כלור

הכלור הוא גז צהוב-ירקרק, רעיל ובעל ריח צורב. אחרי הפלואור, הכלור הוא הגז הקל ביותר בקבוצת ההלוגנים, אך הוא כבד פי שניים וחצי מן האוויר. כלור מתנזל ב- 34- מעלות צלזיוס. האלקטרושליליות של הכלור היא הרביעית בגובהה בטבלה המחזורית.

[עריכה] שימושים

הדרך המקובלת ביותר כיום להפיק כלור היא העברת זרם חשמל בתמיסה מרוכזת של נתרן כלורי, ובדרך זו הוא מופק גם בארץ, למרות מחירו הגבוה, יחסית, של החשמל. את הכלור אפשר לקרר או לדחוס וכך לנזל אותו, ואז קל לאחסנו ולהעבירו ממקום למקום במכלי פלדה, או בקרונות רכבת מיוחדים, עשויים פלדה.

לכלור שימושים רבים.

הנרחב שבהם הוא הלבנת אריגי פשתן וכותנה וכן הלבנת העצה בתהליכי תעשיית הנייר.
תמיסת כלור במים מרחיקה כתמי דיו מנייר.
שימוש נפוץ אחר של הכלור הוא בטיהור מי-שתייה ומי בריכות, בזכות כושרו לקטול חיידקים.
כן משתמשים בכלור בתעשיית הצבעים.
בישראל משתמשים בכלור בתהליך הפקת הברום, אחד מאוצרות הטבע של ישראל, באופן הבא: על ידי העברה של גז כלור בתמיסה של מלח ברום (הצורה הנפוצה של ברום) נוצרים ברום ותמיסה של מלח כלור, בתגובה הידועה כחמצון חיזור.

בתרכובות:

תרכובת של כלור, אשלגן וחמצן משמשת להכנת ראשי-גפרורים וזיקוקין די נור.
תרכובת של כלור עם נתרן וחמצן (נתרן כלורתי) משמשת, אף בתמיסה מהולה, כקוטל עשבים.
נתרן תת כלוריתי ידוע יותר כנוזל הניקוי אקונומיקה.
אשלגן כלורי הוא דשן ידוע, ממוצרי היצוא העיקריים של ישראל, וידוע בשם אשלג.
לתרכובות רבות של פחמן וכלור יש שימושים נרחבים ומגוונים. אחת מהן היא הכלורופורם, ששימש בעבר כחומר הרדמה וכיום עיקר שימושו כחומר גלם בתעשייה, וכן תרכובות אחרות, המשמשות כחומרי חיטוי ברפואה, בתעשיית הסיבים הסינתטיים, בכיבוי שריפות, כחומרים לניקוי יבש ועוד שימושים אחרים.
לתרכובת של כלור ברום וקליפורניום ישנו שימוש נרחב ביותר בתחום כיבוי האש

[עריכה] היסטוריה

הכימאי השבדי קרל וילהלם שלה גילה את הכלור הטבעי לראשונה ב-1774, כמעט במקרה, אגב חקירת תכונותיו של חומר אחר (מנגן דו-חמצני), אך עדיין לא זיהה את הכלור כיסוד אלא החשיב אותו לתרכובת. רק ב-1810 גילה המדען הבריטי סיר המפרי דייוי, מאבות מדע הכימיה, שהכלור הוא יסוד, לאחר שניסה להפריד אותו(תוך מחשבה שהכלור הוא תרכובת) ונכשל. דיווי העניק ליסוד שהתגלה את השם "כלור"-שם שמקורו במילה היוונית "כלורוס" שפירושה "צהוב-ירקרק".

[עריכה] צורה בטבע

הכלור מתרכב על נקלה ובמהירות עם יסודות רבים אחרים, ובטבע הוא נמצא במצב חופשי רק בכמויות זעירות, בגאזים הנפלטים בעת התפרצות געשית. לעומת זאת, תרכובות עם כלור שכיחות בטבע, במיוחד מלח הבישול נתרן כלורי, המצוי בטבע בצורת סלעים, במי הימים והאוקיינוסים, וכן במימיהן של ימות מלוחות כגון ים המלח, הים הכספי ואגם המלח הגדול שביוטה, ארצות הברית.

בתעשייה, כלור מופק בדרך כלל באלקטרוליזה של תמיסת נתרן כלורי. בתהליך זה מופק הכלור ביחד עם שני תוצרי לוואי: מימן ונתרן הידרוקסידי:

$\ 2Na^+_{(aq)} + 2Cl^-_{(aq)} + H_2O_{(l)} \rarr Cl_{2(g)} + H_{2(g)} + 2NaOH_{(aq)}$

[עריכה] תפקיד ביולוגי

מלחי הכלור נמצאים במרבית נוזלי גופו של האדם ושאר היונקים, ומיץ הקיבה מכיל חומצה מלחית, שמרכיביה הם כלור ומימן.

[עריכה] אמצעי זהירות

כלור מגרה את מערכת הנשימה במיוחד אצל ילדים וזקנים, בצורתו הנוזלית הוא גורם לכוויות בעור. כלור מזוהה על ידי חוש הריח כשהוא בריכוז 3.5 ppm (3.5 חלקים מתוך מיליון) וגורם נזק בריכוז 1000 ppm. בגלל רעילותו, כלור שימש כנשק כימי במלחמת העולם הראשונה.

חשיפה לריכוזים גבוהים של כלור יכולה לגרום לבצקת בריאות, ריכוזים יותר נמוכים מחלישים את הריאות.