שיעה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מושגים באסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית |
אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| פלגים משיחיים | תנועות |
| אחמדי זקרי |
סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות |
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
איסלאם שיעי הוא הזרם השני בגודלו באיסלאם – כ-15% מהמוסלמים הם שיעים (הזרם הגדול, הסונה, מונה כ-80% מהמוסלמים). רוב חכמי הדת הסונים בימי הביניים לא החשביו את השיעים כחלק מהדת המוסלמית, בשל ההבדלים ביניהם בדוקטרינה.אולם עוד בשלהי התקופה העות'מאנית ועל רקע הקולוניאליזם המערבי בארצות האיסלאם פעלו חכמי הלכה סונים שהשתייכו לזרם הלאומי והרפורמי להכיר בהם כחלק מן הקהילה המוסלמית על מנת לגייס אותם למטרות פוליטיות נגד המערב. משמעות המילה שיעה הוא מלשון סיעה, שהיא פלג, קבוצה. (שין ימנית ושמאלית מתחלפות בערבית ובעברית. כך למשל מג'דל שמס הוא בעברית מגדל שמש).
השיעים רואים בעלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד ובעלה של פאטמה בתו (שקיבל עליו את האיסלאם ראשון או שני אחריו), הח'ליף הרביעי, את יורשו הבלעדי של מוחמד. השיעים אינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים אבו בכר, עומאר ועותמאן. ייסוד הכת מיוחס לבנו של עלי, חוסין, שהוא ו-70 מבני משפחתו נרצחו בעיר כרבלא שבעיראק על ידי צבא סוני. לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג העשוראא בו הם מכים את עצמם עד זוב דם לזכר ייסוריו. בשל ההיסטוריה של הרדיפה של הסונים כלפי השיעים, השקפת העולם השיעית ככלל קודרת ופסימית.
לשיעים עמוד אמונה שישי, הולאיה, על החמישה המקובלים באיסלאם, והוא האמונה שמנהיג האיסלאם (אימאם) חייב להיות מזרע עלי בלבד ולו סמכות בלעדית בקדושה וחולין. השיעים גם מאמינים שבכל דור ודור, ישנו מנהיג שמתווך בין אלוהים לבין המאמינים, ובדור הנוכחי הוא נסתר ועדיין לא התגלה.
לשיעים יש מספר ערים קדושות נוספות למכה, שהחשובות שבהן הן כרבלא ונג'ף שבעיראק. קדושתה של העיר אל-מדינה היא עניין שנוי במחלוקת בשיעה. בתוך השיעה יש כיתות משנה שונות, שמאמינות בשושלות שונות של אימאמים. בני כת ה-"את'נא עשריה" מצפים לשובו של האימאם ה-12 (שנעלם במאה ה-9) שישוב בתור מהדי באחרית הימים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצת השיעה בעולם
שיעים חיים באזורים נרחבים בעולם, אך יש ארצות שבהן שיעורם באוכלוסייה גבוה יותר. באיראן, 89% מהאוכלוסייה הם שיעים, בבחריין – 70%, בעיראק – 62%, ובאזרבייג'ן – 60%. גם בלבנון הזרם הגדול ביותר הוא השיעה (36%), ואוכלוסייה גדולה קיימת גם בתימן (49%), כווית (30%), פקיסטאן (15%-20%), סוריה (15%-20%), איחוד האמירויות הערביות (16%), ערב הסעודית (10%-15%), אפגניסטאן (13%), טג'יקיסטאן (5%), אוזבקיסטאן, קאזחסטאן, עומאן וברוניי, וקבוצות קטנות יותר נמצאות בחלקים מן המפרץ הפרסי, בחצי האי ערב ובארצות אפריקאיות.
[עריכה] שיעת השנים עשר
רוב השיעים נחשבים כחלק מ"שיעת השנים עשר", והם נקראים כך על מנת להבדיל בינם לבין סוגים אחרים של שיעים. שיעים אלה מאמינים במנהיגותם של שנים-עשר אימאמים לאחר מותו של מוחמד, אותם נמנה להלן. כל אימאם היה בנו של האימאם שלפניו, חוץ מחוסיין שהיה אחיו של חסן אבן עלי. חשוב לציין כי לפי השיעה, האימאם לא נבחר בשל מוצאו, אלא נתמנה על ידי האל בשל מעלותיו.
- עלי אבן אבו טאלב (600-661)
- חסן אבן עלי (625-669)
- חוסיין אבן עלי (626-680)
- עלי אבן חוסיין (658-713), ידוע גם כ"זָין אל-עאבדין".
