צמר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צמר הינו סיב המופק משיער של בעלי חיים מבוייתים - בדרך כלל כבשים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מהותו של הסיב
הסיב המיוצר מכבשים מבוייתות שונה משער או פרווה בכך שיש לו יכולת להתקפל ולהסתובב ובכך ניתן "לתפוס" סיב אחד באמצעות סיב שני וליצור מהם חוטים. תכונה זו של הסיב מאפשר לסיב לשמור על החום, שכן החום נתפס בקפלי הסיב. הסיב התופס חום מבודד גם את החום, ובאוהלי הבדואים והטוארג, הסיבים שומרים על החום מחוץ לאוהל.
[עריכה] צבעים
צמר גדל במספר צבעים טבעיים: חום, שחור, אפור ולבן. הצמר מסוגל להיצבע בצבעים רבים ועדיין שומר על גמישותו.
[עריכה] תכונות נוספות
צמר מיד לאחר הגז הינו עמיד ביותר למים, וניתן לסרוג ממנו סריגים כמעט בלתי חדירים למים.
[עריכה] היסטוריה
השימוש בצמר החל בעת ביותם של הכבשים, כבר בתקופת הברזל, אף לפני המצאתם של כלי הגז - באותה עת הצמר נתלש ביד או עלי ידי מסרקי ברונזה.
בימי הביניים מרבית הצמר יובא לאירופה מאנגליה, אשר הייתה מונופול בייצור הצמר. הצמר היווה מרכיב עיקרי בכלכלת בריטניה. שק צמר שנמצא עד היום במרכז בית הלורדים מסמל עובדה זו. חוקים רבים נחקקו באנגליה על מנת לשמר מונופול זה. ובשנת 1699 אסרה בריטניה על מושבותיה באמריקה לסחור בצמר אחת עם השנייה (שלא דרך אנגליה).
רק בסוף המאה ה-19 החל הצמר המיוצר בגרמניה לתפוס את שווקי הצמר האנגליים. בשנת 1845 הפכה אוסטרליה ליצרנית הצמר העיקרית בעולם.
[עריכה] ייצור צמר כיום
אוסטרליה וניו זילנד הינן יצרניות הצמר העיקריות בעולם. רוב הצמר הינו צמר של כבשים מסוג מרינו.
[עריכה] שימושים
בנוסף להיותו חומר גלם בייצור בגדים, משתמשים בצמר לייצור שטיחים, ריפוד, אוהלים וכו'. היוונים הקדמונים והרומאים נהגו לרפד את קסדותיהם ואת שיריוניהם בצמר.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צמר |