חניבעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

ערך זה עוסק במצביא מהעת העתיקה. לערך העוסק בדמות בשם זה מסדרת סרטי מתח, ראו חניבעל לקטר.

חניבעל ברקה (247 לפנה"ס - 182 לפנה"ס), מצביא ומדינאי בן קרתגו. עמד בראש כוחות קרתגו במלחמה הפונית השנייה נגד רומא. פלש לאיטליה בראש צבא גדול והביס את הרומאים במספר קרבות גדולים. הובס בסופו של דבר על ידי המצביא הרומאי פובליוס סקיפיו אפריקנוס בקרב זאמה ליד עיר מולדתו. נחשב לאחד מגדולי המצביאים שקמו לאנושות, בשורה אחת עם אלכסנדר הגדול ונפוליון.

[עריכה] ילדות

חניבעל נולד לאחת המשפחות החזקות ביותר בקרתגו. אביו, חמילקרת ברקה, היה מפקד צבאות קרתגו בסיציליה בזמן המלחמה הפונית הראשונה, והיה בין מדכאי מרד השכירים שפרץ לאחר אי תשלום המשכורות שהגיעו להם לאחר המלחמה הזאת.

היות וקרתגו הפסידה שטחים רבים במלחמה הפונית הראשונה, חמילקרת החליט לפלוש לספרד על מנת לזכות בטריטוריות חדשות. יש הרואים בפלישה זו הוכחה לעוצמת משפחת בני ברקה, שכן על פי החלטת אחד מבני המשפחה יצאה קרתגו כולה למלחמה.

שלושת בניו של חמילקרת התלוו למסע המלחמה בספרד, שם קיבלו את חינוכם הבסיסי. לפי האגדה, כשחניבעל היה בן תשע לקח אותו אביו למקדש האלה תנית, אשר על פסגת הבירסה, והשביע אותו שלעולם לא יהיה ידיד לרומאים.

לאחר תשע שנים בספרד, במהלכן הצליח להשתלט על כשליש מחצי האי האיברי, נרצח חמילקרת, ועזרובעל חתנו נטל את הפיקוד על הצבא. כאשר נרצח גם הוא בחרה מועצת קרתגו בחניבעל למפקד הצבא.

[עריכה] מסע המלחמה נגד רומא

מרגע שקיבל חניבעל את השליטה על הכוחות הקרתגיים בספרד, המשיך במסע הכיבושים בו החל אביו. חניבעל כבש חלק נכבד מאיבריה ולבסוף שם מצור על סגונטום, המצור הביא את רומא להכרזת מלחמה על קרתגו.

שרטוט של מסע המלחמה של חניבעל

לאחר שאבטח את אפריקה וספרד יצא חניבעל לכיוון רומא בראש צבא בן 90,000 רגלים, 12,000 פרשים וכמה עשרות פילי מלחמה. חניבעל צפה את הפלישה הרומאית לספרד ולכן השאיר בה כוח של כ-20,000 רגלים בנוסף לזה של אחיו עזדרובעל.

חניבעל ניהל מערכה מהירה לכיבוש צפון ספרד והשאיר את חאנון כמפקדה (ובידיו 10,000 רגלים ו1,000 פרשים). לאחר הקרבות ומיקום הכוחות של חאנון נותר חניבעל עם כוח של כ-50,000 רגלים ו-9,000 פרשים. לאחר שחצה את הפירנאים הגיע חניבעל לגאליה שמעבר להרי האלפים, שם נלחם במספר שבטים מקומיים, ביניהם האלבורגים. חלק מחייליו הספרדים בגדו בו, אבל בסופו של דבר הצליח להתגבר על השבטים וקיבל תגבורת משבטים יריבים לרומא.

חניבעל התקרב לנהר הרון אך נמנע מלהילחם במצביא הרומאי שהתייצב מולו, פובליוס קורנליוס סקיפיו בשל רצונו להגיע לאדמת איטליה. הוא חצה את הנהר והתקבל בברכה על ידי שבט הבויי האיטלקי שתגברו. כמו כן התערב בסכסוך מקומי פנים-שבטי וכאות תודה ניתנה לו אספקה. כשסיים לבסוף את החצייה עמד לרשותו כוח של כ- 20,000 רגלים ו6,000 פרשים. תגבורת גאלית הצליחה להגדיל את מספר חיילי הרגלים שלו לכ-30,000. הוא גייס כוחות נוספים מהאינוסברים והשבטים הליגוריים באיטליה. כמו כן הוא כפה ברית על כמה שבטים אחרים ולבסוף כוחו מנה כ-40,000 רגלים ו-6,000 פרשים.

