פרידריך ניטשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרידריך ניטשה
תאריך לידה	15 באוקטובר 1844
תאריך פטירה	25 באוגוסט 1900
זרם	רומנטיציזם
תחומי עניין מרכזיים	אתיקה, אסתטיקה, מטפיזיקה, תורת ההכרה
הושפע על-ידי	ארתור שופנהאואר, מישל דה מונטיין, הרקליטוס, עמנואל קנט, ראלף ואלדו אמרסון
השפיע על	ז'אן פול סארטר, ז'אק דרידה, מישל פוקו, איין ראנד, מקס ובר

פרידריך וילהלם נִיטשֶׁה (15 באוקטובר 1844 - 25 באוגוסט 1900) - פילוסוף גרמני בן המאה התשע-עשרה.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 משנתו 2.1 ניטשה והנאצים 2.2 משנתו של ניטשה כהוגה דעות א-רציונליסטי 3 מבחר מיצירתיו 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

ניטשה נולד ברוקן שבפרוסיה בשנת 1844 למשפחה נוצרית אדוקה. אביו, שהיה כומר, מת כשהיה בן 3. ניטשה למד פילולוגיה קלאסית באוניברסיטאות בון וליפציג וכפילולוג עסק בחקר התרבות היוונית. בגיל 24 התמנה לפרופסור לפילולוגיה קלאסית בבאזל, וקיבל שם אזרחות שוויצרית, אולם בריאותו הרופפת (מיגרנות ובעיות ראייה) אילצה אותו לנטוש את ההוראה ולהתרכז בכתיבה. במשך השנים שלאחר מכן פירסם שורה של חיבורים, רובם בצורת קובצי מסות או אפוריזמים. עד לשנת 1888 לא נודע שמו כלל, אולם אז הרצה עליו המבקר המפורסם גאורג ברנדס בקופנהגן - והוציא לו מוניטין. עתה החלה בחייו תקופה של פולמוס סוער, יצירה נסערת ומשבר בריאותי חמור. בשנת 1889 התמוטט ברחוב בטורין לאחר שראה עגלון מתעלל בסוס זקן ומכה אותו, ובמשך אחת עשרה שנים היה מרותק למיטתו ובהכרה חלקית, עד למותו בשנת 1900. בימי חוליו טיפלה בו אחותו, שגם ניצלה את ההזדמנות לערוך את כתביו ולהתאים אותם לדעותיה הלאומניות-אנטישמיות.

[עריכה] משנתו

	האם האדם הוא טעות אומללה של האל, או האם האל הוא טעות אומללה של האדם?
-- כה אמר זרתוסטרא

הבסיס לשיטתו של ניטשה היה הכרתו שהאל, כמושג שיכול לכונן מוסר בנפשו של האדם המודרני, מת. בספרו המדע העליז כתב: "האם לא שמעתם על המשוגע שהדליק פנס באור יום מלא, ורץ אל כיכר השוק בעודו צועק בקולי קולות: "היכן אלוהים? היכן אלוהים?" מכיוון שרבים מן האנשים שם לא האמינו באלוהים, נשמע צחוק רם מסביב… "אני אומר לכם. אנחנו הרגנו אותו – אתם ואני! אנו כולנו רוצחיו. אבל איך עשינו זאת?… מה עוללנו כאשר התרנו את הארץ מכבליה לשמש? לאן תנוע עכשיו? לאן ננוע אנחנו? הלאה, הרחק מכל שמשות? האין אנו מדרדרים היישר מטה? ולאחור? ולצדדים? וקדימה? ולכל עבר? האם נותרו עוד מעלה ומטה? האין אנו נסחפים דרך כלום אין סופי?… מעולם לא נעשה מעשה גדול מזה, וכל הנולד אחרינו יהיה שייך, בזכות מעשה זה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שעד כה". וכן כתב בספרו המרכזי "כה אמר זרתוסטרא" (עמ' 11) לאחר סיפור פגישת זרתוסטרא עם "הקדוש" , כותב ניטשה "ואולם כאשר נשאר זרתוסטרא לבדו, כה אמר אל ליבו : 'וכי ייתכן כדבר הזה? הקדוש הישיש הזה לא שמע ביערו שמץ דבר על כך כי מת האלוהים!" ניטשה איננו מדבר על קיומו האובייקטיבי של האל במציאות. מה שהעסיק אותו היא התודעה האנושית שבה, לדברי ניטשה, האלוהים מת.

