אורות (ספר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורות הוא ספרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק העוסק במחשבה יהודית, על גווניה הרבים. בין הנושאים שבהם הוא עוסק: היחס לאדמה, לאומיות עם ישראל, כינון מדינה וניהול מלחמות, יחס עם ישראל לעמים אחרים ויחס היהדות לדתות אחרות, תפיסת האלוהות, משיחיות וגאולה.
הספר נערך על ידי בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה הכהן קוק, בחייו של הרב קוק וקיבל את הסכמתו הנלהבת.
הספר יצא לאור לראשונה בחודש אלול בשנת תרפ"א (1921). בימינו ההוצאה המוכרת ביותר היא הוצאת "מוסד הרב קוק", התש"ט. בשנת תשס"ד-תשס"ה נערך הספר מחדש במהדורה חדשה ומנוקדת בהוצאת ישיבת בית אל. לספר מספר תרגומים בשפות שונות כמו אנגלית וצרפתית.
ארץ ישראל היא נושאו של ספר אורות בחלקו הראשון. לאחריו מתייחס הספר למלחמה, למהלך התחיה הלאומית, ומסיים במהות לאומיות ישראל ובמהותה של הגאולה העתידה. הספר נחשב בציונות הדתית לספר יסוד במחשבה ובהשקפה, ובעיני החרדים - לספר מסוכן ושגוי. מבקרים קמו לספר גם בחוגים מתונים ואקדמיים. בעיניהם, ב"אורות" שבו הדגש הוא על הלאומיות הישראלית, משתקפת תפיסת עולמו של הרב קוק פחות מבספר אורות הקודש שלו אוריינטציה אוניברסלית כלל אנושית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה הספר ותוכנו
- אורות מאופל
- ארץ ישראל
- המלחמה
- ישראל ותחייתו
- אורות התחיה
- למהלך האידאות בישראל
- זרעונים
- אורות ישראל
סגנונו של הספר הוא ספרותי-פובליציסטי עם נטייה לפיוטיות, סגנון שהיה מקובל באותה תקופה, ואילו רעיונותיו שואבים ממקורות היהדות ובעיקר מעולם הקבלה, בפרט משיטת האר"י. דרכו של הרב קוק בספר היא כתיבה שוטפת אשר אינה מקפידה על ציון מקורות, בניגוד למקובל בעולם הישיבתי. בכך דומה הרב קוק במידת מה לרמב"ם במשנה תורה, שאכן בוקר על שיטתו זו.
הספר בא להתמודד עם שאלות רבות שניסרו בחלל העולם, במיוחד עם התרקמותה של המדינה שבדרך. ביניהן:
- מדוע תהליך של כפירה וחילון נמצא בשיאו דווקא בזמן של גאולה וקיבוץ גלויות.
- כיצד בין המורדים בתורה והכופרים באלוהים ניתן למצוא צעירים בעלי אידאלים.
- מהו תפקיד החילון ומה היחס הראוי אליו.
- האם יש לתמוך בציונות, בפרט לאור חילוניותם של מנהיגיה שאינם שומרי תורה, או שמא יש להמתין לגאולה בידי שמים.
- מהו הציביון הראוי למדינה ומהו סגנון החיים האידאלי למאמין.
- מה דרוש, במעשה ובמחשבה, לביסוס תהליך תחיית עם ישראל.
