תועלתנות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תועלתנות (באנגלית Utilitarianism) היא תורה שפותחה במאה השמונה עשרה על ידי ג'רמי בנתם ואחרים. ביסוד התורה הטענה שכאב ועונג הם המוחלטים היחידים וכי יש לחתור למצב של עונג מרבי וסבל מזערי. יש תועלתנים הגורסים כי על האדם הפרטי לכוון את התנהגותו כדי לחוות עונג ולהימנע מכאב, אחרים ניסחו תאוריה תועלתנית בה החתירה לעונג וההימנעות מכאב היא עבור רוב בני האדם ומטרה זו צריכה לכוון את ההתנהגות האנושית.
כתאוריה מוסרית, התועלתנות היא רווחתנית בכך שהיא טוענת שהטוב הוא מה שמניב את התועלת הרבה ביותר, כאשר תועלת מוגדרת כעונג, העדפה וסיפוק או ביחס לרשימה אובייקטיבית של ערכים.
כתאוריה של זכויות התועלתנות היא תוצאתנית (consequentialist) בכך שהיא טוענת כי הפעולה הנכונה היא זו המניבה את התועלת נטו המרבית.
ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
