הרלדיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרלדיקה (באנגלית - Heraldry) היא המדע והאמנות של תכנון, הצגת, תיאור ותיעוד שלטי אצולה (הנקראים גם שלטי גיבורים). יסודה של ההרלדיקה בצורך שהתעורר בימי הביניים בשיטה להבדלה בין האבירים שלחמו בקרבות או בתחרויות הפלה ברומח ולתיאור ההתקנים (התקן - חלק משלט אצולה) שהם נשאו, או ציירו, על מגינם.
בימינו, הרלדיקה היא בעיקר תחביב ברוב העולם, אולם מספר מדינות עודן מפקחות על השימוש בשלטי אצולה באמצעות כרוזים, ונשיאת שלט אצולה של אחר מהווה בהן עבירה על החוק.
בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסאנס נהפכה ההרלדיקה לתחום ידע מפותח ביותר שהוסדר על ידי כרוזים מקצועיים, אשר בעזרת שפת ההרלדיקה פיתחו חוקי בלאסון (תיאור רשמי בכתב של צורתו של שלט האצולה). השימוש בשלטי אצולה בטורנירים דעך לבסוף, אולם שימושים אחרים - למשל להטבעות חותם, או לעיטור מצבות - צברו פופולריות. נשיאתם של שלטי אצולה מוסדרת לפי חוקי ירושה קפדניים - רק צאצאים מסוימים של אציל כלשהו הנושא שלט אצולה רשאים לרשת אותו במלואו או בצורה מובדלת שלו. בהתאם - התפיסה לפיה שלט אצולה מסוים מסמל את כל הקרואים באותו שם משפחה היא מוטעית.
שלט אצולה מלא מורכב ממספר חלקים. בשלט טיפוסי הציצה ממוקמת מעל לקסדה אשר עצמה ממוקמת על חלקו העיקרי והמוכר ביותר של שלט האצולה - המגן. אלמנטים נפוצים נוספים הינם תומכים למגן, ומוטו מתחתיו. קיימים חוקים סבוכים המתארים אילו התקנים יתווספו לשלט האצולה שכן לא תמיד משתמשים בכולם. כמו-כן, חלק ממרכיבי השלט ניתנים לנשיאה כסמלים בנפרד.
תוכן עניינים |
[עריכה] צורת המגן
נשים באופן מסורתי לא יצאו למלחמות, ולכן לא נשאו מגינים. במקום זאת יוצגו במגן בצורת מעוין (אשר לרוב הועמד על זווית חדה). הואיל וכיום יכולות נשים לשרת בצבא בחלק ממדינות העולם, חלק מהזכאיות לשאת שלט אצולה מעדיפות להשתמש במגן הצבאי. אנשי כמורה שלא עסקו בלחימה השתמשו לעתים אף הם במגן מעוין, ובמקרים אחרים במגינים סגלגלים. במקרים נדירים ביותר במדינות לא-אירופאיות מגדיר הבלאסון צורה מסוימת למגן.
[עריכה] טינקטורות
טינקטורה הוא המינוח ההרלדי לצבע, אף כי טינקטורות אחדות אינן צבעים אמיתיים. קיימות שבע טינקטורות עיקריות - חמישה צבעים (גוונים כהים) ושתי מתכות (גוונים בהירים). טינקטורות אחרות קיימות אך הינן פחות נפוצות בשימוש. מקור שמותיהם הלועזיים של רוב הטינקטורות בשפה הצרפתית. החוק הראשון בהרלדיקה הוא חוק הטינקטורה: אין לשים מתכת על גבי מתכת, או צבע על גבי צבע - במטרה לקיים ניגוד של צבעים (כמו כן, מכיוון שהדבר היה מסובך מבחינה טכנית באותה תקופה). עם זאת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל ובמקרה זה בולטת בחירתו של גוטפריד מבויון - בשלט אצולה לבן (כסף) בעל חמישה צלבים צהובים (זהב) - עת הוכרז כשליטה של ממלכת ירושלים. ייתכן כי הבחירה בשלט זה נעשתה בהשראתה של טכניקת "פלדת דמשק" הערבית.
