תוניסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה התוניסאית (ידועה בעברית גם כרפובליקה הטוניסאית) (ערבית: الجمهوريّة التونسيّة, אָלְגָ'מְהוּרִיָּה אָ(ל)תּוּנִסִיָּה) היא מדינה ערבית ומוסלמית הנמצאת בצפון אפריקה. היא גובלת בים התיכון בצפון ובצפון-מזרח, באלג'יריה בדרום-מערב ובלוב במזרח ובדרום.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 3.1 תחבורה 3.2 תקשורת 4 גאוגרפיה 5 מחוזות 6 דמוגרפיה 6.1 יהודים 7 צבא 8 תרבות 8.1 מוזיקה 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של תוניסיה

הפולשים הראשונים לתוניסיה היו הפיניקים, שהגיעו לחופי תוניסיה (ולחופי הים התיכון בשאר מדינות אפריקה) בעזרת ציודם (אוניות קלות ועוד), וייסדו שטחים והתיישבויות רבות בתוניסיה, והראשית מביניהם היא קרתגו. הפיניקים ישבו רק על רצועת חוף הים ונאחזו בה, ולא הפריעו את שלוותם של התושבים הברברים שחיו בפנים הארץ. בשנת 146 לפנה"ס, כבשו הרומאים את קרתגו, והרסוה. את כל האזור הם הפכו לפרובינציה רומית, שבמרוצת זמן שליטתם הפכה להיות פורחת מבחינה תרבותית וכלכלית.

בשנת 439 לספירה נכבשה תוניסיה בידי הונדלים, ששלטו בה למשך זמן של בערך 100 שנה, ולאחר מכן היא נכבשה על ידי הביזנטים. לאחר שלטון הביזנטים בתוניסיה, החל שלטון הערבים, ולאחר מכן הנורמנים שלטו בתוניסיה.

במאה ה-5 המדינה נכבשה על ידי שבטים גרמניים שהקימו מדינה באפריקה הצפונית, ומאוחר יותר הפכה תוניסיה להיות חלק מהאימפריה העות'מאנית.

במאה ה-19 היא נשארה באופן רשמית עות'מאנית אולם נהייתה עצמאית מאוד ואף חוקקה את החוקה הראשונה בעולם הערבי ועשתה צעדים לעבר הפיכתה לרפובליקה. בשנת 1881 צרפת פלשה למדינה עקב סכסוך גבולות עם אלג'יריה (המושבה הצרפתית העיקרית באפריקה) ותוניסיה נהפכה למדינת חסות של צרפת.

ואת עצמאותה השיגה בשנת 1956 כמונרכיה קונסטיטוציונית, אולם בשנת 1957 ראש הממשלה חביב בורגיבה, ביטל את המונרכיה וייסד מדינה חד-מפלגתית בתוניסיה - בה שלט 31 שנה. בשנת 1987 ביצע זיין אל עבידין בן עלי הפיכה ותפס את השלטון מידי בורגיבה והוא שולט בה עד היום.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של תוניסיה

תוניסיה היא רפובליקה עם מערכת נשיאותית חזקה הנשלטת על ידי מפלגה אחת. הפרלמנט שוכן בתוניס, ויש בו 189 צירים, הנבחרים כל 5 שנים. זכות הבחירה נתונה לכל אזרח מגיל 20. הנשיא זיין אל אבידין בן עלי מכהן כנשיא מאז שנת 1987 אז החליף את הנשיא שכיהן מאז העצמאות מצרפת בשנת 1956, חביב בורגיבה. המפלגה השלטת, הייתה המפלגה החוקתית היחידה למשך 25 שנים, כאשר היא נקראה מפלגת החוקה הסוציאליסטית (Socialist Destourian Party), ואשר שולטת בחיים הפוליטיים של תוניסיה עד היום.

הנשיא נבחר לתקופת נשיאות של 5 שנים ללא התנגדות, והוא זה שממנה את ראש הממשלה והקבינט, שעל ידיהם הוא מבצע את מדיניותו. מושלים אזוריים ומנהלים מקומיים ממונים על ידי הממשלה השוכנת בנציבות הראשית; כיום, הם נבחרים, בדרך כלל, על ידי מועצת העירייה של אותו האזור.

