בוררות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוררות (ארביטרציה) היא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, בה צדדים למחלוקת מסכימים להציג את עמדותיהם בפני בורר שהוא צד שלישי אובייקטיבי, על מנת שיכריע בסכסוך.
תוכן עניינים |
[עריכה] הבוררות במשפט העמים
הבוררות קיימת הן במשפטי הארצות השונות והן במשפט הבינלאומי. בוררות יכולה להיות בין פרטים, בין מדינות, ואף בין פרטים למדינות. במקרה של בוררות בין מדינות ובין פרטים, קיים בית דין קבוע לבוררות בינלאומית וכן מרכז בינלאומי להסדר סכסוכי השקעות (ICSID) שהם המוסדות הבינלאומים העיקריים בנושא זה. קיימים אף גופים להסדרת בוררות בינלאומית בין פרטים, כגון בית הדין לבוררות של הלשכה הבינלאומית למסחר.
מדינת ישראל הייתה בעבר צד לבוררות בינלאומית עם מצרים בעניין אזור טאבה שהוא חלק מחצי האי סיני. בשנת 1989 קבע הבורר כי הריבונות באזור צריכה להיות למצרים, וישראל כיבדה החלטה זו ומסרה את הריבונות בטאבה למצרים.
[עריכה] מקומה של הבוררות בין השיטות ליישוב סכסוכים
כאשר באים לסווג את הבוררות בין שאר השיטות ליישוב סכסוכים, ניתן לומר שלעומת הגישור שכל כולו וולונטרי, ומותנה ברצונם של הצדדים, ישנם מקרים רבים בהם נאכפת הבוררות על צד שאינו חפץ בכך, מכוח חוזה שחתם עליו בעבר, או מכוח חברותו באגודה או גוף אחר (ולכך ראה החלק העוסק בהסכם הבוררות). עם זאת, לעומת התדיינות בבית המשפט, ניתן לומר כי לצדדים שליטה רבה יותר בבחירת האדם המכריע בסכסוך (הם יכולים לבחור בעצמם את הבורר, מה שאינו אפשרי בבית המשפט, שם נקבע שופט לדיון בתיק מסוים על ידי מזכירות בית המשפט). כן ניתן לומר שלעתים קרובות הבחירה בבוררות היא אכן וולונטרית, מה שאין כן בהתדיינות אשר תמיד נכפית על הנתבע על ידי התובע.
הבורר מחוייב להיות אובייקטיבי, אך לא נייטרלי כמגשר. אובייקטיביות פירושה קביעת דעה ללא משוא פנים לטובת אחד מן הצדדים. נייטרליות פירושה העדר דעה בעניין שבנדון.
הבורר מחוייב להכריע בסכסוך שלפניו. בניגוד לדעה הרווחת לפיה הבורר מפשר בין הצדדים, רשאי הבורר לקבל את עמדתו של צד אחד במלואה, לחייב במלוא סכום התביעה או לדחות את התביעה מכל וכל, ובמובן זה דומה הבורר לשופט. המגשר אינו רשאי להכריע בסכסוך, אלא להביא בפני הצדדים דרכים לפתרון הסכסוך מרצונם.
כאשר באים לשקול את הבוררות אל מול התדיינות בבית המשפט יש לקחת בחשבון שלושה אלמנטים:
- על פסק הבורר לא ניתן לערער, לעומת פסק דין של בית משפט הניתן, בדרך כלל, לערעור.
- הבוררות מוגבלת בזמן, לרוב לשישה חודשים. התדיינות בפני שופט עלולה לקחת שנים ארוכות.
- שכרו של הבורר עלול להיות גבוה מאד, יחסית לתשלום אגרת בית המשפט. ידוע כי בוררים בעלי שם (שופטים בדימוס, פקידים בכירים לשעבר, מרצים באוניברסיטאות) גובים שכר גבוה ביותר מהבאים להתדיין בפניהם.
[עריכה] הבוררות בדיני מדינת ישראל
מוסד הבוררות הוא מוסד עתיק, וידוע עוד מימי החוק הרומי. בישראל התפתח מוסד זה עוד מן הדין העות'מאני, כאשר המג'לה, היא הקודקס האזרחי העותומני המבוסס על המשפט המוסלמי אשר הסדיר את דיני הממונות בארץ בימי התורכים, קבעה הסדרי בוררות, ואלו נותרו בתוקפם עד לשנת 1926 עת חוקק הנציב העליון את פקודת הבוררות, אשר ביטלה את הסדרי המג'לה לטובת הסדרים אנגלים מודרנים יותר. פקודה זו אף היא התיישנה, ובשנת 1968 חוקקה הכנסת את חוק הבוררות, אשר הסדיר את הנושא בדרך ישראלית ועצמאית על פי הסדרים שהם פרי פסיקה ישראלית עצמאית עד לחקיקת החוק.
החוק מעודד בוררות, ורואה בה דרך טובה להסדיר סכסוכים מסוימים. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי להעביר עניין לבוררות. סעיף 65 לחוק בתי המשפט קובע כי שופט בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לדון בעניין כבורר. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, הוא "חוק גל" הדן בהסדר המושבים, קובע כי דיון בפני המשקם כמוהו כבוררות.
המשך הדיון בבוררות בערך זה הינו על פי חוקי מדינת ישראל.
[עריכה] הסכם בוררות
כל בוררות תחילתה בהסכם בין הצדדים. "בורר" מוגדר בחוק הבוררות כמי שנתמנה לכהן כבורר על פי הסכם. מכאן שאדם לא יכול לשמש כבורר ללא הסכם בכתב. ההסכם הוא דרישה מקדמית לקיומה של הבוררות. הסכם זה יכול להיות הסכם מיוחד לעניין הבוררות (ונקרא לעיתים "שטר בוררות"), אך לרוב המדובר בסעיף אחד מתוך הסכם ארוך יותר המסדיר את מכלול העניינים שבין הצדדים ולדוגמה הסכם למתן שירות מקצועי, הסכם שותפות, הסכם מכר דירה.
סעיפי בוררות הם סעיפים סטנדרטיים בתקנונים של אגודות שיתופיות, עמותות, גופים מקצועיים וספורטיביים, איגודים ואגודות למיניהם, המעונינים בדרך כלל כי סכסוכים בין חבר ובין האגודה, ובין החברים ובין עצמם, ייפתרו באמצעות אדם המוכר לאגודה ונאמן עליה, ולא על ידי גוף חיצוני כבית המשפט. במקרה זה הצטרפות אדם לאגודה מהווה הסכמה לתקנון, ובמשתמע גם להפניית הסכסוכים לבוררות.
[עריכה] סמכויות הבורר
לא בכל עניין ניתן לפנות לבוררות. על פי החוק אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם. ישנה רשימה של נושאים כאלו וביניהם: דיירות מוגנת, מעמדו של אדם כעובד (אך אם נקבע כי הינו עובד ניתן לדון בבוררות בזכויותיו כשכר, זכויות סוציאליות, וכיוצא בזה), ענייני מעמד אישי (הקובעים את מעמדו החוקי של האדם - נשוי או גרוש, ענייני אבהות וכו'), משמורת קטינים, פירוק חברה ופירוק שותפות, ונושאים נוספים.
[עריכה] הבורר
כל אדם יכול להיות בורר - אין נדרשת כל הכשרה לשם כך, ואין צורך בכל השכלה מיוחדת. יש להניח כי צדדים לא יפקירו עניינם בפני סתם אדם שאינו בקיא בחוק או בעניין המהווה את נושא הבוררות. יש המעבירים בוררויות למומחים בעניין שבו נוגעת הבוררות. כך למשל בתביעה בגין ליקויי בניה נהוג לפנות למהנדס בניין או לשמאי מקרקעין שישמש כבורר.
יש והצדדים מסכימים על זהות הבורר בעצמם, ויש הנדרשים לשם כך לעזרת בית המשפט. יש המפקידים את זהות הבורר בידי גוף שלישי, ולדוגמה "בורר שימונה על ידי איגוד המוסכים" או "בורר שימונה על ידי לשכת עורכי הדין". מינויו של בורר תקף עד לסיום הבוררות אלא אם כן הועבר מכהונתו על ידי בית המשפט, או שהצדדים הסכימו על סיום המינוי, או שהחליט להתפטר.
מוסד ייחודי מן המשפט העברי שמצא לו ביטוי בחוק הבוררות הוא בוררות זבל"א - ראשי תיבות של "זה בורר לו אחד". כל צד מביא את הבורר שלו, המשמש יותר כנאמן או עורך דין של הצד שמינה אותו. הבורר שומע את הראיות ביחד עם הבורר הנוסף, ולאחר סיום שמיעת הראיות מנסים השנים להגיע לפסק מוסכם. אם אינם מסוגלים לכך, ימונה בורר שלישי, ושני הבוררים ינסו לשכנע אותו בצדקת עמדתם, והוא אשר יכריע ביניהם. מקור מוסד זה במסכת סנהדרין דף כג' א' שם נאמר: "דיני ממונות בשלושה, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררים להן עוד אחד".
[עריכה] סדר הדין בבוררות ומתן פסק הבורר
סדר הדין בבוררות הוא בדרך כלל חופשי יותר, ונתון יותר לשליטת הצדדים. אולם אם לא הוסכם במפורש בין הצדדים על כללים שונים, קובע החוק כללים החלים על כל בוררות, המסדירים את ניהול ההליך, הליכים מקדמיים, חקירת העדים, משך זמן הבוררות, וכיוצא בזה.
פסק הבורר אינו חייב להיות מנומק או לפי הדין המהותי, אלא אם כן הורו הצדדים לבורר במפורש לפסוק לפי הדין המהותי או לנמק פסיקתו. כל שעל פסק הבורר לכלול על פי החוק הוא את חתימת הבורר ותאריך החתימה.
[עריכה] אישור וביטול פסק הבורר
על פסק בורר לא ניתן לערער. החלטת הבורר היא סופית. צד שזכה בבוררות יכול לפנות לבית המשפט לבקש אישור הפסק. לאחר האישור יקבל פסק הבורר תוקף של פסק דין, וניתן יהיה להפעילו בהוצאה לפועל. בית המשפט המאשר את הפסק אינו בוחן את תוכנו, אינו מאשר את נכונותו ואינו בודק כל עניין פרט לשאלה האם ניתן הפסק על ידי בורר שהוסמך לכך על ידי הצדדים, והאם הוגשה בקשה לביטול הפסק במועד הקבוע לכך. אם שני תנאים אלו מתקיימים, יאשר בית המשפט את הפסק.
צד שהפסיד בבוררות רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לביטול הפסק, תוך ימים ספורים מקבלת הפסק. הבקשה לא יכולה להתייחס לתוכן הפסק. אף אם בפסק שגיאות בדין ובעובדה הגלויות על פניהן אין זו עילה לביטולו. כאן יתרונו של הבורר על פני השופט.
העילות לפיהן יבטל בית משפט פסק בורר הן אלו, ואלו בלבד:
- לא היה הסכם בוררות בר תוקף.
- הפסק ניתן על ידי בורר שלא מונה כדין.
- הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו על פי הסכם הבוררות.
- לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו.
- הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.
- הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק הדין, והבורר לא עשה כן.
- הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, והבורר לא עשה כן.
- הפסק ניתן לאחר שחלפה התקופה לנתינתו.
- תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור (לדוגמה: בית המשפט יבטל "בוררות של העולם התחתון" על אף שמוסד זה קיים ופועל).
- קיימת עילה שעל פיה היה מבטל בית משפט פסק דין סופי שאין עליו ערעור (לרוב המדובר במעשה תרמית הנוגע לניהול הבוררות).
[עריכה] ספרות בנושאי בוררות
שנים רבות היה המקור המקובל ביותר לדיני הבוררות ספרה של פרופ' סמדר אוטולונגי "בוררות - דין ונוהל". לאחרונה הוציא השופט בדימוס אורי שטרוזמן את ספרו "ספר הבוררות" המהווה אף הוא מקור מוסמך וברור לדיני הבוררות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: חוק הבוררות |
- המכון הישראלי לחוות דעת מומחים ובוררים
- ראה הסבר מקיף על יתרונות וחסרונות של הליך בוררות באתר משרד עורכי דין הנר-עופר
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
