חומצת אמינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המבנים הכימיים של 20 חומצות האמינו הסטנדרטיות. לחצו על התמונה להגדלה

חומצות אמינו הן יחידות המבנה הבסיסיות של חלבונים.

חומצה אלפא-אמינית מורכבת מקבוצת אמין, קבוצת קרבוקסיל, אטום מימן ושייר (קבוצת R) משתנה, הקשורה לאטום (פחמן) מרכזי הקרוי פחמן-אלפא. קבוצת ה-R היא שרשרת הצד של החומצה. חומצות אמינו נקשרות אחת לשנייה בקשר המכונה קשר פפטידי.

רוב חומצות האמינו שמופיעות בטבע הן כיראליות, והן מופיעות כאננטיומר L. חומצת האמינו גליצין יוצאת דופן בכך שהיא אינה כיראלית.

בטבע מוכרות מעל 500 חומצות אמינו, חלקן אפילו נמצאו במרכיבי מטאוריטים. מיקרואורגניזמים וצמחים מייצרים לעיתים חומצות אמינו יחודיות.

גוף האדם עושה שימוש בעשרים חומצות אמינו סטנדרטיות לבניית החלבונים. את כל החומצות הללו עשוי האדם לקבל מהמזון. את חלקן הוא מסוגל לסנתז בעצמו, בעיקר בכבד. את החומצות שהאדם מסנתז בעצמו אין הוא חייב כמובן לקבל מהמזון ולכן הן נקראות חומצות אמינו בלתי-חיוניות. בכל רקמות הגוף ובעיקר בכבד נעשה גם תהליך המכונה דיאמינציה (deamination) כאשר חומצת אמינו הופכת לחומרים כימיים אחרים וביניהם גם לשומן.

מבין חומצות האמינו שבהן עושה האדם שימוש, יש שמונה שאותן יש הכרח לקבל מהמזון מפני שהגוף אינו יכול לייצרן בעצמו; לכן נקראות הן חומצות אמינו חיוניות (לאוצין, טראונין, פנילאלנין, ליזין, איזולאוצין, טריפטופאן, ולין, מתיונין). בנוסף, חייב כל אדם לקבל מהמזון גם חומצה נוספת, חומצה חצי-חיונית, היסטידין, אשר למרות שהגוף יודע לסנתז אותה, מסתבר שהוא אינו מסנתז אותה בכמות מספקת. חומצה אחרת, ארגינין, חצי-חיונית גם היא, בעיקר עבור תינוקות וילדים הזקוקים לה בכמות העולה בהרבה על זו שאותה הם מסוגלים לייצר בעצמם.

לכל חומצת אמינו יש צד אמיני (NH₂) וצד קרבוקסילי (COOH). הקשר הפפטידי נוצר בין שתי קבוצות אלו. החומצות נבדלות האחת מהשנייה בשייר הצצדי שלהן בלבד. ניתן למיינן לקבוצות לפי תכונות השייר הצדדי: ארומטי או אליפטי, בסיסי או חומצי, הידרופילי (קוטבי, מסיס במים) או הידרופובי (לא-קוטבי, שומני) ועוד.

שתי חומצות אמינו המחוברות בקשר פפטידי נקראות דיפפטיד; שלוש חומצות - טריפפטיד; 10 חומצות ומעלה - פוליפפטיד; 30 עד 50 חומצות - אוליגופפטיד; מעל ל-50 חומצות - חלבון.