יהודה עמיטל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יהודה עמיטל | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | ג' בחשוון תרפ"ה |
| השתייכות | ציונות דתית, מתנגדים |
| נושאים בהם עסק | אמונה, תלמוד, גאולה, עם ישראל, אגדה, הלכה, קבלה, חברה |
| רבותיו | הרבנים יעקב משה חרל"פ, איסר זלמן מלצר, חיים יהודה הלוי |
| תלמידיו | הרבנים יעקב מדן, אליהו בלומנצוייג, יובל שרלו, פרופ' בנימין איש שלום |
| יהודה עמיטל | |
|---|---|
| תאריך לידה | 31 באוקטובר 1924 |
| ממשלות | 26 |
| כנסות | לא היה ח"כ |
| סיעות | העבודה-מימד |
| תפקידים בולטים | |
הרב יהודה עמיטל, (נולד בג' בחשוון תרפ"ה, 31 באוקטובר 1924) הוא ראש ישיבת הר עציון, מייסד מפלגת מימד ולשעבר שר בממשלת ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
הרב עמיטל נולד בשם יהודה קליין ביום ג' חשוון תרפ"ה (31 באוקטובר 1924) בעיירה גרוסוורדיין(מראיאנבד) שבמחוז טרנסילבניה שברומניה. בנערותו למד בישיבה לא חסידית בעיר הולדתו. בשנת 1940 טרנסילבניה הצפונית עברה להונגריה ע"פ תכתיבי וינה.
עם הכיבוש הנאצי של הונגריה נלקח למחנה עבודה והיה בו כשמונה חודשים. שוחרר מן המחנה ביום שמחת תורה בשנת תש"ה (4 באוקטובר 1944), כשהגיע הצבא הרוסי למקום. הוא נסע לבוקרשט ומשם עלה לארץ ישראל, אליה הגיע ביום ב' חנוכה תש"ה (12 בנובמבר 1944). לאחר מעצר קצר במחנה המעצר בעתלית בא לירושלים.
בירושלים החל ללמוד בישיבת חברון, ושם הוסמך לרבנות על ידי הרב איסר זלמן מלצר. למד גם אצל הרב יעקב משה חרל"פ, תלמיד הראי"ה קוק. תקופה קצרה גם שירת בהגנה. אחר כך עבר ללמוד בישיבת קלצק ששהתה אז בפרדס חנה, ושם גם התחתן עם אשתו מרים, נכדתו של הרא"מ מלצר. כשעברה ישיבת קלצק לרחובות, עקב מינויו של ראש הישיבה, הרב צבי יהודה מלצר - חותנו של הרב עמיטל - לרב העיר, עבר גם הוא לרחובות, ושם גר עד שעבר לירושלים בשנות ה-60.
יום אחרי הכרזת המדינה התגייס לצה"ל ונלחם במלחמת העצמאות, במסגרת חטיבה 7, בקרבות לטרון והגליל המערבי. את חוויותיו כחייל דתי במלחמה סיכם במאמר בשם "לדרכו של החייל הדתי במלחמת הקוממיות", שעשה רושם גדול בהראותו שיהודי דתי יכול לשרת כחייל בצה"ל. לאחר המלחמה התמנה לספרא דדיינא בבית הדין הרבני ברחובות, ובהמשך מונה לר"מ בישיבת הדרום והיה שותף פעיל בהתפתחות מוסד זה. בזמן כהונתו בישיבת הדרום ניסח את חזון "ישיבות ההסדר", והשתתף בהקמתן.
לאחר מלחמת ששת הימים ביקשו ממנו מייסדי ישיבת הר עציון שבגוש עציון, ובהם יואל בן נון וחנן פורת, לעמוד בראש הישיבה. לאחר שהסכים קמה הישיבה בכפר עציון, ולאחר שנתיים עברה לאלון שבות. לאחר הקמת הישיבה הזמין את הרב אהרן ליכטנשטיין להצטרף אליו בראשות הישיבה, ועד היום הוא מכהן עמו בתפקיד זה. בהנהגתם (כיום ביחד עם הרבנים יעקב מדן וברוך גיגי) מתאפיינת הישיבה בפתיחות חינוכית, שמאפשרת למגוון תפיסות הגותיות ופוליטיות לדור בכפיפה אחת.
