צבי יהודה קוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הרב צבי יהודה הכהן קוק

צבי יהודה קוק
תאריך לידה	ט"ו בניסן ה'תרנ"א
תאריך פטירה	י"ד באדר ה'תשמ"ב
השתייכות	ציונות דתית
נושאים בהם עסק	אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל, תנ"ך
רבותיו	אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תלמידיו	הרבנים דב ליאור, אליקים לבנון, חיים דרוקמן, צבי ישראל טאו, נחום רקובר, חיים שטיינר, יעקב אריאל, זלמן ברוך מלמד, שלמה אבינר, צפניה דרורי ואחרים

הרב צבי יהודה הכהן קוק (23 באפריל 1891 - 9 במרץ 1982), רב, ראש ישיבה ומנהיג רוחני של הציונות הדתית.

[עריכה] קורות חייו

בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. נולד בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, בליל הסדר, ט"ו בניסן תרנ"א (1891).

עלה עם משפחתו לארץ ישראל בנערותו. למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים ומאוחר יותר עזב את הישיבה והמשיך ללמוד תורה אצל אביו. בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה למד פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטט במשך כשנתיים ולאחר שאביו נתקע באירופה בשל המלחמה הצטרף אליו.

שנים רבות מחייו הקדיש לחקר, עריכה וסידור כתביו של אביו. כיהן כראש ישיבת מרכז הרב בירושלים, אחרי מותו של הרב חרל"פ. בהנהגתו הפכה ישיבה זו למרכז תוסס, שמשך אליו צעירים דתיים רבים, בעיקר מתנועת בני עקיבא.

הרב קוק הבן (שנקרא בדרך כלל "הרב צבי יהודה" או הרצי"ה או רבנו) דרבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה במדינה, וכך "מרכז הרב" הצמיחה את מנהיגי תנועת "גוש אמונים", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני.

עודד גם את פעילות תנועת "אל עמי" להעלאת יהדות רוסיה, ותלמידיו היו בין פעיליה המרכזיים. ניתן לומר שמכוחו וכוח תלמידיו נוצר חלק ניכר של הישיבות הגבוהות הציוניות, ורוב ישיבות ההסדר, ואף המכינות הקדם צבאיות. נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר תשמ"ב (1982).

[עריכה] משנתו

הרב צבי יהודה לקח את הגותו המופשטת של אביו ושתלה בקרקע המציאות. בעוד שתורתו של אביו הייתה בעולם האידאות, ובתקופה שבה רק הופיעו ניצניה של מדינת ישראל, ועל כן ההתייחסות היה בעיקר לציונות הכללית ולא ביחס למדינה שטרם נולדה, בתקופת הרצי"ה מדינה זו קרמה עור וגידים, והצריכה התייחסות רחבת היקף, גם לנוכח סוגיות אקטואליות שעלו על הפרק, וכך הוא התווה משנה רוחנית מעשית בקשר ליחס למדינת ישראל. לפני פרוץ מלחמת ששת הימים נשא ביום העצמאות ה-19 נאום שכונה לימים מזמור י"ט למדינת ישראל, ובו פירט את הגותו המדינית ויחסו למדינת ישראל, ובין היתר טען כי מדינת ישראל היא היא המדינה שחזו הנביאים. הוא אף השווה בין תפילין לבין טנקים, וקבע שישראל צריכה לשאוף להרחיב את נחלתה למקומות ההיסטוריים ביהודה ושומרון.

הרב צבי יהודה קוק, שהעריך מאוד את הרצל, ואף הניח תמונה שלו על שולחנו, גרס כי עם ישראל מצוי בעיצומו של תהליך הגאולה, וראה בעליית יהודים, בהתרחבות הלאום על שטחי יש"ע וביישובם, ציון דרך חשוב בתהליך זה. הוא התנגד בחריפות לכל ויתור ונסיגה. עם זאת, ראייתו את מדינת ישראל כשלב מרכזי בגאולה וכתופעה של קידוש השם כלל עולמי, גרמה לו לנקוט בקו ממלכתי והביאה אותו להפגין כבוד רב כלפי הממשלה וראשיה, גם כאשר דעתו הייתה חלוקה עליהם.

כביטוי לדרכו הייחודית והעקשנית לשמירת ארץ ישראל מספרים שכשהוחלט לפנות את סבסטיה, השתתף הרצי"ה בניסיון למנוע את הפינוי ואף הוריד את חלוקו אל מול החיילים וקרא לעברם מספר פעמים "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". עם זאת, כאשר נגש אליו אחד האלופים במקום, קם הרצי"ה והתקדם לכיוון האוטובוס. מעשהו זה נתון לפירושים רבים אצל תלמידיו. (הרצי"ה באמת התכוון לכך, זה היה רק סימבול, אין להשתמש בזה כ"מעשה רב" ועוד).