- מוחמד אל-באקר (676-743)
- ג'עפר א-צאדק (703-765)
- מוסא אלכאט'ם (745-799)
- עלי רידא (765-818)
- מוחמד א-תקי (810-835)
- עלי אל-האדי (827-868)
- חסן אל-עסכרי (846-874)
- מוחמד אל-מהדי (868- )
מוסלמים שיעים מאמינים כי עלי, חתנו של הנביא מוחמד, היה הראשון מבין שנים-עשר האימאמים, ומונה בידי מוחמד (ולפיכך בידי האל) לרשת את הנביא כמנהיגה של הקהילה המוסלמית. לפיכך, השיעים מחשיבים את שלושת החליפים שירשו אותו כמנהיגים בלתי לגיטימיים, שקיבלו את השלטון כנגד רצונו וציווייו של האל ושל מוחמד. הסונים מחשיבים את שלטונם של שלושת הח'ליפים שלפני עלי (אבו בכר, עומר בן אל-ח'טאב ועות'מאן בן עפאן) כלגיטימיים לחלוטין, מכיוון שהם היו מבוססים על הקונסנזוס של הקהילה המוסלמית.
השיעים מאמינים כי לאימאמים שלאחר הנביא מוחמד יש מעמד מיוחד. הם נחשבים כיורשים ישירים (בכל המובנים) של מוחמד, והם חסינים מטעות, מושלמים, נבחרו על ידי האל ומוסרים את דברו.
[עריכה] השיעה כנגד הסונה
ההבדלים בין השיעים לסונים הם היסטוריים ותאולוגיים. ההבדלים התאולוגיים הם באמונות שונות ביחס לעקרונות האיסלאם. ניתן למצוא הבדלים ביחס לתווחיד (אחדותו וצדקו של האל), נובוואה (נבואה), ואימאמיות (מנהיגות). כמו כן (בהכללה גסה) יש ביניהם הבדלים בסוג הרגש הדתי: השיעים נחשבים ליותר רגשניים, משיחיים, בעלי דת פופוליסטית ("חסידיים" במונחים יהודיים), ואילו הסונים נחשבים כיותר קרים ושקולים ("ליטאים", בהתאם). הקבלה מסוימת אחרת ליהדות היא בכך שכשם שהקראים אינם מקבלים את התורה שבעל פה ואילו היהדות הרבנית מקבלת גם את התורה שבע"פ וגם את התורה שבכתב - כך גם, בהתאמה, השיעים דוחים את המסורות בעל פה שאינן עולות בקנה אחד עם התבטאויותיו של הנביא מוחמד, ואילו הסונים מקבלים בנוסף לקוראן גם את הסונה (המסורת שנמסרה מפי יורשיו של מוחמד).
השיעים מאמינים כי יש אל אחד והוא אינו מוגבל בשום אופן. הם מאמינים כי האל הוא אחד במהותו ובמאפייניו, ולכן הוא אינו מורכב מחלקים (ולפיכך, אין לו צורה או גוף, ומאפייניו אינם נפרדים ממנו), כי הוא יצר כל דבר בעולם וממשיך לחיות את העולם (כלומר, הקיום של כל הדברים הוא הודות לו ורק לו), וכי אותו לבדו צריך לעבוד, וכי כל הטוב והרע בא ממנו. השיעים גם מאמינים כי האל הוא טוב וצדיק, ולכן הוא צודק בשיפוטו. לפי השיעה, האל גומל לטובים ולרעים, והוא אינו יכול לגמול רעה על טובה ולהפך. לבני האדם ניתנה הבחירה בין הטוב והרע, ובחירתם תקבע את עתידם וגורלם. הסונים מחולקים לשני אסכולות עיקריות ביחס לתווחיד. המותעזילים דומים למדי לשיעה, אך האשערים מאמינים כי לאל יש גוף ולכן גם צורה. הם גם בעלי אמונות שונות ביחס להיבטים אחרים של התווחיד, לדוגמה, הם מאמינים כי האל יכול לגמול רעה על טובה. לפי האשערים, גורלם ועתידם של בני האדם קבוע מראש.