לאחר מלחמת יום הכיפורים פרסם ספר בשם "המעלות ממעמקים" ובו שיחות שהעביר בזמן המלחמה ולאחריה, שעסקו בהתמודדות עם משבר האמונה שהביאה עמה המלחמה. בספר זה הוא מבטא עמדות שהיוו את יסוד הגישה של גוש אמונים, אך במהרה שינה בצורה חדה את דעותיו והתנגד לתפיסה המשיחית-גאולית מבית מדרשו של הרב קוק, אותה הביע בספרו, בטענה כי אין בכוחו של אדם לדעת מהן תוכניותיו של האל, אלא רק לקוות. שינוי זה הפתיע את ראשי גוש אמונים, שפנו אליו עם הקמת הגוש בבקשה להיות הדמות הרבנית שמובילה את התנועה ונענו בשלילה חריפה.
בסמוך למלחמת לבנון התפרסם בפולמוס הגדול שהיה בינו לבין אנשי ישיבת מרכז הרב בדבר קדימות בערכים קדושת האדם וקדושת האדמה, בו צידד בערך של קדושת חיי האדם. דבר שהיווה הקדמה לצעדו הבא: בשנת 1988 היה ממייסדי תנועת מימד, שאת רשימתה לכנסת הוביל, אך היא לא עברה את אחוז החסימה. בשנת 1995, לאחר רצח רבין, התמנה הרב עמיטל לשר ללא תיק בממשלתו של שמעון פרס, מתוך מטרה לגשר על המתיחות בין דתיים לחילוניים; אולם מהלכו הוביל לירידת קרנו בקרב תלמידיו בעלי התפיסות הניציות. ב-1999 הצטרפה מימד לישראל אחת בראשות אהוד ברק, עמיטל היה שותף למהלך, אך בסופו של דבר פעילותו בתנועה פחתה עד שפסקה כליל. חתנו, הרב יהודה גלעד, היה חבר כנסת מטעם מימד.
כשהגיע לגיל 80 ביקש מהנהלת הישיבה להחליט מראש, עוד לפני שיעזוב את תפקיד ראש הישיבה, להחליט מי יהיו ראשי הישיבה הבאים. הוקמה ועדה שבחרה את הרבנים יעקב מדן וברוך גיגי. הרב עמיטל זכה לשבחים רבים על התנהלות זו, שיש בה כדי למנוע סכסוכי ירושה האופייניים לישיבות רבות. השבחים אף הופנו לכך שמשרת ראש ישיבה לא עברה בירושה לקרוביו, אלא הוענקה ע"פ שיקולים עניינים.
לקראת בחירות 2006, השתתף בכינוס בחירות של תנועת העבודה-מימ"ד לאחר הפסקה של כמה שנים בהם נמנע מעיסוק בנושאים פוליטיים. במימד הודיעו כי הרב עמיטל עדיין חבר במפלגה.
הרב עמיטל משמש כיום כנשיא של בית המדרש "תאיר".
[עריכה] הגותו
[עריכה] כשתינוק בוכה
היסוד הבסיסי בהגותו הוא הסיפור אותו שמע כל אחד מתלמידיו לפחות פעם אחת:
- "מעשה באדמו"ר הזקן בעל התניא, שישב ולמד בחדרו. לפתע שמע את נכדו התינוק, לעתיד לבוא בעל ה"צמח צדק", בוכה בעריסתו. סגר האדמו"ר את הגמרא, ניגש לחדרו של התינוק והרגיעו. לאחר מכן הלך האדמו"ר לחדר הסמוך, ומצא שם את בנו, אביו של התינוק ("האדמו"ר האמצעי") כשהוא יושב שקוע בלימודו. האדמו"ר תמה על בנו: מדוע לא קמת להרגיע את בנך הבוכה? הבן הנבוך הרים את מבטו וענה לאביו: הייתי כל כך שקוע בלימוד, עד שלא שמעתי כלל את קול הבכי. העיר לו אביו: אם אדם לומד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה, משהו פגום בלימוד זה".[1]
הסיפור אף הפך לסיסמא: "כשתינוק בוכה, סוגרים את הגמרא" ומטרתו להביע את הרעיון שצריך להיות קשובים לצרכים של עם ישראל, שפני הלומד צריכים להיות מופנים החוצה לעזור לציבור שסביבו ולא להתרכז בעצמו. מתוך גישה זו, הוא תומך ומעודד פעילויות חברתיות בתחומים שונים.