הרב צבי יהודה, בניגוד לרוב רבני דורו, תמך ברעיונות ובתנועות מודרניות לשחרור ולחופש. כך למשל הכריז כי הוא מתנגד לכפייה דתית ונתן ביטוי דרמטי לכך כשהצהיר על הצטרפותו ל"ליגה נגד כפייה דתית", אך פרש ממנה אחרי זמן מה מכיוון שבפועל היא תמכה בכפייה אנטי-דתית (הם לא הסכימו לשנות את שמם ל"הליגה למניעת כפייה מצפונית").

בתגובה לטענות שנשמעו כנגדו שמאמר הדור, שכתב אביו, הראי"ה קוק, ובו הוא מדבר על הדברים הטובים שבחילוניים התאים לדור של אביו אך לא לדור הנוכחי, היה עונה לתלמידיו "מי מכיר את הדור ההוא, אתם או אני?" וסירב לשקול את האפשרות שזה לא מתאים. אף צוטט באומרו:"מאמר הדור הוא לדורות".

הרב צבי יהודה ראה בשואה ניתוח הכרחי שעל עם ישראל לעבור ערב גאולתו. לטענתו, בעם ישראל נדבקה טומאת הגלות - "זפת הגלות", והשואה הייתה טיפול אלוהי, בדרך של ניתוח וריפוי הכרחיים.

[עריכה] מעמד האישה

כאשר שאל אותו תלמיד לגבי מעמד האישה, ציטט את דברי הגמרא: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה". כשהוסיף התלמיד לשאול, אמר "מה אתה לא מבין?" וחזר שוב על דברי הגמרא פעם שנייה ושלישית.

בהזדמנויות שונות הבהיר שהוא תומך בכך שנשים ילמדו תורה, והרב אבינר מעיד שאף היה קם בפני הרבנית חנה טאו, כ"תלמידה חכמה".

תמך באופן עקרוני בגיוס בנות לצה"ל, אך התנגד לגיוס מעשית, מכיוון שהצבא כיום הוא מקום גברי בו סביר להניח שבנות ובפרט בנות דתיות יפגעו.

עמדה זו לא מנעה ממנו לדרוש הקפדה גדולה על דיני צניעות והפרדה בין בנים לבנות. בין השאר אמר שצריך להצטער על כך שבמשנה ברורה הותר שלא לכסות את השוק.

[עריכה] מורה ומורה דרך

תפיסתו והשפעתו של הרב צבי יהודה קוק גרמה לשינוי ניכר בתנועת המזרחי, שבעבר הייתה ממוקמת במרכז המפה הפוליטית ולצדה של תנועת העבודה, ועברה אל הקוטב הימני תוך עקיפת הליכוד מימין.

מהלך זה, שהיה מלווה בהקמה אינטנסיבית של יישובים מעבר לקו הירוק, שינה את תחושתו הפנימית של הציבור הדתי לאומי - מהרגשת נחיתות קשה כלפי החלוציות החילונית בממד הלאומי וכלפי החרדיות בממד הדתי, אל תחושה של הובלת שינוי במפה הפוליטית והמדינית. כך תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה החליפו בהדרגה את הר"מים החרדים בישיבות התיכוניות.

הרב צבי יהודה ערך והוציא לאור מהגותו של אביו מספר ספרים, שהעיקרי שבהם הוא "אורות" תוך שהוא מדגיש את הממד הלאומי שבמשנתו, לעומת עריכתו של חברו הפילוסוף הרב דוד כהן ("הנזיר") שהדגיש בספרים "אורות הקודש" את הממד האוניברסלי שבתורת הרב קוק.

[עריכה] מתנגדיו

בין המנהיגים החשובים של הציבור הדתי לאומי שאינם מזוהים עם משנתו יש לציין במיוחד את ראשי ישיבת הר עציון, הרב אהרן ליכטנשטיין והרב יהודה עמיטל, הראשון הולך בדרכו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, שלא התנגד באופן נחרץ למסירת חלקי ארץ ישראל כאשר יש תועלת בנתינתם, והשני מפרש את הגותו של הרב קוק בדרך אחרת מדרכו של הרב צבי יהודה.

הבולט בין מתנגדיו הנחרצים של הרב צבי יהודה היה פרופסור ישעיהו ליבוביץ, אשר טען כי דעותיו המשיחיות יגרמו להליכה "מן האנושיות דרך הלאומיות אל החייתיות" ולהפיכת "עם הספר" ל"עם הארץ". הוא אף טען כנגדו שקידוש הקרקע הוא בבחינת עבודה זרה.

מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את מפלגת מימד ואת "נתיבות שלום".

זרם ה"אורתודוקסיה החדשה" שבציונות הדתית, הכולל בתוכו תנועות כמו "נאמני תורה ועבודה" (שבעבר הייתה קשורה לתנועת הקיבוץ הדתי) ותנועת הנשים "קולך", הוא במידת ניכרת ריאקציה להגותו ולתורתו של הרב צבי יהודה קוק, שכללה, לבד מהנוקשות המדינית, גם החמרה ניכרת בכל תחומי ההלכה, ובמיוחד בצניעות המינית ובהפרדה בין המינים. תלמידי הרב צבי יהודה קוק הפכו גם הם לזרם המכונה חרד"לי ("חרדי לאומי"), הרואה בלימוד תורה וקיום מצוותיה באופן דקדקני ערך עליון ועיקרי.

בציבור החרדי הייתה התנגדות חריפה לרב צבי יהודה קוק. שיטתו והגותו ביחס למדינה מנוגדות באופן נחרץ לתפיסה החרדית, ויש אף זרמים שרואים בה כפירה. ההתנגדות לשיטת הרב צבי יהודה מתבטאת, בין היתר, בספר "בין אור לחושך" של הרב שלום דב וולפא, המביא את שיטת הרבי מלובביץ' נגד "אתחלתא דגאולה" ו"ראשית צמיחת גאולתנו" במשנתו של הרב צבי יהודה.

[עריכה] מתלמידיו

הרב שאר ישוב כהן - רבה של חיפה ונשיא מוסדות אריאל.
הרה"ג דב ליאור - רבה של העיר חברון, ראש ישיבת ניר ואב בית הדין.
הרב פרופ' נחום רקובר - חתן פרס ישראל, משנה ליועץ המשפטי לממשלה.
הרב צבי ישראל טאו - נשיא ישיבת הר המור.
הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבות בני עקיבא, וראש ישיבת אור עציון.
הרב יהושע רוזן - תלמיד מובהק, ממקימי מרכז הרב החדשה.
הרב יעקב אריאל - רבה של רמת גן, ונשיא ישיבת ההסדר שם.
הרב חיים שטיינר - ר"מ בישיבת מרכז הרב ובישיבת נחלת יצחק ומרבני תקומה.
הרב זלמן מלמד - רבה של בית אל ב', וראש הישיבה שם.
הרב יעקב פילבר - ר"מ בישיבת מרכז הרב ומחברם של ספרים רבים.
הרב צפניה דרורי - רבה של קרית שמונה, וראש ישיבת ההסדר בה.
הרב אריה שטרן - ראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה.
הרב דוד חי הכהן - ראש הישיבה הגבוהה בבת ים ומובילם של מוסדות רבים.
הרב אליקים לבנון - רבה של אלון מורה, וראש הישיבה שם.
הרב עודד וולנסקי - ר"מ בישיבת הר המור.
הרב שלמה אבינר - רבה של בית אל א', ראש ישיבת עטרת ירושלים
הרב משה בלייכר - ראש ישיבת שבי חברון.
הרב מנחם פרומן - רבה של תקוע.
הרב יוסף קלנר - ראש מכון נתיבות אמונה.
הרב יוסף בדיחי - משמשו של הרב במשך שנים.
הרב אברהם רמר - ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים.
הרב אלי סדן - ראש המכינה הקדם צבאית עלי.
הרב אביהו שוורץ - ר"מ בישיבת מרכז הרב ובישיבת בית אל.
הרב משה ביגל - רבה הראשי של מיתר ומרבני המכון לרבני יישובים בקרית ארבע.
הרבנית חנה טאו - מחלוצות לימוד התורה לנשים.
הרב משה לוינגר - ממחדשי היישוב היהודי בחברון

[עריכה] מספריו

לנתיבות ישראל א' וב' - אסופת מאמרים.
קניין תורה, בעריכת הרב נחום רקובר.
שיחות הרב צבי יהודה על פרשות השבוע, על ספר 'אורות', ועל עוד נושאים שונים, בעריכת הרב שלמה אבינר.
מתוך התורה הגואלת משיחותיו בעריכת הרב חיים אביהו שוורץ.
להלכות ציבור, בעריכת הרב צבי טאו.
אור לנתיבתי - קטעים פילוסופיים פרי עטו, בעריכת הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי.
ארץ הצבי - ספר שמאגד בתוכו אוסף שיחות וכרוזים של הרב צבי יהודה קוק בנושא המלחמה על שלמות ארץ ישראל. הספר יצא ביזמת הרב זלמן ברוך מלמד והמאמרים נבחרו על ידו.