ניטשה ממשיך וטוען "מעולם לא נעשה מעשה גדול מזה". אין מדובר רק בשינוי אמונה, אלא מהפך ביסודות המחשבה האנושית. למוסר האנושי אין עוד כל שמש שתכוון אותו, ואנחנו נסחפים לתוך ריקנות. ניטשה מזהיר מפני הסכנה שבכך, אך טוען שזה יכול להוביל ל"היסטוריה נעלה".

באירופה של סוף המאה ה–19, עידן האידאולוגיות, דברי ניטשה נחשבו לשיגעון. אף אחד לא חש "נסחף דרך כלום אין סופי", להיפך, הם חשו שהמירו את האל במשהו מוצק יותר. ניטשה היה מודע לכך והוא שם את דבריו בפי המשוגע. בהמשך הקטע הוא כותב במפורש: "הקדמתי לבוא" אמר, "שעתי טרם הגיעה. חוויה אדירה זו עדיין נודדת לה בדרכה הנפתלת- שמעה טרם הגיע לאוזני האנשים. כדי להראות ולהישמע, הרעם והברק צריכים זמן, מעשים- גם לאחר שנעשו עדיין זקוקים לזמן. והמעשה הזה עדיין רחוק הוא מהם יותר מן הרחוק שבכוכבים- ובכל זאת הלא הם עשוהו בעצמם!". ניטשה טוען שמחשבתנו שאנו מכירים את המציאות היא אשליה שאין לה על מה לסמוך, וכעבור זמן יבינו את זה כולם. המשוגע, שאינו מודע למציאות, דווקא הוא הער שאינו מתפתה לחלום הודאות.

ניטשה ביקר את עולם הערכים האירופי והנוצרי של זמנו וטען כי עקרונות המוסר הנוצריים השיגו ההפך ממה שביטאו, ו"דת האהבה" היא היא שגרמה לשפיכת דמים הגדולה ביותר. הוא לעג והתגרה בממסד הנוצרי באומרו "אלוהים מת, אני הייתי בהלויה שלו". הוא הוקיע את הפרישות הנוצרית וראה אצל רבים שאוחזים בה מעשה של צביעות: "אמנם מתנזרים הם, אך הכלבה חושנות מציצה בקנאה מכל מעשה אשר יעשו...לא מעטים הם אלה, אשר ביקשו לגרש את שטנם מקרבם ונקלעו לתוך החזירים" (כה אמר זרתוסטרא) אך ניטשה לא הציע תורת מוסר חלופית ולא קריטריון ליצירתה. לדעתו, קריטריון כזה הוא בלתי אפשרי. לדבריו "המתבודד יפקפק אם בכלל אפשר שיהיו לפילוסוף דעות אמיתיות ומוחלטות". ניטשה הציג כפתרון לבעיות אלה את "האדם העליון" שהוא אינו מגדיר אותו במדוייק, האמור לפתח מתוך עצמו מערכת מוסרית פרטית.

ניטשה משתמש בכתיבתו בדמויות רבות ושונות עד שקשה לזהות עם מי הוא מזדהה. נטייה זו מהותית לשיטתו וכנראה שבדרך כלל היא משקפת את האמביוולנטיות שלו עצמו. ניטשה מפקפק ביכולת של מילים לתאר במהימנות מציאות ממשית, באפשרות להחיל הגדרות מוסריות על העולם ולבסוף בעצם האפשרות להכיר את המציאות האמיתית. במשך כל עבודתו ניטשה מעלה עמדות שונות ומנוגדות שהוא איננו יכול להכריע ביניהן, אך אינו מעודד אדישות ביחס לאמירות שונות. להיפך, בספר "כה אמר זרתוסטרא" הוא מכריז "ועתה תלמידי, הולך אני לבדי. עליכם ללכת עכשיו גם אתם, לבדכם. זהו רצוני. מוכיח אנוכי אתכם באמת: סורו ממני ואל תישמעו לזרתוסטרא. טוב מזה, היו בושים בו. אפשר שהוליך אתכם שולל". לנוכח הבלבול והניגודים יש לבדוק לעומק כל עמדה לפני שמקבלים אותה.

[עריכה] ניטשה והנאצים

רעיונותיו של ניטשה אומצו בהתלהבות על ידי הפשיסטים והנאצים. אחותו של ניטשה, שערכה מתוך קטעי עזבונו את הספר "הרצון לעוצמה", נישאה לאחד ממבשרי הנאציזם והאנטישמיות המודרנית, אדם בשם פורסטר. תחת השפעתו קירבה את רעיונותיו של ניטשה לחוגים לאומניים ואנטישמיים.