יש גם הבדלים ביחס לעקרונות אחרים באיסלאם. עבור השיעים, נביאים/שליחים (כשהנביא אדם הוא הראשון והנביא מוחמד האחרון) מונו בידי האל ולכן הם מושלמים מכל בחינה (כלומר, באמונתם, בדיבורם, במחשבותיהם ובמעשיהם). המותעזילים שוב מחזיקים באמונות דומות לשיעה בנושאים אלה. אך האשערים מאמינים כי הנביאים הם מושלמים רק ביחס לנבואתם. המותעזילים והאשערים גם יחד חולקים על השיעה ביחס לאימאמיות. השיעים מאמינים כי האל ממנה בכל תקופה אדם מושלם על מנת להיות יורשו של הנביא ומגן האיסלאם. הסונים חושבים כי יש גם אופנים אחרים למנהיגות באיסלאם (כגון מלוכה). עבור השיעים, במקרה שבו המנהיג שמונה על ידי האל אינו מצוי, אז כל ממשלה אחרת שקרובה ביותר לממשלה צודקת היא אפשרית (למשל דמוקרטיה).
חשוב לציין, כי עבור השיעה, הסיפורים והמסורות של מוחמד הם חשובים מאד. השיעה חולק על הסונה בנושא זה, רק לגבי זה שהשיעה מחלקים בין חבריו הנאמנים של הנביא לבין אלה שביו חבריו, אך היו פחות נאמנים ונודעו כממציאי סיפורים וארועים היסטוריים. לפיכך, השיעים מאמינים כי את כל הסיפורים על הנביא יש לבחון בצורה רציונלית, תוך כדי בדיקה של דיוק הסיפור ומקורו.
טעות נפוצה היא כי השיעה "נפרד" מהזרם העיקרי של האיסלאם בתקופה איסלאמית מוקדמת. דבר זה אינו מדויק, שכן יש עדויות רבות (אצל השיעים והסונים) כי כבר הנביא מוחמד חילק את חסידיו לאלה שהיו חסידים (שיעה בערבית) של האימאם עלי, לאלה שלא. גם העדויות הסוניות וגם השיעיות מוסרות, כי לאחר מות מוחמד, האימאם עלי התנגד לתפיסת השלטון על ידי אבו בכר ועומר. לפי העדויות הסוניות, השם "סונה" נכנס לשימוש לראשונה תחת המנהיגות האומאיית, על ידי אבן אבי סופיאן. בכל מקרה, לשתי הקבוצות יש הגדרות וטענות שונות לגבי האיסלאם, ולכן ניתן לראות אותן כשתי קבוצות שונות כבר מההתחלה.
יש הטוענים, כי השיעים מייחסים לאימאמים דרגה של אלוהות, מכיוון שהם מחשיבים אותם כמושלמים ובעלי כוח נבואי. אך השיעים אינם רואים את הכוח הזה כאלוהי, אלא כתלוי ברצונו של האל.
[עריכה] ההיסטוריה של הקרע בין השיעה והסונה, לפי השיעה
השיעים טוענים, כי לפני מותו הנביא מוחמד הכריז על המנהיג הבא שנבחר בידי האל, אך שלאחר מותו של הנביא ב-632, החל מאבק על הירושה. קבוצה אחת, חסידיו של עלי, קיבלו את דבר מוחמד, אך אנשים אחרים בעלי השפעה לא קיבלו אותו (ביניהם אבו בכר, עומר אבן אל-ח'טאב, ואבו עוביידה, וקבוצת "אנסאר"), והחליטו לבחור מנהיג מביניהם ללא התייעצות עם רוב המוסלמים כולל עלי. לדעת השיעים, הם הכריחו את המוסלמים האחרים לקבל את בחירתם באבו בכר, ואף בתו של מוחמד, פאטמה (אשתו של עלי) נהרגה כשעומר אבן אל-ח'טאב, החליף השני, התקיף את ביתה על מנת להכניע את עלי. מנקודה זו והלאה הדיכוי של משפחת הנביא וחסידיהם (כלומר, השיעים) החל וממשיך עד היום. השיעי מאמין כי דיכוי זה, יחד עם שחיתותו של העולם, יסתיים כאשר יופיע האימאם השניים עשר, מוחמד אל-מהדי.
[עריכה] חגים וימים חשובים
- עיד אל פיטר – סוף צום הרמדאן.
- עיד אל אדחא – סוף העלייה לרגל למכה.
- עשוראא – זהו יומו העשירי של המוחראם, הוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. ביום זה נהרג האימאם חוסיין בן עלי, והוא יום של אבל. חוסיין היה האימאם השלישי, והוא סמל של מות קדושים ועמידה כנגד הדיכוי של המוסלמים השיעים בידי המוסלמים הסונים.