| טינקטורה | שם הרלדי לועזי | |
|---|---|---|
| מתכות | ||
| זהב/צהוב | אוֹר (Or) | |
| כסף/לבן | ארז'נט (Argent) | |
| צבעים | ||
| כחול | אזוּר (Azure) | |
| אדום | גוּלס (Gules) | |
| סגול | פּוּרפּוּר (Purpure) | |
| שחור | סייבּל (Sable) | |
| ירוק | ור (Vert) | |
פרוות גם הן סוג של טינקטורה ומייצגות סוגי פרווה אמיתיים (כגון של סמוריים). כל מטען יכול להופיע בפרווה. סמוּר (Ermine) מתואר כשדה לבן מנוקד בכתמי סמור שחורים. היחס אליו הוא כאל טינקטורה חלקה. סמורים (Ermines) לעומתו, מצויר כהיפוך מוחלט - כתמי סמור לבנים על רקע מגן שחור. עיטוּר עוֹר (Vair) על שלל סוגיו, הוא סוג של פרווה אשר נראית כמו שורה של צורות דמויות פעמונים שטוחי-שוליים. חלקם העליון של הפעמונים בכל שורה חדשה ממוקם באמצע, בין השוליים, של הפעמונים שמעליהם בשורה הקודמת.
- קיימים כמו כן גם כתמים (stains), אם כי הם נדירים: כתום (tenny/tawny) וחוּם.
- "הוֹלם" (Proper) - פריטים עשויים להיות מתוארים בצבעיהם הטבעיים. פריט כזה יתואר כהוֹלם.
- הנוהג בבלאסון אנגלי היה של צמצום, על ידי ציון טינקטורה מסוימת בשמה ההרלדי אך ורק פעם אחת בבלאסון תוך שימוש בהמשכו במונחים "מהראשונה", "מהשנייה" וכן הלאה. המכללה להרלדיקה הפסיקה נוהג זה בשנים האחרונות.
[עריכה] חלוקת השדה
שדהו של מגן הרלדי (כמו גם מטעניו השונים) ניתן לחלוקה ליותר מטינקטורה אחת. שדותיהם של שלטי אצולה רבים מחולקים בפשטות לשתי טינקטורות מנוגדות, תחומות באמצעות קו אחד או יותר במאונך, מאוזן, באלכסון או בשילוב כלשהו. קו חלוקה עשוי להיות, בין השאר, ישר, שבור (זיג-זג), או "מבוצר" (בצורת ביצורי חומה). הערה: יש להקפיד בהבדלים בין חלוקת השדה, חלוקה לריבועים וצורות רגילות.
[עריכה] מטענים
כל פריט הקיים בטבע עשוי להופיע כמטען הרלדי, וכנראה הופיע לפחות פעם אחת - באיכויות גימור שונות. מטענים יכולים להיות חיות, חפצים, צורות גאומטריות ("צורות רגילות"). למעט פסים פשוטים (שמקור חלק מהם ככל הנראה ברצועות צבעוניות שחיזקו את המגן) המטענים הנפוצים ביותר הם הצלב (בשלל הוריאציות שלו) והאריה.
חיות נוספות הנפוצות כמטענים הן דגים, שלדגים, עיטים, גריפונים, חזירי בר ואיילים. דרקונים וחדי קרן מופיעים לעתים נדירות כמטענים אך נפוצים יותר בתור תומכים. אחת החיות הנדירות יותר בהרלדיקה היא האיגואנדון - החיה התומכת של העיר מיידסטון, עיר המחוז של קנט באנגליה.
החיות נראות במגוון תנוחות אופייניות. הולכי-על-ארבע מתוארים לרוב כ"משתוללים" - עומדים על רגל שמאל האחורית (או על שתי רגליהם האחוריות - בהתאם לצורת המגן ולסגנונות מקומיים) בתנוחה הממלאת את שטח השדה ומדגישה תכונות מובהקות כגון טפרים או זנב. תנוחה שכיחה נוספת היא "צעדה" (Passant), בה מוצגים שלושת האריות של מלכי אנגליה. עיטים מוצגים כמעט תמיד כשכנפיהם "פרושות".
