ערב הסעודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ממלכת ערב הסעודית (בערבית: المملكة العربيّة السّعوديّة, אָלְמָמְלָכָּה (א)לְעָרְבִּיָּה אָ(ל)סָּעוּדִּיָּה), הידועה גם בשם סעודיה, היא הגדולה שבמדינות חצי האי ערב. היא גובלת עם עיראק, ירדן, כווית, עומן, קטאר, איחוד האמירויות הערביות ותימן, במפרץ הפרסי בצפון מזרחה ובים סוף (מפרץ עקבה) במערבה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 2.1 יחסים עם ישראל 3 חלוקה אדמיניסטרטיבית 4 גאוגרפיה 5 כלכלה 6 דמוגרפיה 6.1 היהודים בערב הסעודית 6.2 יחסי נשים ומגדר 7 תרבות 8 ראו גם 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ערב הסעודית

אף שיישוב אנושי התקיים בחצי האי ערב זה אלפי שנים - לרבות הנבטים שפעלו במאה הראשונה לפנה"ס - הייתה זו צמיחתה של דת האסלאם במערב האזור בראשית המאה ה-7 אשר הביאה למפנה המכריע בתולדותיו. האסלאם היה לדת השנייה בגודלה בעולם, והערים המקודשות לו ביותר - מכה ומדינה - נמצאו בשטח עליו תקום בבוא היום הממלכה הסעודית. אותו שטח היה גם נקודת המוצא של הערבים המוסלמים אשר פתחו במסעות כיבושים דתיים מפרס ועד לספרד, באופן שהטביע חותם בל יימחק על ההיסטוריה של המזרח התיכון כולו.

במאות הבאות הייתה השליטה בחצי האי ערב במוקד מאבקיהם של פולשים זרים, אשר הגיעו לקצם בשנת 1517 כאשר האימפריה העות'מנית השיגה דריסת רגל באזור. עם זאת, בהשוואה לטריטוריות עות'מניות אחרות, נהנו הערבים בחצי האי ערב ממידה רבה של שלטון עצמי, שהלכה וגברה במקביל להיחלשותה של האימפריה.

שורשיה של המדינה הסעודית במרכז חצי האי ערב מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שליט מקומי בשם מוחמד בן סעוד איחד כוחותיו עם מוביל הרפורמות האסלאמי מוחמד עבד אל-והאב באופן שאפשר יצירתה של ישות פוליטית חדשה במרכז חצי האי ערב, בחלק ניכר מהאזור המכונה נג'ד. בהדרגה זכתה תורת הוואהביה, הקוראת לשיבה לשורשי האיסלאם, למעמד בכורה ברחבי המרחב הסעודי. במאה וחמישים השנים הבאות חוו השליטים לבית סעוד עליות ומורדות, ונאלצו להתמודד עם נסיונות מצריים, עות'מניים וערביים להשתלט על חצי האי. לקראת סוף המאה ה-19 נמלטה משפחת אל סעוד לכווית.

בשנת 1901 קם אחד מבניה של המשפחה, עבד אל-עזיז אבן סעוד (1882-1953), הכריז על היותו מנהיג התנועה הערבית הלאומית והחל במסע לאיחוד חצי האי ערב תחת הנהגתו. שנה אחר כך כבש את ריאד, בירתה המסורתית של משפחת אל סעוד, מידי משפחת אר-ראשיד היריבה. בין השנים 1913 ו-1926 הכניע את אל-אחסה, אל-קטיף, את יתר נג'ד ואת החיג'אז שבשליטת המלך ההאשמי פייצל, כאשר ב-8 בינואר, 1926, נעשה מלך חיג'אז. ב-29 בינואר, 1927, אימץ את התואר "מלך נג'ד" (תחת התואר "סולטן נג'ד"). בהסכם ג'דה, אשר נחתם ב-20 במאי, 1927, הכירה בריטניה - אז המעצמה האירופית הדומיננטית באזור - בעצמאות ממלכתו של עבד אל-עזיז, "ממלכת חיג'אז ונג'ד". בשנת 1932 אוחדו שני האזורים, במה שסימל את לידתה של ממלכת ערב הסעודית, מונרכיה אבסולוטית שדינה הוא הדין האסלאמי, או השריעה.