[עריכה] אחריות אישית
יסוד חשוב נוסף מתבטא בשם ספרו "והארץ נתן לבני אדם". הוא מדגיש את המוסר הטבעי של האדם שצריך להדריך אותו בחייו. צריך להתנהג לפי המוסר הטבעי של האדם, כאשר התורה לא באה להחליף אותו, אלא להוסיף עליו רמה התנהגותית גבוהה יותר.
במקרים של התנגשות, הרב עמיטל סבור שיש להדגיש שני דברים: א. התורה שבעל פה מעדנת את הבנתנו הראשונית ומסייגת את הדינים המופיעים בתורה. ב. יש הבדל בין יכולתו של הקב"ה לשלנו:
- "הקב"ה ממית ומחיה, והוא יכול לדרוש מאדם לקחת חייו של מישהו. ולכן, גם כאשר התורה מצווה אותנו לפעול בניגוד למוסר הטבעי שלנו, אין הכוונה שעלינו לתקן את הגישה המוסרית שלנו ולהתאים אותה לציווי של התורה...".[2]
מתוך החשיבות שהוא מייחס למוסר הטבעי, הוא קובע כי ישנם איסורים בסיסיים, שדווקא כיוון שהם יסודיים, לא נכתבו בתורה אלא הם קודמים לה - כגון אכילת בשר אדם שאף שאינם איסורים מן התורה שבכתב, אולי אף יגברו על איסורים כאלו במצבים מסוימים.
הרב עמיטל רואה חשיבות גדולה בעמידה טבעית מול הקב"ה ועשיית המצוות מזווית אישית, אם כי תוך מחוייבות למסגרת ההלכתית המקובלת על כל פרטיה. מתוך עמדה זו, הרב עמיטל מדגיש את הצורך ביכולת החלטה עצמאית של האדם, כדי שיגיע למסקנותיו בעצמו ולא מתוך כניעה לדעת אחרים. הוא הביע את גאוותו על כך שבבית המדרש שגידל יכולים התלמידים לחלוק גם על ראש הישיבה, למרות מעמדו.
[עריכה] התנגדות
הרב עמיטל זכה להתנגדויות שונות. ההתנגדות הבולטת ביותר נעשתה בעקבות עמדתו הפוליטית. לאחר ששינה את עמדתו והתנגד למפעל ההתנחלויות של גוש אמונים הוא הורחק מהשפעה ציבורית. הניתוק גבר עם השנים ובמיוחד לאחר הצטרפותו לממשלת פרס ב-1995, לאחר רצח רבין.
בפן ההגותי, הותקף הרב עמיטל על פתיחותו הרעיונית. במיוחד הקמת מכון ההוראה וצורת לימוד התנ"ך בישיבתו זכו לתגובות נגד קיצוניות (כגון החוברת ואח"כ הספר 'צדיק באמונתו יחיה' של הרב צבי טאו). אולם דברים אלו לא הנאו אותו מתפיסותיו.
[עריכה] ספריו
- המעלות ממעמקים ירושלים-אלון שבות תשל"ד.
- והארץ נתן לבני אדם - ספר מחשבתי על פי שיחות שהעביר בישיבה, הוצאת תבונות, תשס"ד.
- רסיסי טל - חידושים ובירורים בהלכה, ישיבת הר עציון, תשס"ה.
ביבליוגרפיה של כתביו עד תשנ"ד התפרסמה ב"עלון שבות בוגרים ג' תשנ"ד עמ' 103- 110.
מחקר הסוקר ומנתח את את הגותו ואת עמידתו לנוכח זכרון השואה ובתוך כך גם את הגותו הציונית דתית על רקע תפיסות אחרות בציונות הדתית הוא מחקרו של משה מיה, עולם בנוי וחרב ובנוי: הרב יהודה עמיטל לנוכח זכרון השואה הוצאת תבונות תשס"ב.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהודה עמיטל באתר הכנסת
- ראיון עם הרב יהודה עמיטל NRG
- האתר הרשמי של ישיבת הר עציון
- Alan Brill, “Worlds Destroyed, Worlds Rebuilt: The Religious Thought of R. Yehudah Amital”, Edah Journal 5:2, Sivan 2006 (אנגלית, קובץ PDF)
