תוחלת חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מפה המתארת תוחלת חיים בלידה בארצות השונות בעולם. (לחצו להגדלה)

תוחלת החיים היא מדד סטטיסטי לממוצע, או לתוחלת המתמטית, של משך החיים הנותר לפרט בקבוצה נתונה. בשימוש הנפוץ במושג "תוחלת חיים", הכוונה היא לתוחלת החיים בלידה.

תוחלת החיים תלויה מאוד בקריטריונים לבחירת הקבוצה. בארצות שבהן שיעור תמותת התינוקות גבוה, תוחלת החיים בלידה רגישה מאוד לשיעור התמותה בשנות החיים הראשונות. במקרים כאלה, מדד אחר, כגון תוחלת החיים בגיל 10, יכול לשמש כדי לבטל את ההשפעה של תמותת תינוקות ולגלות את ההשפעות של סיבות מוות אחרות.

קיימות שתי שיטות לבניית לוחות תמותה המשמשים לחישוב תוחלת החיים:

לוח תמותה קוהורטי (דורי) ולוח תמותה שוטף. "לוח תמותה דורי" משמש לחישוב תוחלת החיים של ילידי שנה מסוימת. ניתן לחשב לוח כזה על בסיס הנתונים שנצברו בעבר ולמצוא את תוחלת החיים של אנשים בדורות קודמים. אם רוצים לחשב את תוחלת החיים (אורך החיים הממוצע) הצפויה לאנשים החיים כיום - יש לערוך תחזיות לגבי הסתברויות התמותה הצפויות בעתיד ולבנות לוחות תמותה קוהורטיים עתידיים. חישובים כאלה נערכים כיום בחברות ביטוח ובקרנות פנסיה.

"לוח תמותה שוטף" הוא לוח תמותה סינתטי ובו הסתברויות תמותה כפי שנמדדו בשנה מסוימת (או במספר קטן של שנים) והמתאר בקירוב את הסתברויות התמותה הנוכחיות (בפיגור מסוים). ניתן לחשב בעזרת לוח זה "תוחלת חיים שוטפת" שהיא מוצר סינתטי המשקף את אורך החיים הממוצע, שהיה צפוי אילו שיעורי התמותה הנוכחיים היו נמשכים לכל אורך החיים בעתיד. לוח זה אינו מאפשר לדעת את אורך החיים (תוחלת החיים) האמיתי הצפוי ליילודים הנולדים כיום אלא את תוחלת החיים בהנחה התיאורטית-היפותטית, שלא יחול כל שינוי בהסתברויות התמותה בעתיד (דבר שהוא מופרך בעליל, על פי נסיון של מאות שנים).

השוואה בין תוחלות חיים אמיתיות מתקופות שונות, מחייבת שימוש בתוחלת חיים דוֹרית, המבוססת על לוח תמותה דורי. השוואה אפשרית אחרת היא בין תוחלות חיים שוטפות, המבוססות על לוחות תמותה שוטפים מתקופות שונות. זוהי השוואה בין מוצרים סינתטיים שאינם משקפים אורך חיים צפוי אמיתי. היתרון של השוואה כזו הוא בכך שאינה תלוייה בתחזיות לגבי התמותה הצפויה בעתיד. עובדת קיומן של שתי שיטות חישוב שונות מקשה על השוואה מדויקת בין התוצאות של תוחלת החיים.

[עריכה] תוחלת החיים לאורך ההיסטוריה האנושית

יש קושי לדעת מה הייתה תוחלת החיים בעולם העתיק, אך ידוע שהיא הייתה קצרה בהרבה מזו המקובלת כיום. גילו במוות של האדם הקדמון בתקופות של עד כלפני 50 אלף שנים מוערך בכ-20 שנה, הגיל הדרוש להעמדת צאצאים בריאים ועל סף יכולת ריבוי, או פחות.

הסטטיסטיקות וההערכות המתייחסות לתוחלת החיים בעולם העתיק מתבססות בעיקר על חיים עירוניים באותן תרבויות בהן היו חיי עיר מפותחים והיה גם רישום כלשהו של לידה ומוות. אך עדיין הרוב מבוסס על הערכות החוקרים, ואין כל מידע ברור, ובמיוחד לא על תוחלת החיים בכפרים, בהם חי בתקופות עתיקות אחוז ניכר מהאוכלוסייה.

מכתבים שנשתמרו מתקופת האימפרייה הרומית המוקדמת ידוע שבחיים העירוניים העשירים אנשים חיו בערך עד גיל 30-25 ולעיתים אף הפליגו בגילם לכיוון שנות ה50 ,דבר שהיה נדיר מאוד וקיים בעיקר במשפחות האצולה הגבוהה. גילים אלה אינם מהווים אינדיקציה ברורה לתוחלת החיים בלידה, מאחר שזו מושפעת במידה רבה מתמותת התינוקות. אם, למשל, כל תינוק שני מת בלידה והשאר מגיעים בממוצע לגיל 30 - תוחלת החיים בלידה היא 15 שנה בלבד.