- מהי הצורה החדשה שעל היהדות המודרנית ללבוש
[עריכה] רעיונות המצויים בספר:
- ארץ ישראל נחשבת כחלק ממהותו של עם ישראל ולא כאמצעי חיצוני, ולכן רק ארץ ישראל מהווה בסיס ליצירה ישראלית מקורית ולרוח קודש ונבואה ולכן אדם מישראל יכול להיות אותנטי באמת רק בארץ ישראל. (עמ' ט-יא)
- עם ישראל עזב את הפוליטיקה העולמית והלך לגלות, מאונס שיש בו רצון פנימי, בגלל אי רצונו לכונן ממלכה בתקופה מושחתת ואלילית. (עמ' יד)
- האומות נלחמות בישראל בגלל המעמד הרוחני הנמוך שלו שקשור לאלילות שהתבטאה בחטא העגל, ואם תפיסתו הייתה אידאלית יותר ולא לאומנית צרה, הן היו עוזרות לו לכונן ממלכה. (עמ' יד)
- מלחמות גדולות מעוררות את כוח המשיח, בשל העמקתן את היחוד המיוחד של כל עם, ובשל הכתמתן את האנושות בשפך דמים. (עמ' טו)
- ישראל הם עדיו של האלוהים בעולם וצריכים לעמוד איתנים כנגד הארס הרוחני שטבעו לטשטש את סגולת ישראל ויחודו. (עמ' כ)
- תכונת סוד ה' ליראיו, מלמדת את האדם לרכוש כבוד לטבע. ושהמאמין רואה בטבע את כבודו של ה' שמסתתר שם. (עמ' כח)
- התרבות האנושית שמבוססת על הדימיון, הינה הכנה לרוח הקודש ולנבואה שגם מבוססת על הדימיון. (עמ' לד)
- שכחת השבטים ליחוסם, היא הכנה לאחדות האומה. וכל פגיעה באחדות האומה, אף שנעשית לכאורה לשם שמים, איננה מגיעה ממקור טהור. (עמ' מג)
- הרצון לגאולה של העם והעולם, שהיא פעולה מתמשכת מאז הופעת עם ישראל על במת ההיסטוריה, הוא דבר שמוטבע בטבע ישראל. (עמ' מד)
- אירופה נתייאשה בצדק מאלוהים, אשר מעולם לא ידעתו, ואילו הסימפטיה לרעיון האלוהות מצויה בעם היהודי באופן טבעי. (עמ' נב)
- ליהדות בגולה אין קיום ללא היניקה מהיהדות של ארץ ישראל וללא זכרון העבר ותקוות העתיד. (עמ' סב)
- הנטייה הלאומית בישראל היא שדה אשר ברכו ד' ומי שדבק בה דבק בעצם באלוהים, אף שאיננו מתכוון לכך. (עמ' סה)
- הטבע יתגלה למשורר הישראלי במלוא הדרו ויופיו רק בבנין האומה והתקרבותה לחיים טבעיים בריאים. (עמ' עח)
- עם ישראל זנח את הגבורה הגופנית, החיים המעשיים והתבררות החושים רק בגלל יראה נפולה, ושהוא נתבע לחזור לחיים טבעיים ונורמליים שהם הם הבסיס האיתן לרוח ישראל. (עמ' פ)
- בשבח ההתעמלות מבחינה דתית, בכך שההתעמלות של צעירי ישראל שמתעמלים להיות בנים אמיצי כח לאומה, משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים והיא עבודת קודש שמעלה את השכינה מעלה מעלה כעלייתה על ידי שירות ותשבחות, שאמר דוד המלך ישראל בספר תהילים. (אורות התחיה, פסקה לה)
- מעלתם של החילוניים שמתחברים אל ענייני כלל ישראל, שנפשם מתוקנת יותר משל החרדים, שמסתגרים בדלת אמותם. (אורות התחיה, פסקה מג)
- הסופרים נתבעים לקדש את נשמותיהם בכדי להצליח ולהביא לעולם יצירות אותנטיות בעלות ערך רוחני אמיתי. (עמ' פב)
- תהליך החילון של החברה היהודית, נועד לאפשר לגלות את סודות התורה, ולהגיע להארות שכליות גבוהות. דבר שלא יכול להיות אפשרי בחברה דתית קונפורמית. (עמ' פב)
- תהיה מרידה ברוחניות ואידאליזם בארץ ישראל לאחר תחיית האומה, ואנשים יטו להתעסקות חומרית יתירה וישכחו את הרוח, כריאקציה לכך שפרקי זמן גדולים בגלות יהודים לא עסקו בעניני החומר. (עמ' פד)
- העיסוק בקבלה ובסתרי תורה מעוררים את הרצון הלאומי לשוב לארץ ולנטוש את הגלות. (עמ' צה)
- היעוד המרכזי של ישראל בעולם, הוא להפיץ ולהשפיע באומות את הרעיון האלוהי בטהרתו. לזכך ולעדן אותו באופן שינוקה מכל הפגמים והמחשכים שמטשטשים את צורתו וגורמים לו להיות מושג פרמיטיבי, קשה ובעייתי.