גילוי מרבצי נפט בשטח הממלכה במרץ 1938 הביא לשינויים מרחיקי לכת במעמדה, בכלכלתה ובאופיה. ייצור תעשייתי של נפט החל במהלך מלחמת העולם השניה, במהלכה נותרה ניטרלית. ההון האדיר שזרם לתחומיה אפשר לה לקיים שירותי חינוך, בריאות ורווחה מבלי לגבות מסים מתושביה, וכך הייתה למדינה רנטירית מובהקת. ערב הסעודית נמנתה עם מייסדות האו"ם והליגה הערבית ב-1945, ונטלה חלק משני בקואליציה הערבית שלחמה בישראל במלחמת 1948.

עם מותו של אבן-סעוד ב-1953 הועברה המלוכה לבנו, סעוד בן עבד אל-עזיז. כהונתו עמדה בסימן דחיית הערביזם הרדיקלי מבית מדרשו של שליט מצרים גמאל עבד אל-נאצר, ובהתקרבות לארצות הברית ולמשטרים הערבים המתונים. ב-1964 הודח, בין היתר בשל מתיחות פנים-משפחתית, בריאותו הרופפת ואי-סדרים כלכליים בממלכה, והוחלף על ידי אחיו למחצה, ראש הממשלה ונסיך הכתר פייצל בן עבד אל-עזיז.

בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה, תמורת רצועת חוף של מספר קילומטרים ליד העיר עקבה.

בשנת 1967 הביע המלך פייצל תמיכה במצרים במהלך מלחמת ששת הימים. ההתנקשות בחייו של פייצל ב-1975 זעזעה את המזרח התיכון, אך לא פגעה ביציבות הממלכה. אחיו, ח'אלד בן עבד אל-עזיז, שלט עד למותו מהתקף לב ב-1982, או אז עלה אחיו החורג, הנסיך פהד בן עבד אל-עזיז, מודרניסט פרו-מערבי אשר ניהל בפועל את ענייני הממלכה בתקופתו של חאלד. אחיו-למחצה של פהד, עבדאללה, נבחר לכהן כראש הממשלה ונסיך הכתר.

החשש מפני התפשטות הרגש המהפכני-אסלאמיסטי לאחר המהפכה האיראנית הביא את ערב הסעודית לתמוך כלכלית בעיראק של סדאם חוסיין במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980-1988). באותן שנים חלה ירידה ניכרת במחירי הנפט, במה שערער זמנית את יציבות הכלכלה הסעודית. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה שניהלה ארצות הברית נגד עיראק, נמלטו פליטים כוויתים לסעודיה, ביניהם בני משפחת המלוכה הכוויתית, וכוחות הקואליציה הורשו לפעול מתחומה. נוכחותו של צבא ארצות הברית בשטח הממלכה חוללה מורת רוח רבה בקרב סעודים רבים, ביניהם אוסאמה בן-לאדן. האמריקנים נסוגו כמעט לחלוטין בשנת 2003 משטח סעודיה והוצבו בקטאר. בשנת 1996 חווה המלך פאהד שבץ מוחי חמור, אשר אילץ אותו להעביר את השלטון בפועל לנסיך הכתר עבדאללה. ב-1 באוגוסט 2005 הכריעה אותו מחלתו, והמלוכה הועברה באופן רשמית לידיו של עבדאללה.

פיגועי ה-11 בספטמבר (2001) גרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית - או בממסדה הדתי - מעוז הטרור האסלאמי, זאת על אף יחסי המסחר והידידות בין בית המלוכה הסעודי לארצות הברית, קנדה, יפן ומדינות אירופה. 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. בשנים הבאות ארעו מספר פעולות טרור נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של ערב הסעודית

ערב הסעודית הנה מונרכיה אבסולוטית, כאשר הפוליטיקה הסעודית כולה סובבת סביב בית המלוכה. בשנת 1992 הוצגה החוקה הראשונה בתולדות הממלכה, אשר הצהירה מפורשות כי ערב הסעודית היא מונרכיה ערבית הנשלטת על ידי בניו ונכדיו של המלך עבד אל-עזיז אבן סעוד, וכי הקוראן הקדוש הוא למעשה חוקתה של המדינה, המתנהלת על פי הדין האסלאמי (שריעה). חל איסור על הקמת מפלגות פוליטיות, ובחירות לאומיות אף הן לא נערכו מעולם.