במקביל כתבים ממצרים העתיקה המדברים על גיל 110 כאורך חיים אידאלי. בתנ"ך כידוע מדובר על דורות ראשונים בהם חיו קרוב ל-1000 שנה, אך חוקרי המקרא מתייחסים למספרים אלה כאל מיתוס, או מפרשים זאת כאילו נעשו לפי שיטת חישוב שונה מזו של היום.

בימי הביניים (וככל הנראה גם בתקופות קודמות), הייתה תוחלת החיים נמוכה יחסית בעיקר בגלל תמותת תינוקות גבוהה והיגיינה לקויה ומערכת ב-25 -30 שנה (אם כי, לפי כל ההערכות, הייתה תוחלת החייםבמעמדות הגבוהים גבוהה הרבה יותר מאשר במעמדות הנמוכים).

ב-100-200 שנה האחרונות של ההיסטוריה האנושית חל גידול דרמטי בתוחלת החיים ביחס למאות השנים שלפני כן. בסוף המאה ה-19 הגיעה תוחלת החיים בלידה בארצות המפותחות לכ-50 שנה ובאמצע המאה ה-20 לכ-65 שנה. הגידול נבע בעיקר משיפור בהיגיינה (רק במאה ה-19 הבינו הרופאים שהם חייבים לשטוף ידיים לפני ניתוח או טיפול, כולל לידה), ירידה דרמטית בתמותת תינוקות, גילוי האנטיביוטיקה והתקדמות עצומה ביכולת להחזיק חולים בחיים במשך שנים בעזרת מכשירי הנשמה וחומרים שונים. הגידול הרב ביותר התרחש בחלקים העשירים ביותר של העולם, אך אותן תוצאות מתפשטות כעת לעוד חלקים בעולם עם השיפור בכלכלה ובתשתית בהם.

היוצא מן הכלל העיקרי של הדפוס הכללי של גידול תוחלת החיים מתקיים בארצות שהאיידס פגע בהן באופן הקשה ביותר, בעיקר בארצות אפריקה שמדרום לסהרה, שם נרשמו בשנים האחרונות ירידות משמעותיות בתוחלת החיים בעקבות המחלה.

ואכן, מדינות אפריקניות נמצאו בשנת 2000 בתחתית דירוג המדינות לפי תוחלת החיים בלידה. מלאווי במקום ה-225 עם תוחלת של 37.58 שנים, מוזמביק במקום ה-226 עם 37.52 שנים, והאחרונה היא זמביה עם 37.24 שנות חיים. מדינות אלה מפגרות מבחינה זו בכ-150 שנה אחר הארצות המפותחות.

האטה נוספת בגידול תוחלת החיים במדינות מתפתחות ומפותחות נגרמה בשנים האחרונות כתוצאה מעלייתה של השמנת היתר כבעיה רצינית של בריאות הציבור. סבורים שהשכיחות של השמנת יתר הקטינה גידול פוטנציאלי רב יותר בתוחלת החיים בכך שתרמה לעלייה בתחלואה בסרטן, מחלות לב וסוכרת בעולם המפותח.

מדענים מאמינים כיום שהתקדמות המחקר בDNA ובננו-טכנולוגיה תביא לעיקר השיפור בתוחלת החיים בעתיד. עם זאת, רבים טוענים שאם לא יחול שינוי מהותי במגמות הזיהום הרב בעולם ובעליה העצומה במחלות המודרניות, עלולה העלייה בתוחלת החיים להיבלם ואולי אף להפוך לירידה.

לתואר האדם המבוגר ביותר בהיסטוריה המתועדת זכתה הצרפתייה ז'אן לואיז קלמנט, אשר חיה 122 שנים ו-164 ימים, החל ב-21 בפברואר 1875 ועד לפטירתה ב-4 באוגוסט 1997.

[עריכה] הבדלים בתוחלת החיים בעולם כיום

ישנם הבדלים גדולים בתוחלת החיים ברחבי העולם, שנובעים בעיקר מהבדלים בבריאות הציבור, ברפואה ובתזונה בארצות שונות.

המובילה בתוחלת החיים השוטפת בשנת 2000 הייתה אנדורה עם תוחלת חיים של 83.46 שנים ואחריה מקאו עם 81.6 שנים, סן מארינו עם 81.14 שנים ויפן עם 80.7 שנים בממוצע.

בשנת 2006 נערכה בדיקה ונמצא כי תוחלת החיים השוטפת של גברים ונשים בישראל היא מהגבוהות בעולם. בממוצע גבר ישראל חי 77.6 שנים (מקום 6 מבין המדינות המתועשות) ואישה חיה בממוצע 81.8 שנים, במקום ה-12 בעולם.

ישנם גם הבדלים בין קבוצות באותה מדינה. לדוגמה, בארצות הברית בראשית המאה ה-20 היו הבדלים גדולים בתוחלת החיים בין אנשים מקבוצות מוצא שונות, שפחתו מאז. עדיין יש הבדלים משמעותיים בתוחלת החיים בין נשים לגברים בארצות מפותחות, כשנשים מאריכות ימים יותר מגברים. ההבדלים בין המינים פחתו בשנים האחרונות, כשהעלייה בתוחלת החיים של הגברים מהירה מזו של הנשים.