- סיבוכי הדעות והצרות במיוחד הרוחניות והנפשיות נובעות מכך, שמושג האלוהות הינו מעורפל ודימיוני ונתפס באנושות באופן בידיוני, אלילי ומבהיל, ותפקידה של הכפירה לנקות את העולם מתפיסה אלילית זו של האלוהים לאמונה בגדולת-שלמות-אינסוף, שלא ניתן להגדירו ולהגבילו. (עמ' קכו)
- מקום המנוחה של האדם הוא רק באלוהים, שצריך לראותו מתגלם בעולם בכל תופעה שקיימת בו, בכל רוח נשמה, בכל חי ורמש, בכל דבר חכמה, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גיבור. (עמ' קיט)
- מדינת ישראל תהיה יוצאת דופן מכל המדינות האחרות, שהן חברות אחריות גדולות, בזה שהיא מדינה אידאלית מיסודה ומגמתה יהיה תיקון עולם ומלואו ולהיות אור לגויים. (עמ' קס)
[עריכה] הפולמוס על ספר אורות
כצפוי עורר ספר חדשני ומהפכני זה ביקורת רבה, יצאו עליו עוררין וחלק קטן מחוגי החרדים אף אסרו לקראו. הנקודות העיקריות שבהם חלקו החרדים על דבריו של הרב קוק, היו בנושא היחס לחילוניים ולתנועה הלאומית, הימצאות הקודש בתוך החול, ובכלל ענין זה היחס לעיסוקי חולין והיחס לגופניות.
הביקורת יצאה ברובה מקרב הקיצוניים. מכיוון מנהיגי החרדים המרכזיים נשמעה ביקורת מינורית לכל היותר, אף שחלקו על דבריו. עם זאת עם חלוף השנים האיבה לרב קוק והחרמת ספריו התפשטה בכל הציבור החרדי.
- בענין הקודש שבחול ישנה מחלוקת בין הרב קוק לבעל הלשם:
-
- "כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה". (אורות עמ' פ"ה, פסקה מו).
- בעל הלשם שבו ואחלמה, הרב שלמה אלישיב, שהרב קוק היה כנראה "תלמיד חבר" שלו, והעריך את שיטתו של הרב קוק עד שאמר עליו "שהוא לעומת שיטות הקבלה הרבות הקיימות, שיטה כללית שכוללת את כולם", כנראה הסתייג ממנו בנושא הקודש והחול, כפי הנראה ממה שכתב בנושא זה (עוד לפני כתיבת ספר אורות):
- "והנה יש בעולמות בריאה יצירה ועשיה קודש וחול, טהור וטמא. ומחויבים אנו ליתן הפרש והבדל בין זה לזה. מכש"כ דכש"כ דחיובי כל בחינות ההבדל אשר אמרנו לעיל בהדרגין דהאצילות. הגם ששם הם באמת כולם חד וכנז'. ואיסור גמור גדול הוא לכנות שם קדושה בכל דבר שלא קדשתו התורה ומכש"כ לומר ח"ו שיש איזה קדושה מלובש ח"ו בדבר שטמאתו התורה. הנה הוא איסור גדול מאוד והוא מאביזרהא דעבודה זרה רח"ל. ובפירוש אמרה תורה (ויקרא י'י'): "ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור" ושם (יא' מ"ז): "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", וביחזקאל (כב' כו'): "כוהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי. בין קודש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו". ובזוה"ק פ' פקודי (רכ"ז סע"א). "דכל חול לאו איהו בסטרא דקדושה כלל". (לשם שבו ואחלמה ספר הדע"ה ח"א דרוש ה' סי' ז' אות ד'.).