סכמה של הקרבות העיקריים של חניבעל באיטליה

בכל המערכות הגדולות על אדמת איטליה הצליח חניבעל להביס את הרומאים. יתרונו של חניבעל היה ביכולתו לגרור את הרומאים לחזיתות שהיו נוחות לו במיוחד, ויצירת כוח מעורב של גאלים שהצטיינו בלוחמת פנים אל פנים ושל פרשים נומידיים שהצטיינו בלחימת פרשים ביחד עם כוח סדיר גדול. במערכה הראשונה בקרב טיקינוס בשנת 218 לפני הספירה הקונסול סקיפיו נחל מפלה כבדה וחולץ בידי בנו פצוע קשה מהמערכה. במערכה השנייה בקרב טרביה נהרגו כ15,000-20,000 רומאים למול מאות בודדות של גאלים. במערכה השלישית בקרב טראסימני על גדת האגם טראסימני שמתוארת כמארב הגדול ביותר במערכות העתיקות, נהרגו כ15,000 חיילים רומאים ביחד עם מפקדם הקונסול. וגם במערכה הרביעית בקרב קנה בשנת 216 לפני הספירה שנחשבת למופת בטקטיקה צבאית. מערכה שלתוכה הרומאים הטילו 80,000 חיילים בפיקודם של שני קונסולים, הם לא הצליחו לעמוד מול האסטרטגיה שלו, וביום אחד נהרגו כ50,000 חיילים רומאים למול 6,000 מצבאו של חניבעל.

מאז אותה מערכה הרומאים לא התייצבו יותר חזיתית למול חניבעל על אדמת איטליה, ודגלו בטקטיקה של מלחמת התשה בפיקודו של פביוס מקסימוס. טעותו הגדולה של חניבעל הייתה שלא תקף ישירות את רומא, לאחר המפלה הגדולה, כפי שייעץ לו אחד מבעלי בריתו, אלא נהג במתינות ושלח שליח לנהל משא ומתן על כניעת רומא, דבר שהרומאים דחו מכל וכול, לתדהמתו של חניבעל. אף שחניבעל החל לכבוש את דרום איטליה, הוא מצא את עצמו במלחמות הגנה על בעלי בריתו מידי הרומאים, דבר שעיכב את מתקפותיו.

[עריכה] ההפסד

למרות המפלות הראשוניות, הרומאים הצליחו להתאושש ושלחו צבא חזק לספרד על מנת לפתות את חניבעל לחוש להגנת ספרד ועל ידי כך לצאת את איטליה. רק בשנת 202 לפנה"ס, משנחת צבא רומאי באוטיקה שבאפריקה, הוכחה אסטרטגיה זו כנכונה. חניבעל נקרא לשוב הביתה, אך בקרב זאמה נחל תבוסה מידי פובליוס קורנליוס סקיפיו (הבן), שזכה לכינוי "אפריקנוס" על שום נצחונו. זו הייתה תבוסתו הראשונה והיחידה של חניבעל, שהתרחשה למרבה הפרדוקס דוקא על אדמת ארצו.

בעקבות ההפסד שלטונות קרתגו הסכימו לחוזה שלום משפיל שנישל אותם מרוב נחלותיהם, חייב אותם לשלם פיצויים לרומא, אסר עליהם להחזיק פילי מלחמה וצי ספינות (מלבד עשר) ואסר עליהם לערוך קרבות ללא רשותה של רומא. מסיבה כל שהיא, השלטונות הרומים לא לקחו איתם את חניבעל כשבוי מלחמה כפי מנהגם במצביאים אחרים, ואיפשרו לו לחזור לקרתגו. למרות שחניבעל לא ביקר בעיר מולדתו כמה עשרות שנים, העיר קיבלה את מנהיגותו והוא מונה לשופט העיר. תחת הנהגתו קרתגו הצליחה להתאושש מהמפלה הקשה, והעיר חזרה לפרוח, כאשר הוא עמל לטהר אותה משחיתות פוליטית.

פעולותיו היו כנראה לצנינים בעיני מתנגדיו הפוליטים, שטענו באוזני רומא כי חניבעל מתכנן מרד נוסף, והרומאים, שעדיין פחדו ממנו, דרשו שהקרתגים יגלו אותו, והוא הסכים לצאת לגלות בשנת 195 לפנה"ס על מנת למנוע מלחמה נוספת, שלא היה לקרתגים סיכוי לנצח בה, וקיבל את חסותו של אנטיוכוס השלישי (הגדול), אויבם של הרומאים. כאשר זה יצא למלחמה נגד רומא, היה חניבעל ליועצו הצבאי ומפקד הצי הימי שלו - תחום שלא היה בקיא בו. אנטיוכוס לא שמע לעצותיו וכתוצאה מכך הובס במלחמה בשנת 189 לפנה"ס. כתנאי לשלום דרשו הרומאים את הסגרתו של חניבעל. חניבעל עוד הצליח לברוח לביתיניה, אך הרומאים השיגו אותו שם לאחר שהמלך בגד בו. בשנת 186 לפנה"ס, כאשר הרומאים דרשו את כניעתו, הוא העדיף להתאבד בבליעת רעל על מנת לא ליפול לידיים רומאיות, מספרים כי משפטו האחרון היה: "אשחרר את הרומאים מחרדת היום", כך אמר, ושתה את הרעל שבטבעתו, אויבה הגדול של רומא מת כשבת צחוק על פניו. בן 64 היה במותו, וכל שנותיו הוקדשו למלחמה ושנאה, ברומאים.