלוש מהמציאות, שכן אלוהים היה למעשה המלך העליון, כנאמר בשמואל א' יב, יב: "וַה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם..". בנוסף, נראה כי מתוך כך שהמלכים במזרח הקדום ישבו על כסאות המוחזקים בצדיהם על ידי כרובים, ניתן להבין את האמירה לעיל מבמדבר (ז, פט), על האל המדבר מבינות לכרובים.
מלבד פסלי הכרובים בדביר, אשר שמשו ככסא לאלוהים, בדומה למלכים אחרים במזרח הקדום, נאמר לנו במלכים א' (ח, ז) שהכרובים סוככו בכנפיהם על ארון הברית ועל בדיו מלמעלה. ניתן להניח באופן די וודאי שגם לארון הברית היה תפקיד מיועד בהקשר לכס המלכות/הכרובים, על אף שלבטח היה לו שימוש עצמאי בתקופה קדומה יותר, אולי כמעמד לאל הבלתי נראה.
כדי להבין את שימושו של הארון בהקשר למקומו במקדש (בשילה ובירושלים), נוכל להתבונן במלכים מהמזרח הקדום כמקבילים למלך-אל היושב על הכרובים במקדש. אצל חירם מלך גבל למשל, ניתן לראות שהיה לו הדום לרגליו, כלומר, הוא לא הניח רגליו על הקרקע בעת שישב על כס המלכות-הכרובים. ואכן, אנו מגלים שכך התכוון דוד בן ישי לבנות: "...אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת" (דברי הימים א' כח, ב)
הביטוי המודגש כאן איננו מתייחס לשני עצמים שונים, אלא לאותו אחד. ה-ו' כאן היא בתפקיד ו' מפרשת (explicativum). כך הביטוי "ְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ" הוא בעצם לוואי תמורה לביטוי "לַאֲרוֹן בְּרִית ה'". קישור מקראי נוסף בין ארון הברית להדום לרגלי האל נמצא בתהלים: "נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ" (קל"ב 7-8)
כאן ניתן לראות בבירור כי הדום רגליו של האל מצוי בארמונו, בבית המקדש.
לאור האמור, נראה שהארון והכרובים מגלמים תפיסה שמסתבר שהייתה מרכזית בחיי הדת הישראלית בתקופת המלוכה (בית ראשון): בדביר, החדר הפנימי ביותר במקדש (ארמונו של המלך-האל), האל הומלך כמלך בלתי נראה. כס המלכות שלו היה מורכב מאיחוד הכנפיים הפנימיות של הכרובים, אשר נפגשו במישור מאוזן, וארון הברית שימש כהדום לרגליו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- Albright, W. F., What Were the Cherubim?, The Biblical Archiologist vol. 1, 1961, pp. 95-97.
- אנציקלופדיה מקראית, ערך: מקדש בית ה-. הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, תש"י-תשמ"ב.