[עריכה] דעת המתנגדים
- בתגובה להוצאת הספר הוציאו הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, מנהיגי העדה החרדית הקיצוניים, שזה מכבר התפלגו מרבנות ירושלים בשל בחירתו של הרב קוק, מכתב. לדבריהם, הם "השתוממו לראות לרב אחד מפה שכתב דברים גסים וזרים לתורת ישראל כולה כי יחולל חדשות לילך בדרכים עקלקלות אשר לא שערום רבותינו... וכי הפיץ כבר חוברות ברוח העת החדשה רוח הכפירה ו"תרבות" חדשה, אבל האחרון הכביד אשר בשם "אורות" קראה אותה מחוללה, ורעל מות בתוכה, יש בה הרבה דברים שאסור לשמען וכל שכן לכותבם ולהדפיסם..(עמ' שג').
- החזיק החרה אחריהם, הרב יוסף מרדכי ידיד הלוי במכתב לרבי שלמה אליעזר אלפנדרי: "נא גבור איש אלקים קדוש הוא יעמוד לימין התורה הקדושה שנתחלל כבודה אשר בעוונותינו הרבים איש אחד קם להשתרר על עם ד' ובתחבולותיו ישב רב על עדה קדושה וגדולה עדת אשכנזים שיש רבנים וגאונים חסידים ואנשי מעשה, ולא יגיע בתורה אפילו לקרסולי רגליהם של הגאונים הגדולים ובפרט זקני הרבנים הגאונים הגדולים המפורסמים בתורה ויראה ובחסידות הרי הם מ"ע כבוד רבינו הגאון יצחק ירוחם דיסקין שליט"א והרב הגאון יוסף חיים זוננפלד שליט"א, ובעוונותינו הרבים זה האיש לרוב גאותו כי גבה לבו מאוד כמעט נטרפה דעתו וחיבר ספר אשר כתוב בו דברים של דופי ודברי אפיקורסות נגד תוה"ק והוא ודאי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה דברים שאסור לשומען כמו שיראה כת"ר במחברת הנ"ל הנקראת "אורות" אוי לאוזניים שכך שומעות...ובלי ספק שספר הנ"ל טעון שריפה שלא יהיו נגררין אחריו...(שם עמ' שה')
דברים חריפים נוספים על הספר כתבו גם הרב יעקב חיים סופר (בעל כף החיים), הרב יוסף יהודא ליב בלאך (אב"ד וראש ישיבת טלז) ורבנים אחרים.
- האדמו"ר מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים, המתנגד הגדול לציונות ולציונים, אף הכתיר את הרב קוק בתוארו של המן ממגילת אסתר: "איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר הרחיב גבול הטומאה ר"ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה...(שו"ת דברי יואל חו"מ סי' קל"א ודברי יואל מכתבים ח"א מכתב סה).
אף שההתנגדות לספר מנומקת בתיאורו כספר כפירה, האיבה לרב קוק החלה עוד הרבה לפני הוצאתו לאור. העדה החרדית נוצרה למעשה, בשל הסירוב לקבל את רבנותו בירושלים. רב העדה, הרב זוננפלד, התעקש גם אחרי בחירתו של הרב קוק לרבה של ירושלים, בידי רוב רבני ירושלים ועסקניה, לכנותו בשם "הרב של יפו". הרדיפה כלפי הרב קוק הגיעה עד כדי כך שלא יכול היה להסתובב במאה שערים מבלי שקיצוני החרדים יגדפוהו ויקראו לו אפיקורס מאחורי תריסים מוגפים.