המערכת המשפטית של תוניסיה היא מערכת משפט בפני עצמה ועצמאית, אם כי לפעמים הממשלה מתערבת במקרים פוליטיים חשובים. קיימים בערך 13 בתי משפט, ועוד 3 בתי משפט לערעורים. בית הדין הגבוה ביותר בתוניסיה, נמצא בעיר הבירה, תוניס. מלבד בתי המשפט שהוזכרו לעיל, יש גם ברוב העיירות בתוניסיה שופטים מקומיים.

בבית הנבחרים (Chamber of Deputies) יש 189 כיסאות, והחברים בה נבחרים על ידי הצבעה המונית של הציבור הרחב, לתקופת קדנציה של 5 שנים (כמו תקופת הקדנציה של ראש הממשלה). הבחירות האחרונות לנשיאות ולחברי בית הנבחרים, היו ב24 באוקטובר בשנת 2004, בנצחון מוחץ של מפלגת החוקה הסוציואליסטית. הבחירות הבאות יתרחשו בשנת 2009.

הנשיא הוא זה שעומד בראש הרשות המבצעת, ומסיבה זו, משקלה של הממשלה אינו רב.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת תוניסיה

לתוניסיה יש כלכלה מגוונת, הכוללת ייצור חומרים, מכרות, תיירות, חקלאות חשובה וייצור אנרגיה. שליטה ממשלתית על עסקאות כלכליות הולכת ונחלשת בעשור האחרון, ולעומתה הולכת ומתגברת ההפרטה, הפירוט וגביית המיסים, וגישה זעירה לחובות.

בשנת 1990 הייתה צמיחה כלכלית של 5 אחוזים, ולעומת זאת, האינפלציה נחלשה מאוד. יש בתוניסיה צמיחה כלכלית מהתיירות, שבזמנים האלו מלווה יחד עם מסחר תיירותי. צמיחה זו נהייתה לגורמי מפתח בכלכלה היציבה והאיתנה של תוניסיה. הסכמה של תוניסיה עם איחוד אירופה (EU), צבר כוח ב1 במרץ בשנת 1998, שבו היה ההסדר הראשון מסוגו בין האיחוד האירופי לתוניסיה (ההסדר היה גם עם שאר המדינות על חוף הים התיכון). לפי ההסכם, תוניסיה תתחיל בעשור הבא לייצא ולייבא עם מדינות האיחוד האירופאי.

[עריכה] תחבורה

אורכה של רשת מסילות הרכבת היא 2,152 קילומטרים, והיא מקשרת למדינות הקרובות לתוניסיה: לוב ואלג'יריה. אורך הכבישים הוא 18,997 קילומטרים, שתפקידם הנוסף הוא לקשר בין מקומות מסחר שונים בתוניסיה. אורך הדרכים הסלולים הוא 12,310 קילומטרים, ואילו אורך הדרכים הלא סלולים הוא 6,687 קילומטרים.

יש גידול ניכר בתעשיית המכוניות בתוניסיה, וזאת על פי ממצאים שנתיים. בשנת 1975 היו בתוניסיה בערך 167,000 מכוניות (כולל מכוניות מסחריות), ואילו כיום יש מספר מוכפל, כמעט, של מכוניות בתוניסיה.

הנמלים העיקריים בתוניסיה נמצאים בתוניס, ביזרטה, ספקס, גאבס, זרזיס, סואוסה, ולה-גואלתה, והם משמשים לייבוא וייצוא סחורות לתוניסיה. יש 3 נמלי תעופה בתוניסיה, אך העיקריים ביניהם נמצאים בתוניס, מונאסטיר ו-ג'רבה.

[עריכה] תקשורת

הקוים הטלפוניים אשר נמצאים בשימוש כוללים 654,000 קווים, וקווי הטלפונים הסלולריים כוללים 50,000 קווים. מערכת הטלפונים בתוניסיה משתפרת, ולרבים מהתושבים בתוניסיה יש מכשירי טלפון (מכשירי הטלפון הסלולרי יש לפחות מהאנשים); מרכזים טלפוניים ראשיים מצויים בערים: ספאקס, סואוז, ביזרת ותוניס.

בתוניסיה יש גישות אינטרנט (כ-500,000 משתמשי אינטרנט בערך; וחברה אחת המספקת שירותי אינטרנט במדינה), וזאת על ידי קווי אינטרנט מתיל עילי וכבל קואקסיאלי (כבל המשמש להעברת אותות חשמליים, המורכב ממיתרים השזורים יחדיו למניעת השראות הדדית).