סמכויותיו של המלך מוגבלות להלכה על ידי השריעה ומסורות סעודיות מקומיות. המלך נדרש להשיג קונצנזוס בין משפחת המלוכה הסעודית, חכמי הדת (עולמא) ושאר יסודות חשובים בחברה הסעודית, אולם צוויו ופקודותיו אינם מושאים לתהליך אישור דמוקרטי. המדינה דוגלת בוואהביה. פלג אסלאמי פונדמנטליסטי זה, החורט על דגלו אימוץ האסלאם כלשונו וככתובו, מנסה לסחוף אחריו את המאמינים על ידי מימון בניית מסגדים ומדרשות קוראניות ברחבי העולם. מנהיגי משפחת המלוכה בוחרים את המלך מקרבם וזוכים לאישורם של העולמא. בית סעוד הוא שליטה הנצחי של המדינה, הנושאת את שמו.

מלכה הנוכחי של ערב הסעודית, עבדאללה, שימש זה תשע שנים שליטה בפועל של הממלכה קודם להמלכתו ב-1 באוגוסט 2005, וזאת נוכח מחלתו של אחיו-למחצה המלך פהד.

ב-10 בפברואר, 2005, נערכה הראשונה בסדרה בת שלוש מערכות בחירות למועצות המקומיות ברחבי הממלכה. הוחלט כי נשים לא יצביעו או יגישו מועמדותן במסגרת הבחירות, אף שכמה מהן הספיקו להגיש מועמדותן בטרם נתקבל האיסור. רק מיעוט מהמושבים במועצות המקומיות אמנם נבחר, ורוב חברי המועצות מונו על ידי בני משפחת המלוכה. יחד עם זאת, לראשונה מזה 40 שנה נערכו בחירות כלשהן בערב הסעודית.

[עריכה] יחסים עם ישראל

ערב הסעודית איננה מכירה בקיומה של מדינת ישראל, וכאמור נמנתה על יתר מדינות ערב שפלשו לתחומה במלחמת העצמאות. עדויות שונות מצביעות על כך שהסעודים מימנו באופן פעיל טרור אנטי-ישראלי. במלחמת ששת הימים (1967) כבש צה"ל מספר איים סעודיים בים סוף, שהוחזרו רק כעבור עשור. ערב הסעודית הייתה גורם משמעותי בחרם הנפט שהוטל ב-1973 בעקבות הסיוע האמריקני לישראל במלחמת יום הכיפורים, זאת אף שסעודיה וישראל נחשבות לבנות הברית הקרובות ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. מאוחר יותר תמכה בהחלטה להשעות את מצרים מהליגה הערבית לאחר שזו חתמה על הסכם שלום כולל עם ישראל בשנת 1979. בחודש דצמבר 2006 פורסם בתקשורת כי רה"מ הישראלי אהוד אולמרט עתיד לפגוש בכירים בממשל הסעודי, בכדי לדון עמם באפשרות לפתרון מדיני על בסיס 'יוזמת השלום הסעודית'.

[עריכה] חלוקה אדמיניסטרטיבית

ערך מורחב – מחוזות ערב הסעודית

ערב הסעודית מחולקת לשלושה-עשר מחוזות:

1. אבהא
2. אל חודוד אש-שמאליה (הגבולות הצפוניים)
3. אל ג'וף
4. אל מדינה
5. אל קסים
6. אר-ריאד
7. הפרובינציה המזרחית
8. עסיר
9. חאיל
10. ג'יזן
11. מכה
12. נג'רן
13. תבוכ

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של ערב הסעודית

ערב הסעודית תופסת כשמונים אחוזים משטחו של חצי האי ערב. כיוון שחלק ניכר מגבולותיה המדבריים עם איחוד האמירויות הערביות, עומן ותימן אינו מוגדר, קיים קושי בסיסי בהערכת גודלה המדויק. אומדן הממשלה הסעודית הוא 2,217,949 קמ"ר, כאשר הערכות נוספות נעות בין 2,149,690 קמ"ר ועד 2,240,000 קמ"ר. כך או אחרת, ערב הסעודית היא מהגדולות שבמדינות העולם, ושטחה הוא כחמישית משטח ארצות הברית.

יחד עם זאת, פחות משני אחוזים משטחה ניתנים לעיבוד חקלאי או למגורי אדם. בראשית שנות התשעים התרכזה עיקר האוכלוסייה באזורי החוף המזרחיים והמערביים, או בנאות המדבר שבמרכז המדינה. יתר השטח הוא רמה מדברית צחיחה ושטוחה יחסית; רובע אל-חלי ("הרבע הריק"), המשתרע בדרום-מזרח הממלכה, הנו מדבר החול הרציף הגדול בעולם. מדבר חול גדול נוסף הוא מדבר נפוד בצפון המדינה. האזור נעשה הררי מעט יותר רק במקביל לחוף ים סוף שבמערב המדינה. שדרת ההרים גבוהה בצפון, מנמיכה במרכז וחוזרת ומגביהה בדרום. בכל שטח הממלכה אין גופי מים קבועים, מה שהביא לבנייתם של מפעלי התפלה רבים בקרבת החופים.