דמויות אדם הן נדירות כמטענים אך מופיעות לעתים קרובות כ"תומכים". ראשים, ידיים וסמלי לבבות נפוצים יותר כמטענים. שלטי אצולה רבים בחבל הבלקן מראים טורקי מעונה, רמז להיסטוריה העקובה מדם של שני העמים. בשלטי האצולה של סרדיניה וקורסיקה מופיע "ראש כושי".
בהרלדיקה האנגלית עשויים הסהר, הכוכב בעל חמשת הקצוות (אשר במקור סימל דרבנות רכיבה), השלדג, טבעת קטנה, פרח החבצלת והורד להתווסף למגן כדי להבדיל ענפים שונים במשפחה מהשושלת הראשית. עם זאת, אין הכרח שמגן המכיל מטען מסוג זה ייחשב כמייצג ענף משני במשפחה - שלטי אצולה בסיסיים ("חלקים") מוטענים לעתים קרובות בסימנים אלו.
[עריכה] צורות רגילות
צורות (או "צורות מכובדות") הן צורות גאומטריות פשוטות, דומות ל"חלוקת השדה", אך מתייחסים אליהן כאל פריטים. קיימת מחלוקת בנוגע לאילו מטענים בעלי צורות גאומטריות נחשבים לצורות מכובדות, אך חלקם מקובלים על הכלל: פֵייל (Pale) הוא מטען אנכי שחוצה את המגן לאורכו ועוביו כשליש מעובי המגן. מטען פֶס (Fess) דומה לו, אך חוצה את המגן לרוחבו.
צורות נוספות:
- בּנד (Bend) - מטען החוצה את השדה באלכסון.
- סלטיר (Saltire) - מטען בצורת האות "X".
- פלוֹנץ (Flaunch) - מטען בצורת קשת שמופיע תמיד בזוגות - אחד בימין השדה והשני בשמאלו.
- צלב יווני ישר (בצורת "+").
- פּייל (Pile) - משולש הפוך אשר בסיסו בגבול העליון של המגן.
- שברוֹן (Chevron) - פס בצורת האות "V" הפוכה.
- פוֹל (Pall) הוא מטען בצורת "Y" הנפוץ בסקוטלנד.
- צ'יף (Chief) - הוא פֶס הממוקם בשליש העליון של המגן. יש המשייכים גם את ה"פילה" (Fillet) ל"צ'יף", אם כי קשה להבדיל בינו לבין צ'יף עם "פימבריאציה" (שוליים צרים התוחמים את צורתו של מטען) מאחר שהשוליים מתווספים אך ורק לחלקו התחתון של הצ'יף. אף כי רבים רואים אותם ככאלו - גם הפילה וגם הצ'יף ה"משופר" (צר יותר) אינם צורות ממוּזערוֹת של הצ'יף מכיוון שהוא אינו ניתן למזעור.
כל סוג של מטען (אך בעיקר צורות ו"צורות משנה") יכול להיות ריק. ללא תיאור ממשיך הכוונה היא למטען "שקוף" החושף את השדה מאחוריו ומשאיר רק "גבול" בצורת המטען. ניתן, כמו-כן, לרוקן מתוך מטען שטח בצורה אחרת. לעתים נדירות מציינים טינקטורה הממלאת את שטחו של המטען.
הצורך להתאים מספר צורות בשטח מוגבל הביא ליצירת צורות ממוזערות. פֵייל (Pale) ממוזער הוא פאלט (Pallet). פֶס (Fess) ממוזער נקרא בּר (Bar). מזעור של בר נקרא בּרוּלט (Barrulet). ברים וברולטות מוצגים בודדים רק לעתים נדירות - לרוב יופיעו שניים או יותר.