בתוניסיה שידורי רדיו רבים, וגם שידורי טלוויזיה (השידורים משודרים על ידי 26 מרכזי שידור של טלוויזיה, ו76 מגברים). כמות מכשירי הרדיו בתוניסיה עולה על 2.06 מיליון מכשירים, ומספר מכשירי הטלוויזיה עולה על 920,000 מכשירים.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של תוניסיה

תוניסיה ממוקמת בצפון אפריקה, בגבול הים התיכון, בין אלג'יריה ולוב.

השטח כולל הרים בצפון; חם ויבש בערבות העיקריות; מזג אוויר שחון למחצה בדרום, ליד מדבר סהרה. האקלים בצפון הוא מתון ונעים, ובחורף יש גשמים, ובקיץ יבש מאוד. המיקום האסטרטגי שלה על חוף הים התיכון הוא מעולה מבחינה צבאית.

הרי האטלס משתרעים בתוניסיה בכיוון דרום מערב - צפון מזרח, והם בעצם החלק המבותר ביותר במערכת הרים זו. יש שם שתי רכסים עיקריים: הרי קרומירי בצפון, והרי "עמוד השדרה" בדרום. בין שני הרכסים מפריד עמק, בו יש את נהר מג'רדה.

ראו גם: רשימת הערים בתוניסיה ו- רשימת המחוזות בתוניסיה

[עריכה] מחוזות

בתוניסיה יש 24 נציביות, והם להלן:

• אריאנה (Ariana)
• בג'ה (Béja)
• בן ארוס (Ben Arous)
• ביזרת (Bizerte)
• גאבס (Gabès)
• גפסה (Gafsa)
• ג'נדואובה (Jendouba)
• קיירואן (Kairouan)
• קסרינה (Kasserine)
• קבילי (Kebili)
• קף (Kef)
• מחדיה (Mahdia)
• מנאובה (Manouba)
• מדנין (Medenine)
• מונסטיר (Monastir)
• נבול (Nabeul)
• ספקס (Sfax)
• סידי (Sidi)
• סיליאנה (Siliana)
• סואוסה (Sousse)
• טטאוניה (Tataouine)
• טוזיאור (Tozeur)
• טוניס (Tunis)
• זגחואן (Zaghouan)

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של תוניסיה

תושבי תוניסיה כיום מעורבבים במוצאם ובדתם הקודמת, וצאצאי הילידים הם מזרעם של הברברים, ויש בתוניסיה עוד הרבה אנשים מתרבויות שונות, שפלשו, היגרו ונטמעו באוכלוסייה התוניסאית שהייתה קיימת באזור, במשך 1,000 שנים. ההיסטוריה של תוניסיה החלה במאה ה-8 לפנה"ס, כאשר הפיניקים פלשו לתוניסיה וכבשו אותה. הם ייסדו את קרתגו (קרת חדשת, עיר עתיקה בחופה הצפוני של אפריקה) ועוד התיישבויות רבות בצפון אפריקה. קרתגו נהייתה מעצמה ימית בכירה וראשית, והתנגשה באימפריה הרומית, וזאת על השליטה בים התיכון, עד שלאחר קרבות עזים היא הובסה ונשבתה על ידי האימפריה הרומית, בשנת 146 לפנה"ס. הרומנים התיישבו והשתקעו בתוניסיה ובצפון אפריקה, עד לנפילתה של האימפריה הרומית, ואז פלשו וחדרו (במאה ה-5) לתוניסיה שבטים אירופאים, כגון הונדלים. המוסלמים כבשו את תוניסיה במאה ה-7, ושינו את דפוסי החיים של האוכלוסייה, ואת מבנה הארץ, ובזמן ההוא היה גל של הגירה לתונסיה על ידי העות'מאנים ותושבים ערביים אחרים, והייתה הגירה של ספרדים ויהודים במאה ה-15. תוניסיה נהייתה למרכז של תרבות ערבית ולימוד האיסלאם בהתמעות באימפריה העות'מאנית.

כל התוניסאים, בקירוב (98% מהאוכלוסייה), הם מוסלמים. הייתה אוכלוסייה מועטת (6,000 אנשים בקירוב) של יהודים, בעיקר בחלק הדרומי של תוניסיה - באי ג'רבה, ויש בתוניסיה שרידי אוכלוסייה יהודית של צאצאים מאנוסי ספרד, שחלקם ברחו לתוניסיה. אין ילידים מהאוכלוסייה הנוצרית. רוב הנוודים (שהם מיעוט בתוניסיה), נטמעו באוכלוסיות הגדולות.