ניטשה נתן לרעיונותיו ביטוי מליצי בספריו, תוך מתן דמות שירית ומטאפורית לרעיונותיו במקום ניסוח טיעונים פילוסופיים לשמם. מליצותיו, הניתנות לפרשנויות שונות, מצאו הד בלבם של הנאצים ובלבו של היטלר. שלילת המוסר הקיים (ניהיליזם), הרצון לעוצמה, "על-אדם", קידושה של המלחמה וביזויו של השלום, כל אלו הדהדו בתורתם של הנאצים תוך עיוות, לרוב, של רעיונותיו של ניטשה, ריקונם מתוכן, ורידודם עד דק, והשלכת עיקרים כגון המאבק הפנימי והשליטה העצמית, אשר לא תאמו את אופי תורתם.

לסיכום נקודה זו, לא ניתן לראות בתורתו של ניטשה מבשרת לתורת הנאצים באותו מובן של התאוריות הגזעניות נוסח יוסטון סטוארט צ'מברליין וארתור דה גובינו. אדם ההולך על פי ערכי המוסר של ניטשה לא יגיע בהכרח לשפל המדרגה המוסרי אליו הגיעו הנאצים. עם זאת, אין ספק כי בתורה זו מרכיבים רבים הנראים בעייתיים לקורא שלאחר השואה ומלחמת העולם השנייה, ואלו מצאו דרך ללבם של הנאצים.

ניטשה עצמו התנגד לאנטישמיות, ומסיבה זו ניתק את יחסיו עם המלחין ריכרד וגנר, אשר היה אנטישמי ארסי. אולם, אחותו הייתה אנטישמית נלהבת ופרסמה לאחר מותו את הספר "הרצון לעוצמה", שהכיל עיוותים אנטישמיים משלה לתורתו של ניטשה.

[עריכה] משנתו של ניטשה כהוגה דעות א-רציונליסטי

את רעיון מות האל של ניטשה ניתן לפרש בשתי דרכים. הראשונה שבהן: האל היה קיים והיה משמעותי לגבי בן האדם אולם הוא חדל מלהיות משמעותי לגבי האדם ומכאן ניתן להסיק שהאל אכן מת, מוות אשר גרם לאל להיות לא משמעותי לגבי האדם. הפרוש השני מניח שהאל עודנו קיים אולם כיום אינו נוגע ואינו משמעותי לחיינו. יתכן שהאל קיים, יאמר ניטשה אך אין הוא משמעותי עוד.

[עריכה] מבחר מיצירתיו

ערך מורחב – רשימת יצירות של פרידריך ניטשה

• הולדת הטרגדיה, 1872
• אנושי, אנושי מדי, 1878
• דמדומי שחר, 1881
• המדע העליז, 1882 ו1887
• כה אמר זרתוסטרא, 1883-5
• מעבר לטוב ולרוע, 1886
• לגניאולוגיה של המוסר, 1887
• אנטיכריסט, 1888
• הנה האיש, 1888
• שקיעת האלילים, 1888
• אחותי ואני (דפים אחרונים)

[עריכה] לקריאה נוספת

• בריאן מגי, הפילוסופים הגדולים - מבוא לפילוסופיה המערבית, הוצאת פרוזה 1997.
• וולטר קאופמן, ניטשה: פילוסוף, פסיכולוג, אנטיכריסט, תירגם ישראל אלדד, הוצאת שוקן 1982.
• יעקב גולומב, הפיתוי לעוצמה: בין ניטשה לפרויד, הוצאת מאגנס 1987.
• יעקב גולומב (עורך), ניטשה בתרבות העברית, הוצאת מאגנס, 2002.
• רידיגר ספרנסקי, ניטשה חיי הגות, הוצאת כרמל, 2003.
• רונלד היימן, ניטשה חיים של ביקורת, הוצאת דביר, 1992.
• ירמיהו יובל, חידה אפלה - הגל, ניטשה והיהודים, הוצאת שוקן, 1996.
• אריה י. לייב, החזרה הנצחית בפילוסופיה של ניטשה, הוצאת רזיאל, 1991.
• רחל שיחור, ניטשה, עיונים בתרבות המערב, הוצאת משרד הביטחון, 1989.
• גאורג ברנדס . פרידריך ניצ'ה, חליפת מכתבים, הוצאת מחברות לספרות, 1949.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פרידריך ניטשה
טקסט בוויקיטקסט: פרידריך ניטשה (אנגלית)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרידריך ניטשה

• ציטוטים מפורסמים של פרידריך ניטשה, באתר "בין המרכאות"
• קג'טי נגהי, ניטשה: השאיפה לעוצמה ומוסר
• ניטשה כמבקר וכשבוי של ההארה עבודת דוקטורט של לואיס קול
• ניטשה, האדם היוצר והיצירה העצמית מאת אריה קיזל באתר אימגו
• אתר המתמקד בניטשה (צרפתית)