אלברט שווייצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר אלברט שוייצר (14 בינואר 1875 - 4 בספטמבר 1965) היה תאולוג, מוזיקאי, פילוסוף ורופא גרמני. הוא נולד בקייזרברג שבחבל אלזס-לוריין בגרמניה (כיום בצרפת). זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1952 עבור ייסוד בית החולים למברנה בגבון שבמערב אפריקה המשוונית. כמו כן היה אחד מ-25 הנושאים בתואר "מסדר השירות המצוין" של חבר העמים הבריטי, וקיבל גם תואר אבירות במסדר לזרוס הקדוש מירושלים.

[עריכה] תאולוגיה

את המוניטין שלו בתחום הקנתה לשוייצר עבודתו הגדולה הראשונה - החיפוש אחר ישו ההיסטורי, שפורסמה בשנת 1906. בחיבור זה ניתח שוייצר את דמותו של ישו לאור כתביו האסכטולוגים של ישו עצמו. שוייצר הוכיח כי הדיוקנאות ההיסטוריים של ישו לאורך השנים היו לא יותר מאשר דיוקן של ההיסטוריונים החוקרים עצמם, ובעצם הביא לחיסולו של ענף זה במחקר התאולוגי.

מחקריו התאולוגיים הבאים, שנטו לכיוון התאולוגיה של הנצרות הליברלית עסקו בעיקר בברית החדשה, אך שימשו גם כתזה שלו ברפואה - המחקר הפסיכיאטרי של ישו (1911), והמיסטיקה של פאולוס השליח (1930). מחקרו על פאולוס בחן את אמונותיו האסכטולוגיות של השליח על פי הבשורה שלו בברית החדשה.

במהלך כהונתו ככומר קלוויניסטי בכנסיית סנט ניקולס בשטרסבורג, הוא ניהל את טקס נישואיו של תיאודור הויס, שלימים נבחר לכהן כנשיאה הראשון של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.

[עריכה] מוזיקה

שוייצר היה נגן עוגב נחשב בזמנו, והתעניין במיוחד ביצירותיו של יוהן סבסטיאן באך. הוא פיתח סגנון נגינה פשוט, שהאמין כי הוא קרוב יותר לזה שבאך התכוון אליו, בעיקר בהתבסס על אמונותיו הדתיות של המלחין. הוא הדהים את מורו, שארל מארי וידור, כשפירש את הדימויים בפרלודים המקהלתיים של באך על פי המזמורים התפילתיים שליוו את הנגינה - גישה שמעולם לא עלתה על דעתו של הנגן הקשיש.

בספרו יוהן סבסטיאן באך, שאת גירסתו האחרונה השלים ב-1908, פירט שוייצר את סגנונו החדש, והשפיע רבות על ההתייחסות לעבודותיו של בך. בהמשך הוא שיתף פעולה עם וידור כדי להשלים מהדורה מחודשת של כל עבודותיו של באך. הספרון שפרסם ב-1906 אומנות בניית העוגב ונגינת העוגב בגרמניה ובצרפת, הביאה לשינוי המגמה הרומנטית בתחילת המאה ה-20 לטובת חשיפה מחודשת של עקרונות הבארוק, אף יותר מכפי ששוייצר כיוון בתחילה.

[עריכה] פילוסופיה

השקפת העולם של שוייצר התבססה על עקרון ה"הערצה לחיים", שהאמין כי הוא תרומתו הגדולה ביותר לאנושות. להשקפתו, הציביליזציה המערבית נמצאה במצב של ריקבון לאחר שבמשך דורות נטשה את העקרונות האתיים שעליה התבססה. שוייצר האמין כי הכבוד לחיים הוא עיקרון נעלה, בדומה לחשיבתם של פרידריך ניטשה ולב טולסטוי. היו שהשוו את הפילוסופיה שלו לזו של פרנציסקוס מאסיזי, השוואה שמעולם לא התנגד לה.

[עריכה] רפואה

את מרבית חייו בילה שוייצר בלמברנה הנמצאת בגבון של ימינו. לאחר שסיים את לימודי הרפואה ב-1913 הוא עבר לשם עם אישתו כדי להקים בית חולים שיפעל לצד המחנה המיסיונרי שפעל שם. הוא טיפל באלפי אנשים, בכללם מאות חולי צרעת וקורבנות של מחלת השינה האפריקנית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הושמו שוייצר ואישתו, שהיו אזרחים גרמנים על אדמת אפריקה, במעצר בית זמני. ב-1917 הם הועברו לצרפת, שם הוגבל חופש התנועה שלהם. את שנותיו בצרפת בילה שוייצר בלמידה אינטנסיבית כהכנה לספרו תרבות ואתיקה, אותו פרסם ב-1923. ביולי 1918 זכה שוייצר לחירותו מחדש, והחל לעסוק ברפואה בשטרסבורג. במקביל החל להרצות על רעיונותיו, לא רק במטרה להפיץ את הפילוסופיה שלו בנושא תרבות ואתיקה, אלא גם כדי לגייס כספים לבית החולים שהקים באפריקה. ב-1924 חזר שוייצר ללמברנה, שיקם את בית החולים והמשיך לעסוק שם ברפואה. עד מהרה התגייסו רופאים נוספים למשימה, ושוייצר היה יכול לשוב לאירופה ולהמשיך את הרצאותיו באוניברסיטאות.

[עריכה] חייו המאוחרים

בשנים 1939-1948 נשאר שוייצר בלמברנה, היות שבשל מלחמת העולם השנייה לא היה מסוגל לעזוב לאירופה. שלוש שנים לאחר תום המלחמה שב לראשונה לאירופה, והמשיך לנוע בינה לבין אפריקה עד למותו ב-1965. החל משנת 1952 פעל שוייצר כנגד ניסויים גרעיניים ונשק גרעיני, לצידם של אלברט איינשטיין וברטרנד ראסל. בשנים 1957 ו-1958 הוא שידר ברדיו אוסלו 4 נאומים שהתפרסמו לאחר מכן בקובץ שלום או מלחמה אטומית. ב-1957 היה שוייצר לאחד ממייסדי הוועדה למדיניות גרעינית שקולה. סיפור חייו של שוייצר התפרסם בסרט הצרפתי עוד רגע, דוקטור שוייצר, בו גילם פייר פרסניי את תפקיד שוייצר עצמו, וז'אן מורו את תפקיד האחות שעבדה אימו, מארי.