האוכלוסייה כוללת בערך 10 מיליון אנשים, ויש גידול ניכר באוכלוסייה, וזאת על פי ממצאים דמוגרפיים של שנת 2003 (אז היו בתוניסיה 9,924,742 אנשים). האוכלוסייה כוללת 27% של אנשים מגיל 0-14 (זכרים:1,388,839, נקבות: 1,297,313), 66.6% אנשים מגיל 15-64 (זכרים:3,306,782, נקבות:3,299,883), ו-6.4% אנשים בגיל 65 ומעלה (זכרים:309,103, נקבות:322,822). שיעור הצמיחה באוכלוסייה מדי שנה הוא 1.09%, ושיעור הילודה הוא 16.35 לידות\1,000 אנשים. שיעור התמותה הוא 5.02 מיתות/1,000 אנשים, ושיעור התמותה אצל ילודים הוא 26.91 מיתות ל-1,000 ילודים הנותרים חיים. ההגירה לתוניסיה ירדה ב-0,6%.

הקבוצות האתניות בתוניסיה הם: 98% ערבים, 1% אירופאים, יהודים ואנשים מדתות אחרות - 1%, ובאותה הצורה אוכלוסיית הדתות. השפות בתוניסיה הם ערבית וצרפתית. רוב האנשים בתוניסיה יודעים קרוא וכתוב מגיל 15 ומעלה לפחות. האוכלוסייה היודעת קרוא וכתוב כוללת 74.2% מכלל האנשים בתוניסיה.

[עריכה] יהודים

ערך מורחב – יהדות תוניסיה

יהודים הגיעו לתוניסיה עוד בימי שלמה המלך, והתיישבו שם. בתקופת האימפריה הרומית, היו בתוניסיה קהילות יהודים רבות שמספרם הגיע לפחות לכ- 15,000 יהודים. ידוע ששבטים מקומיים התיהדו וחלק מהם נלחם נגד כיבוש צפון אפריקה על ידי הערבים. לאחר הכיבוש הערבי, נתרבו היהודים עוד יותר, ויהדותם נודעה עד למרחוק. במיוחד התפרסמה ישיבת קירואן אשר שכנה בעיר קירואן, שם פעלו במאות ה-9 וה-10 ישיבות רבות ומפורסמות, וחכמים גדולים ומפורסמים (כגון רבי יעקב בן ניסים, נסים גאון, רבי חושיאל, רבנו חננאל).

כמו כן ידועה באדיקותה יהדות האי ג'רבה שבתוניסיה ואשר לפי המקורות שוהה באי עוד מימי חורבן בית ראשון וכוללת את צאצאיה הכוהנים של תקופה זו. יהודי האי נחשבים לידענים גדולים בתחום ההלכות והם גם מהווים לא פעם אסמכתא להגיה העיברית הנכונה. קהילת יהודי תוניסיה מורכבת משתי קהילות עיקריות - הקהילה היהודית המקומית שכונתה אל תוו'אנשא וקהילת היהודים המהגרים מאירופה, גירוש ספרד ליוורנו ומלטה המכונים אל גראנה. עם החלת הפרוטקטורת הצרפתי בתוניסיה ב 1881 יכולה הייתה הקהילה היהודית לבחור גם באזרחות צרפתית כדי לקבל את הגנת השלטון הזר ואכן רבים מבניה של קהילה זו הינם אזרחי צרפת.

קודם להחלת השלטון הצרפתי היו ידועים יהודי תוניסיה בידענותם ובלמדנותם וחלק מהם היו לעשירי הארץ - אך עם החלת השלטון הצרפתי ופתיחתם של בתי ספר צרפתיים הם ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם ועד מהרה היו רבים מהם לאינטלקטואלים של תוניסיה.

בשיגרה לא סבלו היהודים מרדיפות בתוניסיה אולם היו במדינה זו לא מעט אירועים של רצח יהודים, ביזה והלשנה במהלך השנים ובכל רחבי המדינה.

יהודי תוניסיה השתתפו בתהליך הציוני ומנהיגיהם אף השתתפו במספר קונגרסים באירופה. הקשר עם התנועה הציונית הלך והתחזק ככל שחלף הזמן כשהקשר הטוב ביותר היה עם מנהיג הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי.