ההשפעות המזיקות של הרגלים כגון עישון והתמכרויות אחרות מביאות אף הן להבדלים משמעותיים בתוחלת החיים.

[עריכה] שימושים בנתוני תוחלת החיים

בניגוד למקובל לחשוב, אין נתוני תוחלת החיים עצמם משמשים כבסיס לקביעת תעריפיהן של פוליסות לביטוח חיים. הנתונים המשמשים בסיס לתעריפי הביטוח הם הסתברויות התמותה החזויות לגברים ולנשים בגילים השונים ובקבוצות האוכלוסייה השונות. ירידה בשיעורי התמותה הנמדדים מהווה בסיס להפחתת ההסתברויות החזויות של התמותה בגילים השונים ולירידה בסיכון שחברת הביטוח לוקחת על עצמה בביטוח ריסק, ולכן מהווה בסיס להורדת תעריפי הביטוח. ירידת התמותה גורמת גם לעלייה של תוחלת החיים, אולם, הפחתת תמותת התינוקות אינה משפיעה, למעשה, על תעריפי ביטוח הריסק (שאינם נהוגים לגבי תינוקות), ולעומת זאת היא מגדילה במידה רבה את תוחלת החיים בלידה. גם לירידת שיעורי התמותה בגיל השלישי, בו אין כמעט ביטוחי חיים, אין למעשה השפעה על תעריפי הביטוח הרגילים. בביטוח פנסיוני, מאידך, ירידת שיעורי התמותה, בעיקר בגילים הגבוהים יחסית, פירושה תשלומי פנסיה על-פני שנים רבות יותר, ולכן מהווה ירידה זו בסיס להעלאת תעריפי הביטוח. גם כאן, אין קשר הדוק בין השינוי בתוחלת החיים בלידה ובין תעריפי הביטוח, אם כי קיים מתאם טוב יותר (אך לא מתאם מלא) בין התעריפים לבין תוחלת החיים בגיל הפרישה לפנסיה. יש לציין כי ביטוח הפנסיה, הנערך בעיקר על ידי קרנות פנסיה, כולל בדרך כלל גם ביטוח פנסיית שאירים, ובו מפחיתה, בדרך כלל, ירידת התמותה את העלות, דבר המקזז באופן חלקי את ייקור התעריפים, המלווה את עליית תוחלת החיים.

בחלק מהמקרים פועלות חברות הביטוח לפי נתונים לא רק של כלל האוכלוסייה, אלא של תת אוכלוסיות, וקובעות, למשל, תעריף גבוה למעשנים מאשר ללא מעשנים.

עליית תוחלת החיים בישראל היוותה בסיס להחלטתן של הממשלה והכנסת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק גיל פרישה, שנכנס לתוקף בחודש אפריל 2004, להעלות את גיל הפרישה מעבודה בישראל (שנעשה בהדרגה, מ-65 שנה ל-67 שנה לגברים ומ-60 שנה ל-64 שנה לנשים). כך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק:

הגידול המתמשך בתוחלת החיים, כמו גם העלייה ביחס שבין מספר המבוגרים בחברה הישראלית לבין כלל האוכלוסייה, אינן תופעות ייחודיות למדינת ישראל, והן מתקיימות במרבית המדינות המפותחות. תופעות אלו הביאו מדינות מפותחות רבות, דוגמת ארצות הברית, לבצע שינויים בהסדרי גיל הפרישה הנהוגים בהן, כדי להתאים את שוק העבודה ואת מערכות הביטחון הסוציאלי (הממלכתיות ואלו שאינן ממלכתיות) לאותם שינויים.

יש לציין כי העלאת גיל הפרישה בישראל הייתה מהלך חד-פעמי שנעשה לאחר תקופה של יותר מ-50 שנה בה נשמר, למעשה, גיל פרישה של 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים, למרות העלייה הרצופה שחלה בתוחלת החיים בלידה והגיעה במצטבר לכ-14 שנה.

[עריכה] תוחלת חיים בבעלי חיים

במקרים רבים (אך לא תמיד) עולה תוחלת החיים של חיות עם הגודל. עם זאת, למרבית החיות, גם הגדולות שבהן, תוחלת חיים נמוכה מזאת של בני אדם. תוחלת חייהם של רבים מהלווייתנאים מגיעה לזו של האדם ואף עולה עליה. לכבשים ולכלביים תוחלת חיים של כ-10-20 שנה. ואוכלי עשב גדולים כגון גמלים, צבאיים וסוסים חיים כ-30-50 שנה. בני אדם, פילים ותוכים חיים כ-50-80 שנה והם מחזיקים את השיא בקרב בעלי חייים עם דם חם. לציפורים, מלבד תוכים, משך חיים של כ-10-30 שנה. טווח החיים של זוחלים הוא מאוד רחב כאשר צבים הם החיה בעלת תוחלת החיים הגבוהה ביותר, והם יכולים לחיות יותר מ-150 שנה. עכברים ויונקים נוספים קטנים נוספים הם בדרך כלל בעלי משך חיים קצר מאוד.