חלאל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באסלאם, השריעה מורה כי על המוסלמי לאכול רק בשר שנשחט בשם אללה ועונה על דרישות שונות. בשר כזה קרוי "חלאל" (حَلال) או "חוקי". החוק המוסלמי אוסר לאכול חזיר, או בשר שנשחט שלא בשם אללה. רוב הדעות גם טוענות כי בשר קוף, כלב, חתול, חיות טורפות וכמה סוגים אחרים של חיות אסורים, או "חראם". הצורה המסורתית לשחיטה היא על ידי חיתוך של כלי הדם בצוואר, הגורם מוות מאיבוד דם מהיר. שחיטה זו דומה מאוד לשחיטה היהודית. דיני המאכלים המותרים והאסורים מופיעים, בין היתר בסורת אל-מאידה (سورة المائدة, הסורה ה-5), פסוקים 3 - 4.
על פי הקוראן, אין חובה כי הבהמה תישחט על ידי מוסלמי, וגם יהודי או נוצרי ("עמי הספר") יכולים לשחוט אותה, כל עוד היא עונה על חוקי הכשרות (אל-מאאידה, 5: "המזון של אלה שקיבלו את הכתב כשר לכם"). לפיכך, רוב המוסלמים מקבלים בשר הכשר ליהודים כ"חלאל". אך יש שחושבים כי קביעה זו אינה נכונה כיום, בשל הטכניקות שבהן משתמשים היהודים, וכן בשל הסכסוך הישראלי-ערבי, והחשש כי כסף שינתן ליהודים יגיע לישראל בסופו של דבר. ישנן מחלוקות על הנסיבות שבהן בשר שנשחט על ידי נוצרי נחשב "חלאל".
