כתר ארם צובא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דף מכתר ארם צובה, פרשת וזאת הברכה. באדיבות מכון בן צבי

כתר ארם צובא (Aleppo Codex באנגלית) הוא כתב היד העתיק ביותר של תנ"ך שלם שנכתב על פי כל כללי המסורה הטברנית. הכתר נכתב בטבריה על ידי שלמה בן-בויאעא הסופר בצורת "מִצְחָף" (כלומר ספר) במאה ה-10 לספירה. לאחר כתיבת נוסח האותיות על ידי ה"סופר", הוסיף ה"מסרן" אהרון בן אשר את שלושת המרכיבים המובהקים של המסורה הטברנית: ניקוד, טעמים, וציוני מסורה, וגם תיקן את נוסח האותיות (שכתב הסופר בן-בויאעא) על פי הערות המסורה.

כמאה שנה לאחר שנכתב הכתר, נוסף בתוכו קולופון (הערת בעלות) בנוסח זה:

"זה המצחף השלם של עשרים וארבעה ספרים שכתב... שלמה הנודע כבן-בויאעא הסופר... וניקד ומסר אותו... החכם הנבון, אדון הסופרים ואבי החכמים וראש המלמדים... מר רב אהרן בן מר רב אשר... [מצחף זה הוא] סגולת הקראים השוכנים בהר ציון... קודש לה' לא ימכר ולא יגאל... ברוך ה' לעולם אמן ואמן."

לפי מסורת יהודי חלב, ה"כתר" הובא על ידי נכד נינו של הרמב"ם ממצרים לבית הכנסת היהודי בחאלב, וזהו ספר התורה שהרמב"ם מעיד עליו (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות ספר-תורה, פרק ח הלכה ד):

"וספר שסמכנו עליו בדברים אלו (=לגבי קביעתן של פרשיות פתוחות וסתומות) הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים, ועליו היו הכול סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה, והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו, ועליו סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו".

יהודי חלב הניחו את ה"כתר" במערה בבית הכנסת בחלב, ביחד עם עוד "כתרים" עתיקים של המקרא, ביניהם "כתר דמשק" ו"כתר" שיוחס לעזרא הסופר, ובדורות האחרונים אף נעלו אותו שם בכספת, ולא נתנו רשות לאף אחד להעתיק ממנו או לראותו, למעט מספר מצומצם של חוקרים במשך הדורות, בהם חוקר המקרא משה דוד קאסוטו, והחוקר ויליאם ויקס. בפרעות בשנת קום המדינה (1948) נשרף בית הכנסת היהודי בחאלב. בזמן השריפה נעלם חלק מהכתר. נותרו לפליטה מן התורה הפרקים האחרונים של ספר דברים, הנביאים כולם וחלק מן הכתובים. חיפושים נרחבים נערכו בעקבות ה"כתר" והוא לא נמצא. לאחר 10 שנים, הגיע הכתר לישראל בדרך לא דרך, ונמסר לידי הנשיא דאז יצחק בן צבי, שהעבירם ליד בן צבי. ה"כתר" הושאל למוזיאון ישראל וכיום הוא מונח בהיכל הספר^[1].

חוקרים רבים חקרו את הכתר מאז שהגיע לארץ והוא שימש יסוד לכמה מהדורות של התנ"ך, ובהן המהדורות שהגיה הרב מרדכי ברויאר והמהדורה שהוציאה אוניברסיטת בר אילן.

כמה חוקרים סברו שה"כתר" שנשתמר בחלב אינו הספר המקורי של בן אשר, שעליו העיד הרמב"ם. בין חוקרים אלה היו משה דוד קאסוטו (שהתבסס בכך על נוסח מוטעה ברמב"ם), וכן אהרן דותן, שסבר שדווקא כתב יד לנינגרד הוא כתרו של בן אשר, ועל פיו הוציא את מהדורת התנ"ך שלו (מהדורת עדי; ידוע גם בכינוי "התנ"ך הצה"לי"). עם זאת, חוקרים אלו הם בגדר מיעוט, וכיום מקובל על רוב החוקרים שזהו אכן ספרו של בן אשר.

[עריכה] לקריאה נוספת

אמנון שמוש, הכתר - סיפורו של כתר ארם-צובה, הוצאת יד-בן-צבי, ירושלים תשמ"ז.

[עריכה] קישורים חיצוניים

כתר ארם צובה - האתר מכיל צילומים איכותיים של יצירתו החשובה ביותר של אהרן בן אשר (כתב היד כולו), וכן מידע היסטורי רב. מכון בן צבי.
כתר ארם צובא באתר מוזיאון ישראל