מזעור של "רבע" (חלוקה של השדה) נקרא קנטוֹן (Canton) וממוקם כמעט תמיד בפינה השמאלית העליונה של המגן (ניתן למקמו גם בפינה הימנית העליונה). הקנטון אינו אמור להיות חלק מקורי של המגן אלא סוג של תוספת מאוחרת, אך בפועל אין זה כך. קנטון עלול אפילו להסתיר מטען אשר אינו ממוקם לפי דפוס צפוי - מטען כזה ייקרא "מטען נסתר". כאשר מגן מכיל פֵס וקנטון ביחד הם יוצגו תמיד בגודלם התאורטי וללא קו מפריד ביניהם, דבר אשר עלול לסבך את עיצוב הבלאסון.
[עריכה] חלקיו של שלט האצולה
בנוסף למגן כוללים רוב שלטי האצולה גם ציצה (מעל למגן) ומוטו (לרוב מתחתיו). פריטים אחרים עשויים להתווסף, כגון קסדה (עטורה במעטה בד) בשלל מצבים ודוגמאות, "תומכים" משני צדי המגן, חלקה עליה הם ניצבים לרוב, ושלל סרטים, כתרים מוּראליים ומיני מדליות ועיטורים אחרים. פריטים אלו מוענקים לרוב כאות הוקרה על ידי הריבון. אלמנטים אחרים המצביעים על סטטוס של נושא השלט (כגון עוגן לאדמירל, שרביט למצביא וכדומה) יכולים להתווסף מאחורי המגן. בהרלדיקה כמורתית נהוג להשתמש במטות כמורה עטורים (Crosier).
[עריכה] המוטו
מוטו הוא משפט או אוסף מילים שנועדו לתאר את המניעים או הכוונות של המשפחות המיוצגות בשלטי האצולה. המוטו מוצג לעתים קרובות מתחת לשלט האצולה, או כמו בהרלדיקה סקוטית, מעליו. המוטו עשוי להיות בכל שפה, אם כי לטינית היא הנפוצה ביותר.
[עריכה] תוספות
אדם הנושא שלט אצולה עשוי להיות זכאי, בהתאם לדרגתו, לפריטים הבאים או לחלק מהם:
- תומכים: אצילי הממלכה, חברים בכירים במסדרי אבירים בריטיים ומספר גופים תאגידיים מציגים "תומכים" משני צדי המגן. רוב התומכים הם בעלי חשיבות מקומית (למשל - "דייג וכורה-פח" - שהוענקו למועצת מחוז קורנוול) או קשר היסטורי (כגון האריה של אנגליה או החד-קרן של סקוטלנד בשתי הווריאציות על השלט המלכותי של ממלכת בריטניה הגדולה).
- נזר בעיצוב ההולם לדרגתו של האציל יוצב מעל למגן.
- קסדה יכולה להופיע בכל שלט אצולה. הקסדה מונחת על גבי המגן ונושאת מעליה את הציצה. סוג הקסדה וצורתה עשויים להשתנות בהתאם לדרגת האציל.
- מעטה או "למברקין" (lambrequin) הוא מין מטפחת או בד הקשור לקסדה (במקור על מנת לספק הגנה חלקית מהשמש ומהרוחות) . על פי רוב, צידו החיצוני בטינקטורת הצבע הראשי וצידו והפנימי במתכת הראשית של המגן - אם כי במקרים של משפחות מלכות ואצולה הוא לרוב זהוב או ארגמן מבחוץ, ובפרוות סמור (ראה פרוות בטינקטורה) בפנים.
- הציצה ממוקמת מעל לקסדה ובדרך כלל מונחת על גבי זר או עטרה של בד מגולגל בשני הצבעים העיקריים של שלט האצולה (לעתים בתוך נזר פשוט). הציצה שימשה במקור כאמצעי זיהוי לאבירים בתחרויות הפלה ברומח, ולפיכך, סימן לדרגה גבוהה, כמצופה ממשתתפים בטורנירים. מאז ימי בית טיודור הוענקו ציצות ביחד עם כל שלט אצולה אנגלי. נשים אינן מציגות ציצה (כשם שלא התחרו בטורנירים העתיקים). הציצה מתנוססת מעל לקסדה (מקומה הטבעי במקור) או ישירות מעל למגן, ללא קסדה. ציצות מוצגות לעתים קרובות לבדן, על ניירות מכתבים ושאר אביזרים.