האקלים בערב הסעודית הוא מדברי, קיצוני ויבש, עם הבדלי טמפרטורות חדים בין הימים ללילות. שיעורי לחות גבוהים קיימים באזורי החוף. ברוב חלקי המדינה הצמחיה מוגבלת לעשבים ולשיחי מדבר, ובשנים האחרונות חלה עליה בקצב המידבור הסביבתי. בשוניות האלמוגים של ים סוף ישנו שפע של בעלי חיים ימיים.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ערב הסעודית

הממשלה הסעודית מקיימת פיקוח הדוק על רוב הפעילות הכלכלית בממלכה, המרוכזת כמעט כולה סביב הנפט. ערב הסעודית מחזיקה בכרבע מעתודות הנפט הגולמי המוכרות בכדור הארץ (כמו גם בעלויות ההפקה הנמוכות ביותר), מדורגת כיצואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם ומשחקת תפקיד מוביל בארגון אופ"ק ובמשק האנרגיה העולמי בכלל. תעשיית הנפט, המרוכזת בצפון-מזרח המדינה, מהווה כ-75% מההכנסות התקציביות, כ-45% מהתמ"ג וכ-90% מרווחי היצוא. שותפי הסחר העיקריים של ערב הסעודית הנם ארצות הברית, יפן, בריטניה, האיחוד האירופי, סינגפור ודרום קוריאה. כחמישה מיליון עובדים זרים - רובם ממדינות ערב, אך גם מדרום מזרח אסיה - מהווים יסוד חשוב בכלכלה הסעודית, בעיקר במגזרי הנפט והשירותים.

מלבד נפט, ערב הסעודית עשירה בפוספט, מחצבי ברזל, נחושת, זהב ואורניום.

הממשלה מעודדת צמיחה במגזר הפרטי כדי להפחית במידת מה את תלותה של הממלכה בנפט, וכן לפתוח הזדמנויות תעסוקתיות עבור האוכלוסייה הסעודית הגדלה בקצב מואץ. היצור התעשייתי גבר בשנים האחרונות, וכיום קיימות בסעודיה תעשיות מתכות, כימיקלים, פלסטיקה, תרופות ודשנים. ישנו גם מגזר בנקאי-פיננסי גדל, וכך גם התיירות: מכה, מדינה ונמל ג'דה הפכו למקורות הכנסה גדולים בשל חשיבותם הדתית; מדי שנה מגיעים מליוני מוסלמים למכה לרגל מצוות החאג'.

בשנים האחרונות חוותה ערב הסעודית ירידה חדה בהכנסות הנפט, לצד עלייה משמעותית בגודל האוכלוסייה. ההכנסה השנתית לנפש צנחה מ-25,000 $ ב-1980 ל-8,000 $ ב-2003. כלכלנים מעריכים כי הצניחה הכלכלית שהתרחשה בין 1999-1980 הייתה החמורה בתולדותיה של מדינת לאום כלשהי מאז ומעולם.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ערב הסעודית

בשנת 2004 הוערך גודל אוכלוסייתה של ערב הסעודית ב-25,795,938 נפש, מתוכם 5.5 מיליון תושבים זרים. שיעור הריבוי הטבעי מוערך ב-2.44 אחוזים, כ-4.1 ילדים לאישה. תוחלת החיים לשני המינים עומדת על 75.23 שנים. עד שנות השישים של המאה ה-20, רוב תושבי הממלכה היו נוודים או נוודים למחצה; לנוכח הצמיחה הכלכלית ותנופת הבנייה האדירה, חיים כיום יותר מ-95% מהסעודים בישובי קבע; ערים ונאות מדבר אחדות ברחבי הממלכה סובלות משיעור צפיפות בן 1,000 נפש לקמ"ר ואף גבוה מכך.

רוב הסעודים הם ערבים מבחינה אתנית. אחדים הם בני תערובת, צאצאיהם של תורכים, איראנים, אינדונזים, הודים, אפריקנים ואחרים; רובם היגרו כעולי רגל ומתגוררים באזור החיג'אז הסמוך לחוף ים סוף. ישנם פחות ממאה אלף מערביים בערב הסעודית. השפה הערבית שגורה כמעט בפי כל האוכלוסייה.

