חטיבת אלכסנדרוני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3) היא חטיבה שפעלה במלחמת העצמאות והופקדה על הגנת השרון. החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947 ומפקדה היה דן אבן (אפשטיין). עם הכרזת המדינה הפכה אלכסנדרוני לחטיבת צה"ל. כיום פועלת החטיבה כחטיבת מילואים של צה"ל.
תוכן עניינים |
[עריכה] החטיבה במלחמת העצמאות
בתחילת אפריל 1948 השתתפה החטיבה במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים. בסוף אפריל 1948 כבשה החטיבה, במבצע חמץ, את הכפר הערבי חיריה שמדרום לבני ברק, ולאחר מכן כבשה את יפו ביחד עם חטיבות גולני וקרייתי.
מעט לפני הכרזת העצמאות כבשה החטיבה, במבצע מדינה, כפרים ערביים הסמוכים לכפר סבא.
החטיבה נלחמה נגד העיראקים בחזית השרון. יחידות מן החטיבה השתתפו במבצע בן נון לכיבוש לטרון, שלא צלח.
ב-23 במאי 1948 כבשה החטיבה את טנטורה, אשר לאחר שחרור חיפה נותר הבסיס הערבי היחידי לאורך החוף, באמצעותו התקיים קשר עם לבנון וממנו יצאו התקפות על כביש חיפה-זכרון יעקב.
ב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק אלטלנה עגנה מול כפר ויתקין, קיבלה חטיבת אלכסנדרוני פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח מפקד החטיבה, דן אבן, אולטימטום מטעם משרד הביטחון למנחם בגין ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות הצבא. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 רגעים (כדי שלא יוכל להתלבט). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק, דן אבן נפגע מכך והחלו חילופי-אש, שבהם מצאו את מותם שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין דן אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל.
במבצע דני שנערך ביולי 1948 כבשה החטיבה את הכפרים שבאזור ראש העין של ימינו: רנתיה, וילהלמה, אל-יהודייה, טירה וקולה, אך לא הצליחה לכבוש את טול כרם. ב-15 ביולי נכבש הכפר קולה על-ידי גדוד 1 של הלגיון הערבי, בקרב שגרם לכוחות חטיבת אלכסנדרוני אבדות רבות. בהמשך נכבש הכפר מחדש על-ידי כוח ישראלי, עבר שוב לידי הלגיון, ולבסוף נכבש סופית ב-18 ביולי על-ידי הכוחות הישראליים.
עם התקרב מלחמת העצמאות לסיומה השתתפה החטיבה בחזית הדרום במצור על כיס פאלוג'ה. החטיבה ספגה אבידות רבות בקרב על עיראק אל-מנשיה במסגרת מבצע חיסול. לקראת סוף המלחמה השתתפה החטיבה במבצע חורב לשחרור הנגב ובמבצע עובדה, כבשה את עין גדי.
בסוף יולי 1949, עם תום מלחמת העצמאות, ניתנה פקודה לפירוק החטיבה, והיא פורקה זמן קצר לאחר מכן.
[עריכה] פרשת טנטורה
- ערך מורחב – טנטורה
בשנות התשעים כתב תדי כ"ץ, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה, עבודת גמר תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב-1948". בעבודה זו טען כ"ץ שחיילי חטיבת אלכסנדרוני ערכו טבח בתושבי הכפר טנטורה, והרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים. הוא נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה, על הוצאת לשון הרע. בהסכם פשרה נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. בעקבות זאת אוניברסיטת חיפה בדקה מחדש את העבודה והחליטה לפסול אותה.
[עריכה] החטיבה כיום
כיום החטיבה ממוספרת כחטיבה 609 ומשמשת כחטיבת חיל רגלים מעולה (חיר"מ) במילואים של צה"ל, והיא מאויישת על ידי לוחמים יוצאי חטיבת גולני.
על פי פרסומי התקשורת לקחה החטיבה חלק במלחמת לבנון השנייה. לאחר המלחמה הופיעו בתקשורת טענות של חיילי היחידה על העדר פקודות, על אימונים לא רלוונטיים, חוסר בציוד, וטענות מצד הדרג הפיקודי על מוטיבציה לקוייה של החיילים [1]. תחקיר שקיים צה"ל לאחר המלחמה העלה כי בלחימת החטיבה בגזרה המערבית בלבנון באזור ראס ביאדה הוכנסו חיילי החטיבה למסע רגלי בן שלושה ימים, ללא ליווי של רק"ם [2]. מקצת מחיילי היחידה שיצאו למסע העלו טענות על חוסר באספקה, חוסר בהכנה, ציוד לקוי, מודיעין לקוי, וכי מטרת המבצע לא הייתה ברורה, וממילא לא הושגה [3].
כיום קיים רחוב בפתח תקווה על שם היחידה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי
- דף החטיבה באתר ההגנה
- פתאום באמצע החיים כתבה מעיתון במחנה