[עריכה] דעת התומכים
- הרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת תורת חיים וידידו הקרוב של הרב קוק עוד מתקופת וולוז'ין, כתב במכתב עידוד והסכמה להוצאת כתבי הרב קוק, בכ"ח אב תש"ה. (מובא בליקוטי הראי"ה עמ' 246)
-
- "...במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גודלו בכל מקצועות התורה, בהלכה ואגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות "ולדבקה בו", שלדבקותו בד' ותורתו אין מילים להעריך... ראוי לתלמידיו ומוקירי שמו ללמוד ממסירותו בכל לבבו באהבת ד' וישראל עמו, ותשוקתו העצומה לזכות את כל אשר היה ביכולתו להשפיע עליו, בין בדבריו החוצבים להבות אש בדרשותיו ובין בספריו הגדולים...וראוי לתחזק ולעשות רצון הצדיק, לגמור ולהוציא את כל ספריו הגדולים, אשר עמל עליה ביגיעה עצומה."
- הרב צבי יהודה הכהן קוק בנו של הרב קוק ועורך ספרו, כתב אל מול ההתנגדות שהספר עורר, שאורות הוא קודש קודשים - (ראשי תיבות קו"ק).
- תלמיד הרב קוק, הרב יעקב משה חרל"פ הוציא חוברת בשם טובים מאורות, שבה ביאר ופירש כמה מפרקי ספר אורות וניסה להדוף את הקטרוגים כלפיו. הדים להגות של ספר אורות אפשר למצוא בספריו מי מרום, שנערכו על ידי בכיר תלמידיו, הרב יוסף לייב זוסמן.
- רבי יוסף משאש מראשי רבני מארוקו, קיבל בהיותו במרוקו חוברת גינוי על ספר אורות מאנשי סאטמר, ולאחר שניהל חליפת מכתבים עם הרב קוק, שבהם קיבל הסברים מהרב קוק לגבי הכתוב באורות, כתב דברים חריפים ביותר כנגד משמיצי ספר אורות והרב קוק. (אוצר המכתבים של הגר"י משאש).
- הלל צייטלין בספרו ספרן של יחידים (עמ' 237) כותב:
-
- "מרן הראי"ה אינו בא ב"אורות" וב"חכמת הקודש" לפרש כתובים או מאמרי חז"ל, מאמרי הזוהר ומשליהם של גדולי המקובלים, אבל כל המאמרים המובאים בספרים הנזכרים בדרך אגב, או שבהם מסתיימים הסעיפים המיוחדים, מתפרשים ממילא על ידי הרעיונות והסמלים - שהוא מרן הראי"ה - מביע, והקורא מתחיל לראות את אותם הכתובים או המאמרים עצמם באספקלריה זוהרית, שלא ראה אותם מעולם...החידוש הוא כאן בעצם לא בפירושם של הכתובים, אלא באור השפוך עליהן."
- מנימוקי חבר השופטים של פרס ירושלים לספר "ניצוצי אורות" על אורות:
-
- "תכונה זו של קיום רבדים רבים של גילויי תורה במשנתו של הרב, היא גם המאפיינת את לשונו וסגנונו של הרב בכתביו. שפתו כוללת במפורש או במרמז, כמה קומות של המחשבה היוצרת, וכאן גם מקור לשונו הפיוטית. כמעט כל דבר שיצא מעטו, ניכר ונרגש שיש בדברים שיטין ובין השיטין - פשט וסוד ביחד. משום כך יש בחיבורי פרשנות על משנת הרב תועלת מרובה לגילוי האורות הגנוזים בספריו."
[עריכה] ספרים על אודות ספר אורות
- שיחות הרצי"ה לספר אורות בעריכת הרב שלמה אבינר.
- ניצוצי אורות - פירוש מאת הרב משה אושפיזאי, שהיה רבה של רמת גן. זכה בפרס ירושלים לספרות תורנית.
- פירוש על ספר אורות - מאת הרב שלמה אבינר.
- פירוש על אורות התחיה - מאת הרב נחום רכל.
- מרא דארעא ישראל - מאת הרב מנחם גרליץ.
- טובים מאורות - הרב יעקב משה חרל"פ.
- בין אור לחושך - הרב שלום דב וולפא
- ביאורים במאמר למהלך האידאות בישראל - חגי לונדין
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם יצחק הכהן קוק#אורות |
||
 טקסט בוויקיטקסט: אורות |