קיים קושי בחישוב נתונים דמוגרפיים דתיים אודות ערב הסעודית, שכן הממשלה מדווחת על שיעור מוסלמים העומד על 100%. רוב המוסלמים נמנים על הזרם הווהאבי, אף שישנו מיעוט שיעי המרוכז בצפון-מזרח המדינה. האסלאם הוא דת הממלכה, ודתות אחרות אינן נסבלות בפומבי.

[עריכה] היהודים בערב הסעודית

ערך מורחב – יהדות ערב הסעודית

[עריכה] יחסי נשים ומגדר

ערך מורחב – יחסי נשים ומגדר בערב הסעודית

מעמד האישה בחברה הסעודית נחות מאוד מזה של הגבר, זו החברה הקיצונית בעולם בהפרדה הנוקשה שהיא מקיימת בין המינים. על נשים סעודיות מוטלים איסורים רבים: אסור לאישה לצאת את ביתה שלא בלבוש מלא הכולל עביה ורעלה; אסור לאישה לצאת מביתה ללא אישור המופקד עליה (מחרם); אסור לה לנהוג במכונית ואסור לה לעבוד במחיצת גברים. מאז שנות ה-60, השתנה מעמד האשה רבות, ידע עליות ומורדות והוא עדיין משתנה מעת לעת.

בשנות ה-50 הוקמה מערכת החינוך הסעודית. ראשית, היו אלה הגברים שקיבלו הכשרה ממלכתית בבתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. חלקם המשיך אחר-כך לתארים אקדמיים בארצות זרות, בעיקר במדינות ערביות כמצרים ולבנון, אך גם באירופה ובארצות-הברית. חלק מהלומדים במדינות השונות פגשו נשים זרות ומשכילות, התחתנו וחזרו עמן לממלכה. מעמד האישה הסעודית הלא-משכילה ירד והיא הפכה ללא אטרקטיבית בעבור הגברים המשכילים שלא מצאו שפה משותפת עמה. מצב זה, שהיה בלתי-נסבל בעבור משפחת המלוכה עודדהּ להקים בתי-ספר לבנות.

בית הספר הראשון לבנות נפתח ב-1962. מטרת בית-הספר הייתה להכין את הנערה הסעודית להיותה אם ורעייה. פתיחת בית-הספר לוותה בהפגנות מצד מתנגדי הרעיון; היו כאלה שקראו להורים שלא לשלוח בנותיהם לבתי-הספר והיו אחרים שעמדו בשערי בית-הספר ואיימו להרוג כל מי שינסה להכנס למתקן.

משום ההפרדה בין המינים, דרשה הקמת מערכת החינוך לבנות הכשרת נשים מקצועיות להעסקה בתחום ההוראה ובמקצועות תומכי הוראה. ראשית, הובאו מורות זרות, בעיקר מצריות ובמקביל החלו בהכשרת מורות מקומיות. ב-1965 החלה לעבוד המורה הסעודית הראשונה.

הנשים החלו ללמוד ובמספרים הולכים וגדלים. הן התקדמו במעלה מערכת החינוך ואף למדו באוניברסיטאות.

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות ערב הסעודית

תרבותה של ערב הסעודית סובבת כמעט כולה סביב דת האסלאם. כאמור, שתי הערים המקודשות לאסלאם נמצאות בשטחה, והיא רואה בעצמה מולדת הדת הזו. לפיכך נאסר קיומם של בתי קולנוע ותיאטראות ברחבי הממלכה, בטענה שהם אינם עולים בקנה אחד עם האסלאם. ברוח זו נאסרה גם שתיית אלכוהול ואכילת בשר חזיר. לחם ערבי (חובז), עוף צלוי, פלאפל, שווארמה, פול וקפה מהווים חלק ניכר מהתפריט הסעודי.

הלבוש הסעודי הוא מסורתי וסמלי, ומייצג את הקשר של התושבים למדבר, למסורת ולדת. מלבושי הכותנה או הצמר הדקים משקפים את חיי היום יום במדינה מדברית, כמו גם את מגבלות הצניעות שמציב האסלאם. נשים סעודיות נדרשות לעטות מלבושים שחורים (עביה) ורעלה (ניקב) ביוצאן מהבית.

[עריכה] ראו גם

• בית סעוד
• אבן סעוד
• מלכי ערב הסעודית
• חצי האי ערב
• המזרח התיכון
• האימפריה העות'מאנית
• יהדות ערב הסעודית

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ערב הסעודית

• ערב הסעודית אסופת מאמרים מאתר מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב