פנומנולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פנומנולוגיה היא זרם פילוסופי במאה העשרים החוקר את התופעות כיישות. לדוגמה- האופן שבו הראיה שלנו מעצבת את תפיסת העולם. את התפיסות הבסיסיות של הפנומנולוגיה פיתח אדמונד הוסרל, ולאחר מכן הוסיף רבות מרטין היידגר.

פילוסופים מרכזיים בזרם הפנומנולוגי:

[עריכה] הזרם הפנומנולוגי בפסיכולוגיה

החיבור שבין הפסיכולוגיה לפילוסופיה הוליד בשנות ה 60 את הזרם הפנומנולוגי בפסיכולוגיה.

אדמונד הוסרל היה אבי הגישה הפנומנולוגית שהינה אחת מהגישות במחקר האיכותני. גישה זו מחפשת אחר מהות (essence) של תופעה/מושג. התופעה/מושג כמושא החקירה. חקירת הדבר 'כפי שנתפס' תוך אדישות לשאלת קיומו מחוץ לתודעה. השאלה שעומדת בבסיס הגישה-כיצד מצטיירת תופעה מסוימת בתודעת האדם או בתודעת קבוצה של אנשים (תודעה=מחשבות, זיכרונות, חלומות וכדומה). בשנות השישים מתגבשת הגישה הפנומנולוגית בכתביהם של מספר תיאורטיקאנים, אשר מבקרים את הגישות הדטרמניסטיות של אותם ימים ובמיוחד, גישתו של זיגמונד פרויד. ההבדל המהותי, הוא ויתור על החשיבה שניתן להגיע לגילוי של מקורות הבעיה בעבר ומתוכן לפתור את הבעיות בהווה, אלא לחלופין - להכיר את האופן בו באות לידי ביטוי התופעות והאופן בו ניתן להכירן בהווה - במה שמכנה פרידריקס ס. פרלס - ה"כאן ועכשיו". אחת הדילמות המרכזיות היא היכולת להשאר "חוקר טהור" בתחום הנפש - אל מול הגישה, שניצניה מופיעים כתוצאה מתורת הקוואנטים - כי עצם התצפית כבר משנה את התוצאות. כאן נכנס הפער שבין הגישה של הוסרל והיידגר - האם ניתן להגיע למהות הטהורה, או שעצם ההשתתפות של האדם הצופה, נוצרת מהות דינאמית ועל כן, במקום לנסות לטהר את המציאות מה"הפרעה" של מרכיבי התצפית, יש להכיר בסוביקטיביות של המהות.