רימון מצוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רימון | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | הדסאים |
| משפחה: | רימוניים |
| סוג: | רימון |
| מין: | רימון מצוי |
| שם מדעי | |
 Punica granatum |
|
רימון מצוי (Punica granatum) או "רימון" בשפת היום-יום הוא עץ נשיר ממשפחת הרימוניים שמולדתו היא איראן ומשם נפוץ לכל ארצות הים התיכון. הרימון הוא אחד משבעת המינים.
לרימון יש בין 8-5 עלי כותרת אדומים. בחורף משיר הרימון את עליו ואילו לקראת האביב שב ומצמיחם. העלים הצעירים אדמדמים ובתחילת הקיץ אדמומיותם נעלמת. פריחת הרימון היא בחודשים מרץ ואפריל ופירותיו מבשילים בתחילת הסתיו בין ספטמבר לדצמבר. מימים קדומים מוכרים שני זנים עיקריים של הרימון: זן בעל ציפה בצבע כהה עם טעם חמצמץ וזן בעל ציפה בהירה עם טעם מתוק.
יש המשערים שהרימון נקרא כך על שם הגבנונים בפרי - כלומר הוא "רם" מכל עבריו.
מלבד למאכל, משמש הרימון גם לצביעה ידידותית לסביבה של בדים לא סינתטיים.
[עריכה] פרי הרימון
פרי הרימון נחשב לפרי בעל חיי מדף ארוכים במיוחד ויש השומרים אותו אף יותר מחודש ימים ללא קירור. מיץ הפרי מכתים את הבגדים והידים ולכן מומלץ לשטוף במהירות בגד שהותז עליו מיץ מהרימון.
קליפת הרימון מסייעת בקטילת תולעים, אמבות וטפילים אחרים במערכת העיכול. ברפואה הסינית הקדומה, הרימון נחשב למרפא פצעים.
לאחרונה החלה רווחת גם ההנחה כי מיץ רימון עשוי לעכב תאי סרטן. במחקרים שנערכו באוניברסיטת ויסקונסין שבארצות הברית, נמצא כי מרכיבים המכונים פוליפנולים המצויים ברימון מעכבים את גדילת תאי סרטן העור ותאים של סרטן הערמונית [1]. בנוסף לזאת, נמצא במרכז הרפואי רמב"ם בשיתוף הפקולטה לרפואה של הטכניון, שמיץ רימון מכיל מעכבי חמצון המונעים התפתחות טרשת עורקים [2].
[עריכה] הרימון ביהדות
הרימון מוזכר מספר פעמים בתנ"ך, גם כדי לתאר יופי וברק ("כפלח הרימון רקתך").
הרימון הוא אחד משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל.
חז"ל המשילו את האנשים המלאים במצוות ואת לומדי התורה לרימון המלא גרגרים. נהוג לאכול רימון בסעודת ליל ראש השנה, ואומרים "ירבו זכויותינו כרימון" כלומר, כמספר הרב של גרגירי הרימון. שיפודים לצלי קרבן הפסח נעשו מעץ הרימון. על יחסיו של רבי מאיר עם רבו אלישע בן אבויה (המכונה "אחר"), התנא שיצא לתרבות רעה, אומרת הגמרא (מסכת חגיגה ט"ו, עמ' ב): "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק", כלומר, שלמד ממנו רק את הדברים הטובים
המעיל של הכהן הגדול, המתואר בספר שמות פרק כ"ח, היה מעוטר ברימונים מבד משולבים בין פעמוני זהב. גם בבית המקדש הראשון בנו שני טורים של רימונים על השבכות (מלכים א' פרק ז').
במקומות שונים ברחבי ארץ ישראל נמצאו ממצאים בצורת רימון, בין השאר במוצא, אכזיב, חצבה, לכיש ומגידו. חלק מהממצאים מיוחסים ליהדות ואחרים מיוחסים לתרבויות אחרות (פיניקית, אדומית).
מקומות רבים בארץ ישראל נקראו רימון או בשם הכולל את המילה רימון. היום קיימים היישובים בית רימון בגליל, רימונים בשומרון וגת רימון בגוש דן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רימון מצוי, באתר "צמח השדה"
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: רימון |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רימון |
ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
קטגוריות: קצרמר בוטניקה | עצים | פירות | רימוניים