- ארבעין – ביום העשרים של החודש ספאר, 40 יום לאחר העשוראא. ביום זה זוכרים את ההשפלה והדיכוי של בני ביתו של חוסיין, כשהם הוגלו מכרבלא (שבמרכז עיראק) לדמשק, כשרבים מתו בדרך.
- עיד אל ע'אדיר – נחוג ב-18 בדיל-היג'ה ובו זוכרים את הע'אדיר ח'ום 10 שנים לאחר ההיג'רה, הוא היום שבו האל הצהיר על השלמתו של האיסלאם.
- אל מובחילה – נחוג ב-24 בדיל-היג'ה.
- מילאד אל-נאבי – יום הולדתו של מוחמד, וכן יום הולדתו של האימאם ג'אפר אל-צדיק.
- מיד שבאן – משמעותי לכל המוסלמים אבל בעיקר לשיעים מכיון שהוא יום הולדתו של האימאם האחרון, מוחמד אל מהדי.
[עריכה] סוגים שונים של שיעה
יש מחלוקות בקרב השיעה לגבי הירושה לאחר מותו של הנביא מוחמד, אבל הם מסכימים כי שלטונם של האימאמים נלקח מהם שלא כראוי.
השיעים השביעיים: האיסמעילים הם הזרם הגדול ביותר מקרב השיעים השביעיים. השיעים החמישיים או הזיידים: זרם שנמצא בעיקר בתימן, שמאמין בארבע החליפים של האיסלאם כמו הסונים, ולאחר מכן בחוסיין ובעלי, ואח"כ בזייד בן עלי. זיידים גם דוחים את הרעיון של אימאמים שממונים משמים.
שני הזרמים הגדולים של השיעה מאמינים כי האימאם האחרון (השביעי או השניים עשר) הוסתרו בידי האל. יש אמונות שונות ביחס לחזרתו של האימאם האחרון, המכונה "אל מהדי". מקובל כי האימאם האחרון ילווה בידי ישו ויאשר את המסר של האל לבני האדם.
[עריכה] עדת המֶתַאוִילה בלבנון וייחודה
בלבנון קיים פלג שיעי הנקרא בשם מֶתַאוִילה (יחיד: מותּאואלי) אשר מקורו ומקור שמו הם תעלומות. אף אדם אינו יודע בוודאות את מקור מוצאו, אך ככל תעלומה ההשערות רבות. דעה רווחת כיום היא שבמקור אנשי העדה הם כורדים שישבו באיראן והועברו בתקופתו של צאלח א-דין לסוריה ומשם עברו אל סביבות הלבנון. ישנה הנחה הקובעת כי משמעות השם היא: "חסיד נאמן", כלומר חסיד נאמן לתורת עלי ויש אחרים הגורסים כי מקור השם במילה "ואליה" – נאמנות לבית עלי, אך מכל מקום אין ספק כי מקור השם הוא וורסיה זו או אחרת של השם "עלי".
המתואלים מתבדלים מן הזרם השיעי, גם בשלטונם הפנימי. רוב האוכלוסייה המתואלית מאוגדת במסגרות שבטיות שבראשן עומדים מנהיגים חילוניים "כמו-פיאודלים" הנקראים "זעמאא". ה"זעמאא" שולטים ביד רמה באדמות שבטיהם וגובים מיסים פנימיים. כנגד למנהיגים החילוניים עומדים המנהיגים הדתיים, ה"עלמאא", חכמי הדת. חלק מן ה"עלמאא" מוסמכים כקאדים במדינות שיעיות מובהקות. האחדות הלאומיות של המתואלים כה חזקה עד כי מעולם לא התלונן מתואלי בבית דין מוסלמי על פסק דין שנקבע בבית דין מתואלי. אך ה"עלמאא" הם חסרי יכולת ההשפעה חברתית. חוסר יכולת ההשפעה החברתית שלהם יצרה בעבר נוהג שאין ה"עלמאא" מתבטאים כלל בענייני פנים, אלא רק בענייני חוץ. מצב זה כמו שהוא, היה תקף עד אחרי עלייתו של האימאם השנוי במחלוקת, מוסא אל-צאדר לשלטון בעדה. עם עלייתו של אל-צאדר לשלטון בעדה ועם ההגירה לביירות, התערער המבנה החברתי המסורתי וכוחם של ה"עלמאא" התחזק. אך למרות הטלטלות, נשמר עדיין מאזן הכוחות הפנימי בתוך החברה המתואלית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בסמה(www.BASMA.US)
- אתר אל-שיראזי
- אתר אל-שיעה
- האנציקלופדיה השיעית
- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
