אמיל גיללס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמיל גריגורייביץ' גיללס (Emil Grigoryevich Gilels , Э́миль Григо́рьевич Ги́лельс)‏ (19 באוקטובר 1916 - 14 באוקטובר 1985) היה פסנתרן יהודי-סובייטי.

גיללס נולד באודסה למשפחה יהודית מוזיקלית; שני הוריו היו מוזיקאים. הוא החל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל 6. אחותו, יליזווטה, למדה נגינה בכינור, הייתה לכנרת קונצרטים ובהמשך נישאה לכנר היהודי-רוסי לאוניד קוגן.

הופעתו הפומבית הראשונה של אמיל גיללס הייתה כשהיה בן 12, ביוני 1929. בשנת 1930 נכנס גיללס לקונסרבטוריון של אודסה, שם היה תלמידה של ברטה ריינגבאלד, שלה הוא מייחס את ההשפעה המעצבת הראשונה שלו.

בשנת 1933, בהיותו בן 16, זכה גיללס בתחרות הפסנתר של האיגוד הכלל-סובייטי, שאך זה נוסד. אחרי שסיים את הקונסרבטוריון באודסה בשנת 1935, עבר למוסקבה, שם למד אצל המורה הנודע לפסנתר, היינריך נויהאוז עד 1937. שנה אחר כך, בגיל 21, זכה בפסטיבל הבינלאומי על שם אז'ן איזאיי בבריסל, מקדים מתחרים כמו ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי ומורה לימפאני.

גיללס היה האמן הסובייטי הראשון שקיבל אישור לצאת למסעות קונצרטים מקיפים במערב. אחרי מלחמת העולם השנייה סייר באירופה משנת 1947 כפסנתרן קונצרטים והופיע לראשונה באמריקה בשנת 1955 בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי בפילדלפיה. מאז 1952 היה פרופסור בקונסרבטוריון מוסקבה. בשנות חייו המאוחרות נשאר ברוסיה ומיעט לצאת מחוץ לגבולותיה.

גיללס קיבל את פרס סטלין בשנת 1946, את אות לנין בשנת 1961 ואת פרס לנין בשנת 1962.

שליטתו הטכנית המצוינת של גיללס והצליל המבריק שלו הקנו לו הערצה אוניברסלית. פרשנויותיו למלחיני הקלאסיקה הגרמנית-אוסטרית עיצבו את הגרעין הקשה של הרפרטואר שלו, בעיקר בטהובן, ברהמס ושומאן, אך נגינתו הייתה מאירת עיניים לא פחות בסקרלטי וביוהן סבסטיאן באך ובמוזיקה של יוצרי המאה ה-20 כמו דביסי, ברטוק ופרוקופייב.

גיללס היה קרוב להשלים עבודה על מכלול הסונאטות לפסנתר של בטהובן בשביל חברת דויטשה גראמופון הגרמנית, כאשר מת לאחר בדיקה רפואית במוסקבה, בשנת 1985.

[עריכה] הקלטות נבחרות

• 1935 - פראנץ ליסט: פנטזיה על נושאים מתוך "נישואי פיגארו" של מוצרט.
• 1951 - ליסט: רפסודיה הונגרית מס' 9.
• 1955 - סרגיי רחמנינוב: קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 ברה מינור, אופוס 30 (בניצוח קלויטנס).
• 1958 - ברהמס: קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסי במול מז'ור, אופוס 83 (בניצוח פריץ ריינר).
• 1954 - קמיל סן-סאנס: קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 בסול מינור, אפוס 22 (בניצוח קלויטנס)
• 1957 - בטהובן: קונצ'רטו לפסנתר מס' 4 (בניצוח לודוויג).
• 1957 - אלכסנדר סקריאבין: סונאטה לפסנתר מס' 4 בפה דיאז מז'ור, אופוס 30.
• 1968 - מדטנר: סונאטה לפסנתר מס' 10 בלה מינור, אופוס 38 מס' 1 ("סונאטה רמיניסנצה").
• 1972 - צ'ייקובסקי: קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסול מז'ור, אופוס 44 (בניצוח לורין מאזל.
• 1972 - ברהמס: קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 ברה מינור, אופוס 15 וקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסי במול מז'ור אופוס 83 (בניצוח אויגן יוכום.
• 1973 - בטהובן: סונאטה לפסנתר מס' 23 בפה מינור, אופוס 57, אפאסיונאטה.
• 1973 - דביסי: מראות (Images), ספר 1.
• 1973 - מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר מס' 27 בסי במול מז'ור, K595 (בניצוח קרל בהם.
• 1974 - אדוארד גריג: קטעים ליריים.
• 1974 - פרוקופייב: סונאטה מס' 8 בסי במול מז'ור, אופוס 84.
• 1977 - רחמנינוב: פרלוד בדו דיאז מינור אופוס 3 מס' 2.
• 1978 - פרדריק שופן: סונאטה לפסנתר מס' 3 בסי מינור,אופוס 58.
• 1982 - בטהובן: סונאטה לפסנתר מס' 29 בסי במול מז'ור, אופוס 106, האמרקלאוויר (הקלטה בקונצרט, ברלין)
• 1984 - בטהובן: סונאטה לפסנתר מס' 29 בסי במול מז'ור אופוס 106, האמרקלאוויר (הקלטה בקונצרט, מוסקבה)
• 1984 - סקריאבין, סונאטה מס' 3 (הקלטה בקונצרט, מוסקבה)