לאחר הכיבוש הגרמני בתוניסיה, נשלחו חלק מיהודי תוניסיה למחנות השמדה ולמחנות עבודה באירופה. בשנים 1948-1970, עזבו רוב היהודים את תוניסיה, וחלקם הגדול היגר לצרפת, ועוד חלק היגר לארץ ישראל ולמדינות אחרות. מ-40,000 היהודים שהתגוררו שם לפני הכיבוש הגרמני, נותרו בתוניסיה חלק קטן מזה.

מיד לאחר סילוק הכובש הגרמני מתוניסיה בידי בעלות הברית החלה התעוררות משמעותית של הרעיון הציוני בתוניסיה ועד מהרה החלו בניה בהתגייסות לפעילות למען הקמת המדינה היהודית. העלייה המסיבית מתוניסיה לארץ ישראל החלה בסוף שנות הארבעים תחילת שנות החמישים למרות הסלקציה הידועה לשימצה שעיכבה את הגעת חלקה המבוגרים יותר של הקהילה שהחלה בעלייתה לקראת סוף שנות החמישים.

כיום יש בתוניסיה פחות מ- 2,000 יהודים, אשר רובם מתגוררים בעיר הבירה של תוניסיה - תוניס.

[עריכה] צבא

צבא תוניסיה מתחלק לכמה ענפים: חיל אוויר, צי ימי, משמר העם (משמר לאומי), כוח צבאי מסייע וכוח צבא רגלי. גיל הגיוס הנהוג בתוניסיה הוא מגיל 20. כוחות מילואים הנזקקים בשעת חירום, מספרם (בגילאים 15-49) 2,866,984 איש.

ההוצאות הכספיות של הצבא התוניסאי ב-356 מילון דולרים בשנה. הוצאות הצבא באחוזי ה-GDF (ערך כל הסחורות והשירותים אשר יוצרו בתחומי המדינה במשך שנה אחת) - 1.5%.

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות תוניסאית

תוניסיה מושכת אליה מיליוני תיירים בכל שנה. ליד תוניס, בירת הממלכה, יש חורבות של העיר הקדומה קרת חדשת, ששימשה לעיר חשובה באימפריה הקרתגית הקדומה, שנחלה תבוסה על ידי האימפריה הרומית בשלוש מלחמות פיניות.

בתוניסיה התרחשו משחקי כדורגל חשובים בשנים 1964, 1994, ובשנת 2004.

[עריכה] מוזיקה

תוניסיה ידועה בסגנון המוזיקה שלה, המלוף, סגנון מוזיקה "המיובא" מאנדלוסיה (אזור בדרום ספרד), לאחר הכיבוש הספרדי במאה ה-15. למרות הצורה המודרנית, המלוף הוא כנראה מוזיקה שונה מאוד מכל המוזיקות שהיו נהוגות במאות הקודמות. למלוף יש שורשים מספרד ופורטוגל, והוא כמעט קרוב משפחה של סגנונות נגינה אחרות, בעלות אותה היסטוריה בצפון אפריקה, כמו הגרנתה של האלג'ירים, והאלא של המרוקאים.

במאה ה-20, המוזיקה בתוניסיה כללה את אנואר בראהים, נגן מפורסם בתוניסיה, ואת אל אזיפת, תזמורת נקבות נדירה, ועוד כמה תזמורות ונגנים שונים. המאה ה-21 הביאה איתה סוג נוסף של מוזיקה, הקרוי - זמקן (Zemeken) (להלן קישור לאתר בנושא).

זמרים פופולריים ומפורסמים בתוניסיה הם: סאלח אל פרזיט (Salah El Farzit), פטמה בואושח' (Fatma Bousseha), אדי חבואובה (Hedi Habbouba), פאוזי בן גמרה (Faouzi Ben Gamra), ובלגקם בואוגנה (Belgacem Bougenna), לשירים מסורתיים ודתיים.

פסטיבלים מודרניים בנושאי מוזיקה כוללים את פסטיבל הטברקה ג'ז (להלן קישור לאתר בנושא), הטסטואור, ופסטיבל השחארה המתרחש בדואוז (עיירה במרכז תוניסיה). .

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תוניסיה

• מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
• אתר של יוצאי תונסיה בישראל