- באופן מסורתי אין נשים ואנשי כמורה מציגים קסדה או ציצה מאותה הסיבה (אי-לקיחת חלק בלחימה). דרגי הכמורה הגבוהים רשאים להציג כיסוי ראש הולם (כגון כובע-בישוף) מעל למגן, בדומה להצגת האצילים את הקסדה. הכמרים נמוכי הדרג מציגים כובעי-כמורה עם גדילים שונים המייצגים ותק. מקורו של נוהג זה בנצרות הקתולית אולם הוא אומץ על ידי חלק מהכמורה האנגליקנית. הכרוז הראשי של אירלנד העניק לכומר וויליאם ריצ'רדסון "יד אוחזת בכתר של קוצים", אך פריט זה מוצג לרוב ליד המגן - הפריט היחידי מעליו הוא כובע הכמורה המוכר, על גדיליו.
[עריכה] הרלדיקה מודרנית
ההרלדיקה בימינו ממשיכה לשגשג. מוסדות, חברות וכלל הציבור רשאים לקבל שלטי אצולה רשמיים ממוסדות הרלדיים ממשלתיים. רישום כזה הינו, לרוב, שווה לרישום של סמל מסחרי. שלט האצולה התאגידי הראשון הוענק לחברת סוחרי הבדים בלונדון ב-1438. עם זאת, רבים משתמשים בעיצובים "הרלדיים" מודרניים לא רשומים, וחלק מהמעצבים אינם עובדים כלל לפי כללי העיצוב ההרלדיים. חלק מהאנשים המתעניינים כיום בהרלדיקה כתחביב משתתפים ב"חברה לאנכרוניזם יצירתי" ושאר שחזורים היסטוריים מעין אלו. רבים אחרים רואים בהרלדיקה חלק ממורשת הלאום ואף מורשת אישית, כמו גם הפגנת גאווה אזרחית ולאומית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרלדיקה, סמלי מלחמה |
[עריכה] סמכויות
- הרשות הקנדית להרלדיקה
- המכללה להרלדיקה (College of Arms) של של אנגליה, ויילס וצפון-אירלנד
- חצר הלורד ליון (Court of the Lord Lyon) - של סקוטלנד
- הכרוז המיוחד לניו-זילנד (New Zealand Herald of Arms Extraordinary)
- משרד הכרוז הראשי של אירלנד
- המוסד להרלדיקה של צבא ארצות-הברית
[עריכה] אגודות
- האגודה להרלדיקה
- האגודה האמריקאית להרלדיקה
- איגוד הכרוזים החובבים הבינלאומי
- המכללה האמריקאית להרלדיקה
- אגודת ההרלדיקה של סקוטלנד
- החברה הקנדית המלכותית להרלדיקה
- האגודה להרלדיקה בע"מ (סניף ניו-זילנד)
- ספר לימוד הרלדי (החברה לאנכרוניזם יצירתי)
- האגודה הגנאלוגית הסרבית
- האגודה המקדונית להרלדיקה - במקדונית
- ברזיל הרלדיקה - בפורטוגזית
- הרלדיקה אזרחית בינלאומית
[עריכה] תוכנות לעיצוב הרלדיקה
[עריכה] שונות
- אתר הכולל מילון משפחות אירופאיות וצרפתיות - בצרפתית
- הרלדיקה
- ההיסטוריה ומשמעותם של סמלי קבוצות כדורגל מרחבי העולם
- הוועדה להרלדיקה של החברה לגנאלוגיה היסטורית של ניו-אינגלנד
- המועצה הפלמית להרלדיקה
- אתר נוסף על חצר הלורד ליון
- מידע על מסורות ומנהגים בהרלדיקה והרלדיקה בת-זמננו
- הרלדיקה ושלטי אצולה
- ג'יימס גראוט: הרלדיקה (חלק מהאינציקלופדיה רומאנה)
- תצוגת הרלדיקה: ג'ון גווילים
- קטלוג שלטי אצולה
